איך הפכו צמחי התבלין המוגנים למותרים כעת לקטיף עצמי?

רשות הטבע והגנים החליטה לאחרונה להתיר איסור בן 15 שנה על קטיף עצמי של עשבי תיבול מוגנים, וכעת גם אתם יכולים לקטוף מרווה משולשת, עכוב ואזוב מצוי, מה עושים איתם? איך זה שפתאום מותר? ומדוע בסופו של דבר יש בסיפור הזה יותר פוליטיקה מאקולוגיה? יצאנו לקבל תשובות

  • קטיף
  • ליקוט
צילום: מתן שופן, עריכה: נטלי זברו

בוידאו: בישול שטח עם צמחי תבלין

מעכשיו מותר: אזוב מצוי (צילום: יפעת בן יוסף)

כל ילד בישראל מכיר את המושג "פרח מוגן" ויודע שאסור לקטוף. אבל לא רק פרחים אסור לקטוף בישראל. מזה 15 שנה יש לרשות הטבע והגנים תקנות הנוגעות לאיסור על קטיף, סחר והחזקה של צמחי תבלין, כשעיקר החוק עוסק במרווה משולשת, הנקראת גם מרמיה, בעכובית הגלגל המכונה עכוב, ובאזוב מצוי, שממנו מפיקים את תבלין הזעתר הנפוץ. במהלך השנים האחרונות הפך החוק הזה לשנוי במחלוקת.

"עצם החוק אומר שהגנת הצומח עמדה כנגד זכותם של המלקטים לאסוף מהצמחים שהם חומרי גלם מרכזיים במטבח שלהם, לקחו פה עיקרון חשוב של שמירת הטבע, ושמו אותו מעל עיקרון חשוב אחר של שמירת מסורות קדומות", אומר יתיר שדה, מלקט ותיק שמקיים סדנאות וקורסים על ליקוט בבית הספר שלו "שירת השדה", ושכותב את התזה שלו בדיוק בנושא הזה בחוג ללימודי סביבה באוניברסיטת תל אביב ע"ש פורטר. "איך שאני רואה את זה, ההחלטה שהתקבלה היא לא החלטה שלמה, כי מה שהיא בעצם אומרת זה שלא מוציאים את הצמחים מרשימת המינים המוגנים אלא יוצאים במהלך של אכיפה מקלה כלפי מלקטים. ברמת העיקרון מי שמלקט את הצמחים האלה עדיין נחשב לעבריין".

עוד באותו נושא

המדריך למלקט המתחיל

לכתבה המלאה
מרווה משולשת (צילום: יפעת בן יוסף)

על פי נתוני רשות הטבע והגנים, בשלוש השנים האחרונות ניתנו מעל 150 קנסות והוגשו 26 כתבי אישום בגין עבירות הנוגעות לקטיף, סחר והחזקה בניגוד לחוק של צמחי תבלין. רוב המקרים נגעו לקטיף של עכובית הגלגל ואזוב מצוי. עמותת עדאלה לזכויות המיעוט הערבי בישראל פנתה אל הרשות להגנת הסביבה בקריאה לשנות את החוק שפוגע באוכלוסיה הערבית שהליקוט הוא חלק מהתרבות והמסורת שלה, ושהצמחים הללו הם מרכיבים חשובים במטבח שלה. "זעתר נכנס לרשימת המינים המוגנים ב-1977, עכוב כבר ברשימה מאז 2005, מה שבעצם קרה זה שעד שתיקנו את החוק, רוב הנשים (כן, אלה בדרך כלל נשים), שעסקו בליקוט בשיטות המסורתיות כבר לא עושות את זה והמסורת נכחדה", אומר שדה, "במשך שנים הדירו אוכלוסיה שלמה משטחים בהם היה נהוג ללקט והתוצאה היא שהליקוט נעלם מהחברה הערבית במופע האותנטי שלו. את הערבים הצעירים הליקוט היום פחות מעניין ונתפס כמשהו שולי. זה יצר קבוצה גדולה של מלקטים שעושים את זה באופן מסחרי, סוחרים שמלקטים כמויות גדולות ובחוסר תשומת לב, מה שכנראה מוביל לפגיעה בצמחים הללו, אם זה קטיף מסיבי מדי או קטיף שנעשה בצורה שפוגעת בצמח ומונעת ממנו להתחדש". למרות שהצעירים הערבים כבר לא עוסקים בליקוט, הם עדיין רואים בצמחים הללו חלק מסמלי המאבק של המיעוט הערבי, "גם אם הם לא יוכלו לזהות את הצמח בשטחים הפתוחים בעיניים שלהם, הם עדיין ירכשו אותו בשוק מסוחרים לא חוקיים מתוך סולידריות", מסביר שדה.

עכוב (צילום: מתוך האתר "פיקיוויקי")

לאזוב, לעכוב ולמרווה יש לא רק ייחוס תרבותי ומסורתי, אלא גם סגולות רפואיות. "האזוב יעיל במיוחד במניעה וטיפול של בעיות במערכת העיכול הנשימה", אומרת אביבית בודן ברקוביץ' שהקימה את "המרכז הישראלי לליקוט" וכתבה את הספר 'הטעם שבטבע: המדריך המקצועי לליקוט צמחי בר למאכל ולמרפא בישראל', "יש לאזוב השפעה מחטאת על כל מערכת הנשימה, מחלל הפה ועד הריאות, וגם על מערכת העיכול. הצמח ידוע כמסייע נגד זיהומים חיידקיים, פטרייתיים, ודלקתיים ואפילו טפיליים במערכת העיכול. הוא גם עוזר לגוף לספוג יותר טוב את חומרי ההזנה שאנו אוכלים ולכן מעולה לאנשים שאוכלים את כל אבות המזון אך עדיין יש להם חוסרים כמו אנמיה."

המרווה המשולשת נחשבת גם היא לצמח בעל תכונות מרפאות. היא קרובת המשפחה של האזוב ויש לה התוויות דומות. "למשל למצבים שבהם יש הרבה ליחה במערכת הנשימה, לזיהומים בעיכול, לכאבי בטן, למצבים של גזים ועצירות", אומרת בודן ברקוביץ', "ובכלל יש לה איכות מרגיעה ואנטי-דיכאונית כך שהיא יכולה להועיל למי שהחורף עושה אותו יותר עצוב. כדאי לשתות אותה לפני השינה והיא תעזור להירגע במיוחד לבעלי מחשבות טורדניות ולסובלים ממתח. אני אוהבת להגיד לאנשים להתחיל את הבוקר עם אזוב, ולסגור את הערב עם מרווה- גם שומר עלינו ממחלות החורף, וגם מאפשר לנו להירגע ולישון טוב".

יתיר שדה, כותב את התזה שלו בנושא (צילום: טל רז)

האזוב הוא צמח רב שנתי וניתן ללקט אותו במהלך כל השנה, גם המרווה. אבל יש דרך נכונה ללקט, כזו שלא פוגעת בצמח ומאפשרת לו להמשיך ולשגשג. "לאזוב יש עלים קטנים בקיץ על מנת לצמצם שטח פנים ולחסוך באנרגיה", אומרת בודן ברקוביץ', "העלים האלה יתייבשו בחורף ועליהם יעלו העלים הגדולים יותר של הצמח. אותו הדבר לגבי המרווה. הצמחים שקטפתי להם את העלים בקיץ, יצמיחו עד החורף עלים חדשים וגדולים מכיוון שלא נגעתי בגבעול. לכן כשמלקטים חשוב לקחת רק את העלים כך הצמח ממשיך להתחדש".

האופן שבו מלקטים את הצמחים הללו עמד במרכז הדיון על החוק של רשות הטבע והגנים. נשמעו טענות שהליקוט הפרטני המסורתי, זה שקיבל עשרות קנסות מהרשות, לא רק שלא פוגע בצמיחה אלא אפילו מעודד אותה. טענה נוספת היא שהאיסור על הליקוט הוביל דווקא למצב של מלקטים שעשו זו בצורה מסחרית ועם חוסר התחשבות בקרקע ובצמח, ודווקא צורת הליקוט הזו, כאשר לא מקפידים על הכללים, היא זו שפוגעת בהתחדשות הצמחים. "פעם כשבדקו את האקולוגיה של הצמחים האלה לא התייחסו לפרקטיקה שהשתמשו בה לאסוף את הצמחים", אומר שדה שחקר את הנושא, "מסתבר שכשעושים את זה בצורה הנכונה, לא רק שזה לא פוגע בצמח, זה עשוי אפילו להגדיל את הצמיחה העתידית. למשל אם גודעים את העכוב סמוך לגבעול קרוב לקרקע, אז הוא יכול להתחדש ומוציא ניצנים חדשים עוד באותה עונה. לגבי הזעתר והמרווה אין ממצאים חד משמעיים".

שדה אומר שכל הסיפור הזה הוא בסופו של דבר הרבה יותר פוליטי מאקולוגי. "יש הרבה סימוכין לזה שמדובר בפוליטיקה. הרבה אקולוגים שעבדו ברשות לאורך השנים אמרו שזה לא היה אישיו אם לא היינו הופכים את זה לאישיו. וכמות הצמחים שנעלמת כתוצאה מרעייה של בקר בשטחים האלה או כתוצאה מפיתוח מואץ של כביש שש או ההתיישבות היהודית בנגב מחריבים הרבה יותר שטחים טבעיים שהצמחים האלה היו גדלים עליהם מאשר כמה אנשים שקוטפים בשטח".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully