עוד הרבה לפני מונדיאל 2018 בלגיה עשתה לה שם בזכות משחק קבוצתי בתחום אחר לגמרי - השוקולד. מאז שהשוקולטייר ז'אן נויהאוס שהתגורר בבריסל, המציא את הפרלין בשנת 1912 הפכה המדינה לאבן שואבת לשוקולטיירים מרחבי העולם. היום, יותר ממאה שנה מאז המצאתו הגאונית של הפרלין, תעשיית השוקולד הבלגית מגלגלת כ-4 ביליון דולרים בשנה (לפי האינדיפנדנט הבריטי) ומהווה 9 אחוז מסך מכירות המזון במדינה הקטנה.
השוקולד הבלגי הוא מילה נרדפת לאיכות ועבור המקומיים הוא בגדר גאווה לאומית. יחד עם זאת, הפטריוטים בבלגיה עומדים כיום בפני בעיה משמעותית - רוב המותגים המקומיים המפורסמים נרכשו על ידי חברות זרות.
עשו זאת בעצמכם: מכינים פרלינים תוצרת בית
יש אינספור דוגמאות לחברות שעשו להן שם ובפועל כבר ממש לא בלגיות: כך למשל גלר (Galler), חברה בלגית שעברה לבעלות משפחת המלוכה הקטארית, ונוצר מצב שבו שייח תמים בן חמד אאל ת'אני, האמיר המכהן של קטאר, נמצא בראשה. מותג השוקולד גוליאן (Guylian) נמצא בבעלות לוטה, קונגלמורט קוריאני. המותג קוט ד'אור נקנה על ידי התאגיד הבינלאומי מונדז' ויש עוד דוגמאות רבות, כשהבולט בהם הוא המקרה של גודייבה. המותג נקנה על ידי תאגיד קמפבל סופ וב-2007 עבר לידיה של חברה ילדיז הטורקית. השנה הודיעה החברה שלא תייצר יותר שוקולדים שיכילו אלכוהול, בכדי להרחיב את קהל היעד מה שלמעשה יגרום לשיבוש המתכונים המקוריים. למרות שהשוקלטיירים הבלגים זועמים על המהלך, מעמדה של החברה מוגן היטב מכיוון שהיא ספקית השוקולד הרשמית של בית המלוכה הבלגי.
בין המותגים הבודדים ששומרים על הגחלת נמצא לאונידס, חברה בלגית ותיקה הממשיכה לייצר בבלגיה למרות שזה הקשיים שזה מערים, כמו תאריכי תפוגה קצרים של מוצרים.
בינתיים השוקולטיירים הבלגים כתבו "קוד שוקולד", מעין המלצה לא מחיייבת שמכתיבה מהו שוקולד בלגי. עיקרו - כל תהליך הייצור מוכרח לקרות בבלגיה כדי להיקרא שוקולד בלגי. בנוסף, בבלגיה מקפידים בתהליך הייצור על שימוש בקקאו טהור, שעומד ברגולציה מחמירה, בלי שום תחליפים. מכיוון שאין חוק שמגן על השוקולד הבלגי נאלצים להסתפק בחוקי האיחוד האירופי המקלים יותר, שמגדירים מוצר שראוי להיקרא שוקולד ככזה שיכיל אחוז מסוים של חמאת קקאו ולא יותר מ-5 אחוזי שומן צמחי (שזול יותר מחמאת קקאו).
פועל יוצא מכך הוא שלבלגיה אין כלים להתמודד עם הרכישות של החברות והחיקויים שמגיעים גם מחוץ לאיחוד, ממדינות כמו סין שבהם שוקולדים שמורכבים מרכיבים שונים בתכלית נארזים באריזות שעליהן מתנוסס דגל בלגיה, מה שמרתיח את דמם של היצרנים המקומיים.
יש לקוות שהמדינה, שהמציאה לא רק את הפרלין אלא גם את הבונבוניירה (אשתו של ז'אן נויהאוס רצתה להציל את השוקולדים העדינים שנמעכים בשקיות, וכך נולדה הקופסה המפורסמת) ולקחה חלק בפיתוחו של שוקולד רובי אדום (על ידי החברה בארי קליבו, מיזוג בין יצרנית השוקולד הבלגי קליבו לחברה צרפתית) תמצא גם הפעם פתרון יצירתי. כזה שיגן על הקינוח האהוב בעולם, בדיוק כמו שמגנים על הפרמזן האיטלקי או השמפניה הצרפתית.