"נפתלי וקס בן ה-39, בוגר הטכניון בחיפה שהשתלם בארצות הברית ועבד שם, פיתח מערכת אלקטרונית מבוקרת מחשב שבאמצעותה ניתן להוסיף טלפונים לרשת הקיימת ללא תוספת של קווים. הוא הקים את חברת 'טלדטה תקשורת' בשיתוף עם 'כור' והמאגדים הראשונים מתוצרתם כבר מיוצאים לארצות הברית. הפיתרון לממתיני הטלפון בישראל יגיע מאוחר יותר"
(מדור תקשורת במוסף עסקים של "מעריב", 1985)
עברו כמעט 35 שנים מאז שפורסמה כתבת הטכנולוגיה המדהימה הזאת, ונפתלי וקס עדיין מחייך (למרות שבינינו, "הפיתרון לממתיני הטלפון בישראל" עדיין מתעכב). הוא מחייך בגלל הכתבה עצמה כמובן, אבל מחייך יותר בגלל מה שקרה כמה שנים אחריה - האקזיט הישראלי הראשון, זה שהזניק אותו לכמעט שלושה עשורים של חיוכים נוספים שתמציתם "Pay it Forward".
"הייתי מראשוני הסטארט-אפיסטים בארץ, אולי ממש הראשון", סיפר לוואלה! NEWS, "באתי מארצות הברית ב-1981 והקמתי חברה. עשר שנים לאחר מכן עשינו אקזיט בניו יורק. אני, כיזם, עשיתי סכום מסוים של כסף, ואמרתי לעצמי שעכשיו הגיע הזמן שלי לתרום".
זהו תיאור תמציתי, אינפורמטיבי מאוד ומעט צנוע, אז בואו נצבע אותו קצת. במקום "סכום מסוים של כסף" אימרו מיליוני דולרים, ואת תרבות הסטארט-אפ ניישן הממותגת שלנו היום החליפו בסיפורי שממה מהרצליה פיתוח של אז. "הייתי הראשון באזור, לא היו אז אפילו מזגנים, כל המהנדסים עבדו עם גופיות כשמתחתם מאוורר. באתי למדען הראשי והוא זרק אותי מכל המדרגות בגלל שלא היו לי 'ברזלים', רק ניירות ותוכנית עסקית. זאת הייתה חלוציות מודרנית. מבחינת סטארט-אפ זאת הייתה תקופה ריקה לחלוטין".
וכך, הקים וקס את "חלוצה, פרויקטים חברתיים בע"מ" והוציא על בסיסה לפועל לא מעט מיזמים. אנחנו נפגשים באחרון שבהם - דיינר "באזזז" בגבעתיים - במה שהופך מהר מאוד לריאיון עם דמות נדירה ביותר בעולם האוכל הישראלי - מסעדן שלא רוצה להרוויח שקל.
"אני הפראייר היחידי פה", הוא צוחק, "רציתי בית שני לבני נוער בעיר, ואמרתי לעצמי שאני חייב לבנות עסק ולנסות לגרום לו שיהיה רווחי כדי שהוא יממן פרויקטים חברתיים בהווה ובעתיד. כולם יודעים שזה רעיון פילנתרופי, ושאם יהיו רווחים, הם יחזרו לאזרחים. אנחנו לא נרוויח מפה שקל".
המהלך חברתי מאוד ופשוט מאוד, ומשלב מנהל מסעדה מנוסה בדמותו של שי שבתאי, עוגנים מקצועיים במטבח ובני נוער שמועסקים במקום כחלק מתפיסת העולם הכוללת שלו. בני הנוער זוכים כאן להנחה של 20% על התפריט, הגמלאים ישלמו רק חצי ו-וקס שואף ללכת צעד אחד רחוק יותר ולהעניק לאחרונים ארוחות צהריים חינם, בתיאום עם עיריית גבעתיים. נותר רק עניין אחד, פעוט אך משמעותי, והיזם החברתי מגדיר אותו כהלכה. "הכול טוב ויפה והמחיר הוגן, אבל אם לא יהיה טעים פה, זה לא יעבוד", הדגיש.
אז מה בעצם אוכלים בדיינר אמריקני בלב גבעתיים? "לקחנו את כל מה שנפתלי עושה ורוצה, והשתמשנו בזה כמעטפת שלתוכה יצקנו את התפריט", הסביר שבתאי, "רצינו להוציא מוצר שיהיה טוב, המבורגר איכותי ברמה גבוהה, למשל מהייצור ועד העשייה עצמה".
ואכן, קולקציית ההמבורגרים בתפריט אכן מקבלת מקום של כבוד, עם גירסאות בייסיק (200 גרם ב-50 שקלים, כולל תוספת), "מונטנה" (פטריות מקורמלות ביין וגבינת מונטריי ג'ק, 64 שקלים), "הוואי" (בייקון טלה, אננס ברוטב טריאקי וג'ינגר, 70 שקלים) ועוד, בנוסף ל-11 תוספות אחרות שאפשר להלביש על הקציצה בלי קשר.
מלבדם, מככב גם מאק אנד צ'יז, מנה שעדיין לא עשתה עלייה כהלכתה וכאן מוגשת ברמת שחיתות קלאסית (עם רוטב צ'דר ותו לא, 40 שקלים) ומצוינת, או בתוספת אנטריקוט טחון (42), אם רציתם עוד. יש גם ראשונות אמריקניות יותר (כנפיים, הום פרייז) או פחות (ארנצ'יני, כרובית) וגם כריך סלופי ג'ו (55) שהוא יותר בשר מפורק מאשר התבשיל מלכלך האצבעות, וקראק פאי (28) סולידי ונטול פוזות לקינוח, לדוגמה.
"היה כאן משהו מאוד חדש, משהו שאפשר למנף אותו לעשייה", תיאר שבתאי, "קיבלנו יד חופשית לעשות משהו קולינרי שווה בגבעתיים, והלכנו על תפריט דיינר. עבדנו קשה כדי שדברים יחזיקו בפני עצמם, שלא יעשו לנו הנחות בגלל הרוח של המקום. בסוף, האתגר שלי הוא שנפתלי לא יוציא שקל מהכיס שלו, ושנצליח להרוויח בשביל המטרה".
"באזזז" נפתח לפני כשלושה חודשים, נהנה מתקופת חסד נטולת סגרים קצרצרה בלבד, ופועל כעת במתכונת משלוחים וטייק-אוויי, עד יעבור זעם (או הנחיות ממשלתיות מוזרות). כשזה יקרה - ו-וקס מפגין אורך רוח ממיס התנגדויות וציניות - ההמבורגרים צפויים לעשות את העבודה והתמחור את כל השאר.
הכסף מהאקזיט שילח את וקס לעשרות שנות פעילות חברתית, והספיק לו "עד ימינו אנו ועד ימינו אחרינו", כהגדרתו, אך הוא לא מאמין בפילנתרופיה שלא עומדת על הרגליים הכלכליות שלה. "הלוואי שיעתיקו אותנו, שיהיה כזה בצפון ובדרום, ובכל עיר שצריך", הביע תקווה, "אני איש פשוט, יש לי סנדלים ונעלי התעמלות. הכסף הספיק לי, לילדים ולנכדים. את העודף אני רוצה לתת בחזרה לחברה".
"באזזז", ויצמן 51, גבעתיים