מה יכול להיות רע כשפיני בלילי כאן? הטורקית החדשה של תל אביב

יש כאן קבב אדנה וקבב אורפלי, צלוחיות קטנות ומסוכנות של מאזטים, כנאפה לוהטת וגם את פיני בלילי כלקוח שיודע משהו על אוכל טורקי: כל הפרטים על "מאריס"

גריל וטאבון, לב ונשמה. הקבב של מאריס (צילום: ארקדי רסקין)

אנשים שופכים מיליונים על עיצוב ושיווק, בניית תפריט והכשרת צוות, ניהול כוח אדם ופלייליסט, טאבון רותח וצ'ייסרים של שמחה. הם לא עוצרים שם, מפזרים מלמעלה קונפסט טורקי מבוקש ופופולרי, מגבירים את התיבול ואת הלהבות ואת הווליום, מחייכים ומחבקים, ומחזיקים אצבעות.

לעמוד האינסטגרם הטעים של וואלה! אוכל

כי כל זה שווה וראוי ומוצדק, למעשה הכרחי, אבל לא יחזיק יומיים בלי אותו ז'ה נה סה קווה מיתולוגי, האלמנט הצרפתי הקסום שהופך משהו מסתם משהו להכי *משהו*.

במקרה של "מאריס", המסעדה הטורקית החדשה בצפון-צפונה של תל אביב, ז'ה נה סה קווה = פיני בלילי. ואם אתם כמוני, אז המשפט האחרון סידר אתכם עוד לפני שיצאה צלוחית אחת מהמטבח.

נביא בשער

אייל שני "רוצה דיאלוג, לא יריות"

לכתבה המלאה

תגידו "Şerefe". מאריס:

היציאה החדשה של יקי כביר (TYO, סרפינה, יאוזה, פיצה גראז'), האחים חג'ג' ועופר שבתאי לא שטה רחוק מדי מחוף תל ברוך. למעשה, היא רק מנסה לפצח מטבח אהוב במיוחד על הישראלים, אבל כזה שלא הצליח לתקוע כאן משום מה יתד (או שיפוד), ולהחזיק - גם בימי התהילה של הרכבת האווירית מנתב"ג לטורקיה.

וכך, בהשראת הסיורים הקולינריים הפופולריים בשווקי איסטנבול והטברנות הטורקיות השמחות, קמה מאריס ונשענה על גריל וטאבון, לב ונשמה - וגם על למי ניפוסי, שף יהודי-טורקי שעלה ארצה, גדל במטבח של האמא והסבתא, למד עוד קצת מדוכני אוכל רחוב וסגר הכשרה קולינרית במסעדות תל אביב.

זמן סוכר

ברוכים הבאים לתור המטורף הבא של תל אביב

לכתבה המלאה
טברנה, מסעדה, מה זה חשוב? מאריס (צילום: ארקדי רסקין)

אז מה בעצם אוכלים כאן? מאריס פותחת שולחן עם מאזטים כמובן (היידרי יוגורטי, באבאגנוש וסלט מנג'ה חציליים, "קוז ביבר" שהוא פלפל שושקה מוחמץ עם אורגנו טרי וגבינת טולום, קיסיר בורגולי, פאבה צהבהב עם בצל סגול וצ'ילי, וגם סלט טורקי "אורגינל", כולם ב-26 שקלים או כחלד מדיל של ארבעה מאזזטים ולחם ב-99 שקלים).

מהטאבון יוצא לחמג'ון דקיק, עמוס בשר ועלים ירוקים פריכים (42 שקלים), פידה גבינות שמכליא מצוין פחמימות לוהטות ממטבחי האזור (42 שקלים) וגם ירקות צלויים (38 שקלים), ומהמטבח אפשר להוסיף כמנות ביניים סלט עגבניות פיקנטי (56 שקלים), טרטר טורקי טרי מאוד ומצוין מאוד (64 שקלים), ערימת דגי ברבוניה פציחים (86 שקלים), או נתחים כבושים ושמנמנים של לקרדה (62 שקלים).

לעיקריות, אם הגעתם עד כאן, יש קבב אדנה כמובן, מבשר טלה ובקר (78 שקלים), וגם את אחיו האורפלי (78 שקלים). יש קוביות פילה במרינדה, כנפיים, גרסה טורקית נהדרת של "מעורב", כרובית איסקנדרית (עם חמאת עגבניות, יוגורט ושום, 58 שקלים) וגם "קוזו גובץ'" (קדירת בשר טלה וירקות עמוקת טעמים, 106 שקלים).

אגף הקינוחים, כי בואו לא נהיה תמימים פתאום, מציע כנאפה פריכה-נימוחה ולוהטת כמובן, עם גלידת קאימק (44 שקלים), מלבי עוד יותר כמובן מזה, וגם "קאטמר", שהוא בצק דק וגמיש, במילוי קאיימק ופיסטוק (46 שקלים).

דוכן של תקווה

הסמל של השכונה עושה עכשיו פיתה מדהימה

לכתבה המלאה
געגוע לדיל-קיץ ארדואני. מאריס (צילום: ארקדי רסקין)

המזאטים והטאבון, הצלחות והקערות - הכול ראוי וטעים, ואפילו עושה געגוע לאיזה דיל-קיץ ארדואני, אבל נדמה שהוא אחראי לכמחצית מהקטע של מאריס. החצי השני פחות עובר במילים, ומלכתחילה לא יעבוד כשתרצו להסביר מה הולך פה. בואו נקרא לזה "Şerefe", הגירסה הטורקית ללחיים שלנו.

כי אחרי שהניגובים מנוגבים והבשר מחוסל והכנאפה הלכה לעולם שכולו מנות כנאפה ש"אולי רק ניקח ביס" מהן, כיף לראות את השולחנות העמוסים, את הקבוצות הגדולות ואת הצוות המתרוצץ - לא בלחץ, אלא במין משימה שירותית דרמטית, שכל תפקידה הוא לספק שמחה.

אז, בערך ב-23:00, זה קורה. החלל המרכזי, שעשה מאמץ עיצובי לצאת לטיול בכפרים הטורקיים "של פעם", והבר הארוך שמהופנט כמעט על אוטומט לעובדי הטאבון, והרחבה החיצונית הגדולה שמצליחה איכשהו לנתק החוצה את השכונה וקורקינטיה, מרגישים קצת יותר כמו טברנה, וקצת פחות כמו מסעדה. זה גם הרגע שבו הצצתי לשולחן של פיני בלילי וראיתי אותו משקיף על הכול מהצד, שותה משהו, ומחייך. איך אמרנו שאומרים ז'ה נה סה קווה בטורקית?


מאריס, איינשטיין 7, תל אביב. פרטים נוספים כאן

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully