רוזה מנצח, לבן ישראלי במחיר מעולה: מבחן טעימה משתלם במיוחד של יינות תבור

שניים מהם זולים ממש, שניים נוספים יחזירו עודף מ-100, וכל השאר מספקים תמורה מצוינת לכסף. ועוד לא דיברנו על האיכות

  • יין
  • יקב תבור
רחפן מעל הכרמים של יקב תבור (באדיבות יקב תבור)

תבור צרוב בתודעה כיקב שאחראי על יינות מרכולים ורשתות שיווק. כך מיתגו אותו מתחילת דרכו, לפני 21 שנה. ואכן, יינות המרכולים של היקב עשויים ללא דופי ומקדם התמורה לכסף שלהם גבוה מאד. ככאלו, הם מיועדים בעיקר לקהל הרחב ופחות לחובבי היין המנוסים.

הרשימה הנוכחית מבקשת לחשוף פנים אחרות של תבור, מוכרות הרבה פחות. מיקב משפחתי הנמצא בבעלות ארבע משפחות כורמים בכפר תבור, הפך תבור ליקב מתועש וגדול מאד, בבעלות קבוצת "קוקה קולה ישראל", המייצר שני מיליון בקבוקים בשנה. לצד יינות המרכולים מייצר הצוות המקצועי של תבור - מיכל אקרמן (מנהלת היקב), אריה נשר (יינן ראשי) ואור נדבך (יינן) - קצת מתחת לרדאר, גם יינות אחרים לחלוטין: כאלו מיועדים לחנויות יין, להבדיל מרשתות שיווק ומרכולים, ואופיים שונה לחלוטין.

היינות הללו רחוקים מרחק סגנוני רב מאד מיינות תבור המוחצנים ועמוסי הפרי, העשויים ברוח עולם היין החדש, שתמצאו בסופר. נותני הטון המרכזיים ביינות תבור ה"אחרים" הם קודם כל הכבוד הרב לטרואר ולזן, ברוח עולם היין הישן. זה אומר שחוט השני העובר בכל היינות עליהם תקראו בסקירה הנוכחית קשור במתינות ואיפוק טעמים. כמו כן, יותר זני ים תיכון (רוסאן, ויונייה ומרסלאן) תופסים בהדרגה את מקומם בפורטפוליו.

ארץ, אבות

שלוש משפחות ישראליות שהסתכלו לקורונה בעיניים

לכתבה המלאה
יופי של תמורה לכסף. כרמי יקב תבור

בעצם, במקום לשלב את שש יינות הסקירה הנוכחית בסדרות היקב המוכרות, אפשר היה לאסוף את כולם ולמתג כיקב בוטיק עם מאפייני עשייה אחרים תחת יקב תבור, או לכל הפחות להגדיר כ"ליין" נפרד, שהיינות בו מיוצרים בכמויות קטנות יחסית - חלקם בכ-5,000 בקבוקים בלבד, מספרים שאכן מזכירים יותר יקב בוטיק מיקב תעשייתי גדול.

מסדרת "אדמה" הזולה יחסית נבחרו לסקירה הנוכחית "סוביניון בלאן 2019" הנקי והמדויק ו"רוזה ברברה 2019", המבודל בבירור מיינות הרוזה המתקתקים של התעשייה המקומית. מסדרת "אקו" החדשה - "אקו, לבן 2019", המושתת על זני עמק הרון (ויונייה ורוסאן) בצירוף שרדונה והשונה כל כך מהלבנים המקומיים הטיפוסיים, הקורצים לקליפורניה וניו זילנד עם תועפות פרי.

"סינגל ויניארד, ויונייה 2017" הוא ויונייה זני מצוין ממש ומופת של לבן יבש ים תיכוני. "סינגל ויניארד, כרם רבדים, מרסלאן 2016", ים תיכוני במיוחד אף הוא, מתמקם כאחד מיינות הבשר הכי טובים בשטח; ו"מלכיה 2015" הוא יין דגל מבוסס קברנה סוביניון המשלב עוצמה באיפוק ומצליח, גם הוא, להיות יקר פחות וטוב להפליא בהשוואה ליינות דגל אחרים של יקבים מקומיים גדולים.

כל היינות הנסקרים כאן מספקים יופי של תמורה לכסף. שניים מהם זולים ממש (55 שקלים) ועל ארבעה תקבלו עודף ממאה. רובם שווים בהחלט רכישה בארגזים. והכי חשוב: למרות שקבוצת קוקה קולה ישראל לא מיתגה עד היום את היינות הללו בנפרד, אל לו, לחובב היין המנוסה, להתעלם מהם.

