שום דבר ברחוב הזה לא חושף את הסוד: אוצר הממתקים שמתחבא בפסאז'

אַרְקַדָה, בעברית: מקמֶרֶת או מִקְשָׁת: מעבר המקורה ברצף קשתות נתמכות בעמודים. מקור המילה הוא arcada בפרובאנסאל או arcata באיטלקית, שתיהן מהמילה הלטינית arcus, שמשמעה קשת

על פי ויקיפדיה, במאה ה-18 החלו לבנות באירופה ובצפון אמריקה "ארקדת קניות" (Shopping Arcade), מתחם חנויות שחזיתן פונה לשטח ציבורי פנימי ומקורה, לעתים בגג זכוכית שאיפשר כניסת אור. המתחמים הללו הפכו למקום מפגש פופולרי עבור בני מעמד הביניים המחפשים לקנות משהו, והיו למעשה הגירסאות הראשוניות לקניונים המודרניים המוכרים לנו כיום. בצרפתית הם כונו פסאז' (Passage), מעבר, והמילה נכנסה לשימוש גם בעברית.

אני עוצר באמצע רחוב סוקולוב בהרצליה עם הוראות ההגעה המדויקות שקיבלתי - שהסתיימו במילים "זה בתוך הפסאז'" - ומנסה לחבר את כל הנקודות האלה בראש. זוהי משימה בלתי אפשרית. בקצרה, המרכזים האלגנטיים ושוקקי החיים והקלאס מאירופה פשוט לא מתחברים לפסאז'ים המאובקים המעטרים את רחובות ישראל. גם המיתוס המדבר על אוצרות שאינם גלויים לרחוב, כאלה שצריך להתאמץ ולמצוא, נראה לי קצת מופרך.

אני נכנס פנימה בהיסוס ומגלה, כרגיל, שטעיתי. בואו נאמר כך, עוד לפני כל המילים - אם אני עדי אנדולט, מחר בבוקר תוקם פה תעלת איוורור מהמטבח הקטן לרחוב ההומה. היא תהיה רחבה מאוד ופתוחה מאוד, ותציף את העוברים ושבים בריח המ-ט-ו-ר-ף שכלוא בפלא הוורוד הזה, שילוב של סוכר, שוקולד ונשמה.

כמו כל אמנית ממתקים ראויה לשמה, גם אנדולט התחילה בלימודים. כלכלה וסטטיסטיקה, כמובן. טיול מרחיב אופקים ולב בבריטניה הוביל אותה לנגוס בהאני-קומב (Honey Comb) מקומי, ומשם קצרה הייתה הדרך לפניית פרסה חדה.

אותו ממתק-סוכרי פריך שהסעיר את אנדולט הוא אחד מקסמי הקונפיסרי. בסך הכול סוכר, היא חשבה לעצמה אז, כמה קשה זה כבר יכול להיות. בסך הכול סוכר, אני חושב לעצמי כעת מול הכיריים הקטנות בחנות, כמה טעים זה כבר יכול להיות.

אינספור ניסיונות (וכשלונות) לימדו אותה מעט פרופורציות, ותובנות השיעור הזה מוגשות כעת. משטח הסוכר השחמחם יורד מהאש, מובל לשולחן ומפורק לרסיסים בינוניים בגודלם בעזרת פטיש קטן, או סתם בעזרת עצבים. חתיכה קשיחה ומעט דביקה מוכנסת לפה הסקפטי, וסותמת אותו כראוי. זה נמס, אבל לא עד הסוף, זה קרמלי, אבל לא מריר, זה שונה, זה טעים. עוד בבקשה.

"ממתקים של פעם" נפתחה לפני יותר משנה, ולא עצרה גם בשיאה של סופת הסגרים שנחתה עלינו לאחרונה. על פניו, היא מציעה ממתקים בעבודת יד מוקפדת. בפועל, מדובר בלא פחות ממהפיכה תודעתית (שמגיעה במשלוח עד הבית).

יש כאן, למשל, מרשמלו ששם ללעג את כל המרשמלואים שאכלנו עד עכשיו. לא בדיוק ענן, אלא יותר כרית רכה, עם נגיסה קלה וחיבוק קטן בסוף. וטעם, כל כך הרבה טעם (עדין של פירות או מתקתק יותר, וגם ענקי מצופה שוקולד לטבילה בחלב חם).

יש סוכריות ילדים "של פעם" (כן, כולל התרנגול המיתולוגי) שהן, בואו נודה, יותר למבוגרים ופחות לילדים, ויש "לבבות פרי", קרובות בתחושתן לסוכריות ג'לי נוסטלגיות, אבל מרוכזות יותר, עם דברים אמיתיים וטובים שמרכיבים אותן. ושוב, טעם.

יש גם מרציפנים נימוחים (אמרטו, דובדבנים, ורדים והדרים לדוגמה, או פצצת שלוש שכבות שמצליחה איכשהו להכניס לכל העסק שוקולד בלי להשתלט על המרציפניות המבורכת) ומרמלדות כמו אז, קליפות תפוז מסוכרות ופלחי פרי הדר עם שוקולד שזולף מלמעלה. יש גם טבלאות שוקולד ביתית, משטחים מרהיבים לפי משקל וגירסה טובה יותר, משודרגת בהחלט, לכמעט כל מתוק שאכלתם בחייכם.

אנחנו טועמים גם חתיכות קטנות של פאדג' וטופי חלב ששלח אותי לימים שבהם סבתא עוד עבדה בחנויות של "עלית", אוכלים בחיוך שוקולד בצורת תות וממולא תות שהוא בעצם יותר תות משוקולד, וחוזרים שוב ושוב לאותה תבנית האני-קומב שממתינה במטבח האחורי, לגנוב עוד רסיס.

בסך הכול סוכר ותו לא, אנחנו אומרים עכשיו, קצת יותר חכמים. וזה כל הקסם.

"ממתקים של פעם, סוקולוב 81, הרצליה. הזמנות דרך האתר, או בטלפון 09-8309540