אחד הדברים ההכרחיים במקום עבודה עירוני הוא סביבה קולינרית נאותה. למרבה הצער, החלק הצפוני של רחוב אבן גבירול לא עומד בקריטריונים של סביבה כזאת. עושר המטבחים נוכח דרומה מארלוזורוב, וככל שתצפינו, כך תחושו שאתם פוסעים יותר ויותר לעבר המדבר.
פעם, לפני שנים, חלש על כיכר מילאנו פלאפל מבורך המיתולוגי, אבל כבר כמה עשורים קטע הרחוב שבין פנקס לבני דן מתקשה למצוא זהות ולייצר תחנת מזון איכותית. מקומות נפתחים ונסגרים, כשלתנועה הדלה באזור הזה נוסף קושי אובייקטיבי לא פשוט - עבודות הרכבת הקלה, שהופכות אותו להרבה פחות אטרקטיבי.
לא חשבתי שאזכה לצעוד לשם בזמן הקרוב, אבל פלייר תמים שהגיע לשולחני לפני מספר ימים גילה לי שבאבן גבירול 177, כמה עשרות מטרים מהבסיס בבית וואלה!, נפתח מקום חדש - חומוס פקטורי שמו.
זו הייתה בשורה מאירת עיניים, כי די - נמאס מהזמנות האונליין, שבנוסף לעלותן הגבוהה ממילא הופכות להיות יקרות עוד יותר עם דמי המשלוח והטיפ. היום כדי להזמין בוולט או בתן ביס אתה צריך שניים או שלושה שותפים והפקה מעיקה, והנה - עכשיו יש מקום חדש לבחון, ממש מתחת לעבודה, ובלי תלות בגורמים זרים.
אני מודה, על אף שהכתובת המדויקת הייתה מסומנת לי, לא היה אינטואיטיבי מדי למצוא את המקום. בחומוס פקטורי עדיין אין שילוט, הרחוב הצר והמאובק לא מאפשר גישה נוחה והנוף של כביש חצוב והררי חול לא בדיוק מזכיר את זה שנשקף מהשאנז אליזה או אפילו מהמושבה הגרמנית בחיפה. אלה תנאי פתיחה לא קלים לאף מזללה, בוודאי לא אחת שקמה זה עתה.
בהינתן נקודת המוצא הזאת, האפשרות היחידה של החבר'ה של חומוס פקטורי היא להיות מצוינים. לא סתם טובים אלא מעולים, כאלה שמצדיקים את הנוכחות שלהם. אין להם על מה להישען מלבד איכות ובניית מוניטין, וזה חייב להיות מהיר משום שהעבודות פה לא יסתיימו מחר. המזל הוא שהם נמצאים שלוש דקות הליכה ממני, מה שאפשר לי להגיח לא פעם אחת אלא פעמיים, להזמין ארבע מהמנות בתפריט (ולחלוק את חלקן עם קולגה) ולהעמיק את ההתרשמות.
בפעם הראשונה הזמנתי שקשוקה עם חצילים (45 שקלים). המנה הוכנה מאפס ובמקום (לא תמיד זה כך. יש מקומות שבהם השקשוקה כבר מוכנה על מחבת ופשוט מטגנים אותה שוב). היא הוגשה לי כעבור כרבע שעה על פלטה לוהטת, כשלצידה שתי פיתות חמות וטריות. ההערה שלי לגבי השקשוקה היא שהייתה מעט נוזלית, אבל האחריות שלי לא נופלת מזו שלהם - אם אתה רוצה את המנה סמיכה ואת הביצה קשה יותר, תציין את זה. אני לא ציינתי.
לקחתי גם חומוס גרגירים (35 שקלים). הוא היה טעים ונדיב, וזה לא מובן מאליו, משום שיש חומוסיות שלא מחלקות מנה כל כך עשירה. החומוס מעט מלוח וחמוץ מדי, אבל התיבול ממש טעים, כך שמי שאוהב דומיננטיות יתאהב במנה. הסחוג, למשל, אלוהי, וגם רוטב הלימון מרגיש אחרת. זה לא טופ חומוס, אבל הכול מסביבו מדויק וטעים בקטע אחר. יש סביבו שואו וזה בסדר גמור.
כעבור שלושה ימים הגעתי שוב. הפעם הייתי צנוע יותר והזמנתי פיתה עם פרגיות (40 שקל). גם כאן המליחות הורגשה והתיבול ניצח. הכמון השתלב היטב עם הבצל המטוגן והפיתה החמה והטרייה ויצר מנה ערבה לחיך.
היא לא הייתה גדולה מדי, אבל בהחלט לא ביישה מנות אחרות בז'אנר. זה היה טרי וחם, הפיתה יציבה וכיפית והתחושה שלי הייתה של ניצחון - לא רק משום ששני הביקורים הוכתרו בהצלחה, אלא מכיוון שסופסוף אני יכול פשוט ללכת ולהזמין בלי הפקות גדולות וללא תוספות מחיר מעיקות.
כמ"א יצא?
הגענו לשורה התחתונה - מדד כמ"א (כמות-מחיר-איכות מ-1 עד 10). בכל שלושת הפרמטרים חומוס פקטורי עמד בהצלחה. היו מספר דברים קטנים שמנעו ציון מושלם, אבל בסך הכול, ובמיוחד ביחס למקום שעדיין נמצא בהרצה, הפוטנציאל שם מרקיע שחקים. האיכות מצוינת, הכמות נדיבה, המחיר בסדר גמור - ציון 8.5 קל.
עכשיו צריך רק לקוות שעם חבלי הקליטה הלא פשוטים שלו, חומוס פקטורי יצליח לשרוד. הוא בהחלט ראוי להזדמנות הוגנת.
חומוס פקטורי - אבן גבירול 177 תל אביב.