לחיים!

צנוע וראוי. סוביניון בלאן 2019 (צילום באדיבות יקב תבור)

תבור, אדמה, סוביניון בלאן 2019

בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% סוביניון בלאן מכרמים בכפר תבור. צבע זהוב. באף הדרים ופרי טרופי. גוף קל. 12.5% כוהל בנפח.

כמה? 55 שקלים

הכי מתאים ל: סושי, גרבדלקס, קרפצ'יו דג, פסטה ברוטבי שמן זית וירקות, כריכי גבינה.

דבר המבקר: יין בסיסי צנוע יומרות לכאורה, שמצליח לספק חוויית סוביניון בלאן מלאה: למרות הקלות יש מבנה ברור, פרי נעים ולא עמוס מדי, חומציות מוצלחת במיוחד, קלות מרעננת ומקדמי דיוק וחדות שמאפיינים לרוב סוביניונים נחשבים ויקרים בהרבה. הקלות מייעדת אותו יותר לאגף הראשונות והדגה הקרה על הטיותיה, אבל גם דגים בתצורות נוספות יקבלו את היין הזה באהבה.

תמורה לכסף: 4/5 (טובה מאד)

בשמונה מילים: סוביניון בלאן נטול יומרה אבל ראוי עד מאד.

חיוניך אך נשלט. רוזה ברברה 2019 (צילום באדיבות יקב תבור)

תבור, אדמה, רוזה ברברה 2019

בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: רוזה יבש על בסיס 100% ענבי ברברה מכרם בסמוך לכפר תבור. צבע ורוד. באף שפע פרי אדום עז ומוחצן. גוף קל-בינוני. 12.5% כוהל בנפח.

כמה? 55 שקלים

הכי מתאים ל: פיצה, כריכים מכל סוג, פסטה, פיקניק.

דבר המבקר: האף חושף עוצמת פרי אדום בלתי רגילה. זוהי כמעט מתקפה אבל החיך מאופק בהרבה. הפרי חיוני אך נשלט, לא תוקפני כלל. זה אומר שלהבדיל מיותר מידי יינות רוזה מקומיים, היין הזה חף ממתיקות ורמזי ויטמינצי'ק ותותית. יובש טוב, ניקיון ורעננות רבה הופכים את הרוזה הזה למוצלח במיוחד מסוגו.

תמורה לכסף: 4/5 (טובה מאד).

בשש מילים: מטובי בקבוקי הרוזה על המדף המקומי.

איכות גורפת. אקו לבן 2018 (צילום באדיבות יקב תבור)

תבור, אקו, לבן 2018

בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: בלנד לבן יבש על בסיס ויונייה, רוסאן ושרדונה מכרם תל שיפון ברמת הגולן, בגובה 950 מ'. חלק מהיין התיישן ארבעה חודשים בחביות עץ אלון צרפתי. השאר שהה במקביל במיכלי נירוסטה. צבע זהוב מעט חיוור. באף פרי ארומאטי. גוף מלא. 13.5% כוהל בנפח.

כמה? 85 שקלים (שניים ב-150)

הכי מתאים ל: דגים, פירות ים ובשרים לבנים.

דבר המבקר: המון ארומאטיות שמספק היוונייה; מאסה ברורה המשולבת במגע דבש ואגסים מהרוסאן, הדומיננטי כאן מאוד. לאלו מצטרף השרדונה, שמוסיף לים תיכוניות הגורפת הזו מימדי חמיצות ופרי נוספים, כאלו המוסיפים מימד לטעמי גזרת דרום צרפת הקלאסית. איפוק, מינראליות, עשבוניות ואפילו רמזי מליחות עדינים. כל אלו ועוד מצויים ביין הזה, שמצליח לספק איכות גורפת של יין יקר בתמחור השייך לסקציית הביניים.

תמורה לכסף: 4.5/5 (מצוינת)

בתשע מילים: כנראה הלבן הישראלי הכי טוב ש-85 שקלים יכולים לקנות.

מהטובים שביינות. ויונייה 2017 (צילום באדיבות יקב תבור)

תבור, סינגל ויניארד, ויונייה 2017

בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% ויונייה מכרם בתל שיפון ברמת הגולן בגובה 950 מ'. תסיסה איטית ולאחר מכן ערבוב משקעים ('בטונאז') ושהות קצרה על השמרים בחביות עץ אלון ומיכלי נירוסטה. במיכלי נירוסטה ובחביות עץ אלון צרפתי. צבע זהוב. באף פרי לבן, פרחים ונימה מינראלית. גוף מלא. 13.5% כוהל בנפח.

