בטעימת השבוע שני יקבים מקומיים קטנים - מדבר ולהט. סקירתם יחדיו מעניינת לא רק כי מדובר ביקבים קטנים אלא כי בשניהם יש דגש על מקוריות וייחוד. הענבים ליינות מדבר מגיעים מאזור מצפה רמון שבנגב, ענבי להט מגיעים מהגליל העליון ורמת הגולן. היינן של יקב מדבר - שחר לנדמן בליווי דייגו צ'ורלטי האיטלקי - העמיד יינות שמיישרים קו עם המסורת הקצרה שהתפתחה ביקב, שנותנת לטרואר הדרומי ולזן לדבר. שנין בלאן 2016 של מדבר הוא לבן מעט פאנקי, לא סטנדרטי ומקסים למשל. פינו נואר 2016 ממשיך קו של יינות אדומים קלים, צנועים וכייפיים.
פרויקט "להט" הוא מהמוערכים בתעשייה בעיני. גם ב"להט לבן 2016" יש ים תיכוניות מאוזנת ומאופקת כקודמיו. "להט אדום 2016" הוא הים תיכוניות המאופקת והאלגנטית בהתגלמותה. גם ל"להט, גרנאש-סירה-מורבדר 2016", שיצא במהדורה מוגבלת, איכויות בלתי ניתנות לערעור. איתי להט עסוק בחיפוש אחר נקודת הייחוס הישראלית ביינות. אם מוסיפים לשלושת יינות אלו גם את יינות "דומיין סרור" שנסקרו כאן לאחרונה, שגם עליהם אחראי להט, הרי שמתקבל פרופיל עבודה רציני ומרשים של אחד מאנשים המקצוע המשמעותיים שפועלים כאן. לחיים!
1. מדבר, סינגל ויניארד, שנין בלאן 2016
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% שנין בלאן מכרם יחידני ברמת הנגב. חלק מהיין שהה במיכלי נירוסטה וחלקו בעץ אלון צרפתי כשישה חודשים. צבע זהוב. באף פרי לבן ורמזי עץ. גוף בינוני. 12.3% כוהל בנפח.
כמה? 90 שקלים.
הכי מתאים ל: פירות ים וצדפות.
דבר המבקר: בתקיפה ראשונה זה יין שמרגיש כמעט פאנקי. הפרי קצת משתולל. בהמשך זה נרגע ומתאזן. הפרי נעשה טוב ונעים ונפרסת מינרליות, שהולכת ונגלית ככל שעובר זמן מפתיחת הבקבוק. אי אפשר להפריז בייחוד שמספקת אדמת הנגב היבש, על הפרשי הטמפרטורות הדרמטיים שבו, לייחוד שבטעמי היין. לא שמייצרים כאן כל כך הרבה יינות שנין בלאן זניים אבל בהשוואה לקיימים הוא לחלוטין ייחודי. יין שכיף אמיתי ללגום וכדאי לשים לב לא להגיש אותו בטמפרטורה נמוכה מדי. הקור סוגר אותו.
תמורה לכסף: 4/5 (טובה מאד).
בשבע מילים: יין לא סטנדרטי שמספק כייף חד משמעי
2. מדבר, סינגל ויניארד, פינו נואר 2016
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% פינו נואר מכרם יחידני ברמת הנגב הגבוהה. 8 חודשי התיישנות בחביות עץ אלון צרפתי ואמריקאי. צבע אדום עמוק. באף פרי אדום ועשבוניות מה. גוף בינוני. 13.4% כוהל בנפח.
כמה? 90 שקלים.
הכי מתאים ל: "על האש", מוסקה, נתחי סינטה דקיקים צרובים קלות במחבת.
דבר המבקר: כמו כל היינות של מדבר, גם היין הזה הוא בגדר יציאה. פינו נואר שלא לוקח את עצמו ברצינות, קל מאד, עם שפע פרי נעים, עליצות וכייפיות. הוא ייטיב ללוות מנות בשרים קלות כמו גם להתלוות לקבב ושאר החשודים המיידיים באסכלת המנגל.
תמורה לכסף: 2.5/5 (ריאלית).
ב-14 מילים: חמדמד ונטול יומרה, רחוק 180 מעלות ועוד מכובד הראש המאפיין פינו נואר של בורגון.
3. להט, לבן 2016
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 56% רוסאן, 34% ויונייה ו-10% סוביניון בלאן מכרם ראש צורים בהרי ירושלים (גובה 900 מטר). היין נעשה תוך שימוש בנוזל החופשי (FREE RUN). 10 חודשי התיישנות בחביות עץ אלון צרפתי בגודל 400 ליטר, רובן ישנות. צבע זהוב קש. באף פרי לבן, הדרים ועשבוניות מה. גוף בינוני-מלא. 13.4% כוהל בנפח.
כמה? 120 שקלים
הכי מתאים ל: דגים, פירות ים, צדפות, בשרים לבנים.
דבר המבקר: להט לבן נעשה במעט השנים שחלפו מאז הוחל בהפקתו לאחד ממצויני הלבנים המיוצרים כאן. בציר 2016 אינו משנה את התמונה. בד בבד, היסוד הים תיכוני - מקומי נעשה משמעותי עוד יותר. נדמה שהתיבול והארומטיות של הוויונייה תופסים כאן עוד נוכחות. 10% בלבד סוביניון בלאן יש ביין וגם הם נוכחים, באפקט ממקד ומחדד. מינראליות מקסימה, עומק ואופי יש כאן, ביין שהמקדם הגסטרונומי שלו גבוה, ועונג אמיתי ללגום אותו. אף שאינו זול, התמורה שהוא מספק ל-120 שקלים טובה בעליל.
תמורה לכסף: 3.5/5 (טובה).
בשלוש מילים: ממצויני הלבנים בתעשייה.
4. להט, אדום 2016
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 85% סירה ו-15% קברנה סוביניון מכרם אורטל בצפון רמת הגולן. 16 חודשי התיישנות בחביות עץ אלון צרפתי. ביקבוק לאחר סינון קל. צבע אדום ארגמני. באף פרי אדום ושפע תבלינים. גוף בינוני. 14.5% כוהל בנפח.
כמה? 120 שקלים.
הכי מתאים ל: צלעות טלה, קדירות טלה וכבש.
דבר המבקר: סירה איכותי מאד, עם כל מאפייני הים תיכוניות האהודים, שיש בו פרי טוב, תיבול מוחשי ואיפוק מבורך. יין אלגנטי, לא כבד מידי, שייטיב ללוות אוכל מתאים לא רק בחורף, גם במזג האויר המתחמם, באביב שבפתח.
תמורה לכסף: 4/5 (טובה מאד).
בחמש מילים: מטובי היינות הישראליים בקבוצת המחיר.
5. להט, גרנאש - סירה - מורבדר 2016
בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: גרנאש מדרום רמה"ג, סירה ומורבדר מהגליל העליון. כל אחד מזני הענבים עבר תסיסה עם דינמיקה שונה. סה"כ 14 חודשי התיישנות 14 בחביות בריק שאינן חדשות. צבע אדום ארגמני. באף פרי אדום, שחור ותבלינים. גוף בינוני. 14.5% כוהל בנפח.
כמה? 140 שקלים.
הכי מתאים ל: קדירות בקר וכבש למיניהן.
דבר המבקר: היין הזה, שמופץ במהדורה מוגבלת, מייצג את הפרשנות של איתי להט לשילוש GSM (גרנאש-סירה-מורבדר). נדמה שעודנו מעט סגור כרגע ועתידו עדיין לפניו אבל לאחר חדרור בן כשעה בהחלט נפתחות איכויותיו. מרגישים היטב את הפרי המצוין והחמיצות הטובה שמאזנת אותו; מרגישים את נוכחות כל אחד מהזנים וניכר מקדם גסטרונומי גבוה. יין ראוי מאד.
תמורה לכסף: 2.5/5 (ריאלית).
בחמש מילים: GSM שבהחלט שווה לשים אליו.