כמה? 99 שקלים

הכי מתאים ל: דגים, פירות ים, בשרים לבנים (חזיר!) ואפילו מנות על בסיס עגל.

דבר המבקר: להלכה, זן הויונייה עבר אזרוח, שלא לומר גיור כהלכה, בתעשיית היין המקומית בשנים האחרונות. למעשה, יש די מעט יינות ויונייה זניים איכותיים באמת. היין הנוכחי מספק את כל הסחורה ועוד. יש בו פרי עשיר אבל לא מתפקע, פרחוניות, קרמיות ומינראליות משמעותית. מקדם הגסטרונומיות שלו גבוה מאד והוא ייטיב להחזיק ארוחות מושקעות ממש מן הים כמו גם מנות על בסיס חזיר (אם אפשר בצירוף רוטב נשכני על בסיס שום, עשבי תיבול, אנשובי וצלפים).

תמורה לכסף: 4/5 (טובה מאד).

בתשע מילים: מטובי היינות המקומיים מסוגו שתמצאו על מדפי החנויות בארץ.

עושה כבוד לאוכל. סינגל ויניארד, כרם רבדים מרסלאן 2016 (צילום באדיבות יקב תבור)

תבור, סינגל ויניארד, כרם רבדים מרסלאן 2016

בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% ענבי מרסלאן מכרם רבדים בפסגת הרי יהודה, גובה 900 מ'. 18 חודשי התיישנות בחביות עץ אלון צרפתי. צבע אדום עמוק, באף פרי אדום מרוכז, מעט פרי שחור ושפע תבלינים (עם דומיננטיות לפלפל שחור וציפורן). גוף מלא. 13% כוהל בנפח.

כמה? 120 שקלים

הכי מתאים ל: סטייקים, צלעות טלה בגריל, קדירות על בסיס בשר טלה וכבש.

דבר המבקר: כמו זנים ים תיכוניים נוספים, למדנו בשנים האחרונות שגם מרסלאן יכול לספק בישראל תוצרים מצוינים. הזן הדרום צרפתי, המהווה הכלאה בין קברנה סוביניון לגרנאש, מגיב היטב לתנאי הקרקע והאקלים המקומיים. הנאת הלגימה שהוא מספק גורפת ממש. השילוב בין גוף מלא עוצמה, פירותיות מרוכזת, המון נוכחות לתבלינים 'חמים' בשילוב מידת איפוק ועידון הופכות אותו ליין הכמעט אולטימטיבי מסוגו. יין בשר לא פחות מנהדר.

תמורה לכסף: 4/5 (טובה מאד. רוב מקבילי הסגנון והאיכות עולים משמעותית יותר).

בעשר מילים: יין סטייקים שיודע לעשות כבוד לאוכל להבדיל מלנסות להשתלט עליו.

עוצמה מאופקת. מלכיה 2015 (צילום באדיבות יקב תבור)

תבור, מלכיה 2015

בלי כמה מילים על עפיצות אי אפשר: 100% קברנה סוביניון מכרם מלכיה בקיבוץ מלכיה בגליל העליון, בגובה 720 מ'. 24 חודשי התיישנות בחביות עץ אלון צרפתי. צבע אדום עמוק מאד. באף פרי אדום ותבלינים. גוף מלא. 14% כוהל בנפח.

כמה? 200 שקלים

הכי מתאים ל: נתחים מיושנים על עצם, נתח בקר גדול בתנור או בגריל, ביף וולינגטון, קדירות על בסיס בקר, טלה וכבש.

דבר המבקר: בנוי היטב, חושף עושר של פרי מרוכז אבל מבהיר שהעבודה עם חביות העץ כאן נעשתה עם מחשבה רבה. זה אומר שהעוצמה מאופקת, להבדיל ממתפרצת, ושאין זכר למתיקות. החומציות המאזנת טובה, יש קטיפתיות, רכות, אלגנטיות, ריבוי רבדים ואפטר טייסט ארוך וטוב. יופי של יין, עם פוטנציאל התיישנות בן חמש שנים נוספות בתנאי אחסון טובים.

תמורה לכסף: 3.5/5 (טובה. יקר אבל מתומחר פחות ממקבילי הז'אנר מהיקבים הגדולים ואיכותו מצוינת).

בשבע מילים: איכותי כמו יין דגל טוב ויקר פחות.

לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

התרעות פיקוד העורף

    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully