נירה ורותי רוסו העזו לעבור על חוקי הפיצה של ישראל. מתי עוצרים אותנו גם?

רגע השיא בפרסומת החדשה של דומינו'ס פיצה הוא דו-קרב כמעט מערבוני באופיו. "מערוכים למטה, ידיים למעלה!", צועק מאור כהן תוך שהוא מוביל יחידת פריצה של משטרת פחמימות ממוסדת, חמושה בתבלינים, במרדה לתנור ובמערוכים משל עצמה, "אתן עצורות בגין עבירה על חוקי הפיצה".

לכל הטורים של "אוכלים הולכים"

כהן סוקר את שולחן העבודה, מגלה עליו עלי ארוגולה ואגוזי מלך וגם ענבים עם שלושה סימני תמיהה לפחות, ומסיק מיד שמדובר בפסיכופטיות, אך כשהאור נפתח, וחושף את נירה ורותי רוסו, הוא מבטל את הפשיטה באותה רמת מיידיות.

יש דברים שגם השוטרים הכי נחושים יודעים. אחד מהם, ככל הנראה, הוא שיש דברים שרק הרוסואיות יודעות.

סדרת הקיץ החדשה של רשת הפיצות הגדולה מתבססת על "ביס מושלם" של "תוספות מחקלאות מקומית ששוברות את כל החוקים", אבל גם, ובעיקר, על נירה ורותי רוסו.

שיתופי הפעולה והמהדורות המוגבלות האלה התחילו לפני כשבע שנים עם חיבור מתבקש בהחלט לאסף גרניט, המשיכו עם הבלחות נקודתיות ומעט גימיקיות (פיצה בורגר, למשל), עלו מדרגה גבוהה למדי עם ליין הכריכים המעולה (שגם הוא, לעת עתה, הוכחד) וניסו בתחילת השנה את הקסם האדמתי של הלל גרדי.

חלק פגעו, חלק פיספספו, אבל בהינתן שהמטרה ההתחלתית היא ממילא להישאר על הגלגל התודעתי של רולטת ההזמנות הישראלית, המהלכים כולם היו תבוניים.

עכשיו, עם זאת, מדובר במשהו אחר.

סדרת Oh Mammi כוללת, לעת עתה שלוש (וחצי) גירסאות - "ענבים מקורמלים" (רוטב שמנת, ענבים, סרוולד, אגוזי מלך, גאודה עזים, מוצרלה, ארוגולה ורוטב בלסמי מצומצם מלמעלה, או וריאציה כשרה שמסירה את הנקניק לטובת פרמזן), "פטריות שזופות" (רוטב שמנת, קונפי בצל, שבבי פרמזן, פטריות שמפיניון ופורטבלו, גאודה עזים, מוצרלה, ארוגולה, פלפל שחור גרוס, ואיולי שום מלמעלה), וכן "עגבניות סמוקות" (עגבניות מגי, עגבניות שרי צהוב ושרי ליקופן, גבינת עזים, אגוזי מלך, מוצרלה, רוטב בלסמי מצומצם מלמעלה וגם תבלין ייעודי בצד, המשלב מלח גס, סומאק, פלפל שחור, צ'ילי גרוס ושום יבש).

מחיר: 86.9 שקלים (לגודל משפחתי רגיל לגמרי, בלי צורות הנדסיות מקטינות וכדומה), לרבות מבצע השקה של פיצה מהסדרה החדשה ופיצה משפחתית קלאסית ב-66 שקלים כל אחת (132 שקלים סך הכול).

שנאכל משהו?

פיצת העגבניות, שהיא גם הקונבנציונלית ביותר בסדרה, הייתה הראשונה לעמוד במבחן התמונות המגרות לעומת ארגז הקטנוע. היא הגיעה חמה וטריה, צבעונית ומפתה, עם מספיק עגבניות כדי לעמוד בהבטחה (וגם כדי לפתוח מטע קטן), ועם תחושה קלה של קיץ ידידותי יותר.

בגדול, מדובר במעין סלט פנצנלה שהורכב מחדש, שוטח לכדי משהו שאפשר לאכול עם הידיים, וקיבל חיזוקים חיוביים נוספים מאמא ובת שיודעות להכין גם כזה וגם כזה. זני העגבניות השונים צילמו בפה פנורמה של חקלאית ישראלית גאה, חמצמצה-מתקתקה, וטעמים נוכחים של גבינת העזים הרימו עוד קצת, מעבר לרף הרשתי השגרתי. את כל השאר עשו הבלסמי (עדין, אבל שם) ושקיות התבלין (אגב, מתי כבר ירימו את הכפפה לכדי ליין תבלינים מעניין וקבוע? הטכנולוגיה קיימת).

פיצת הפטריות שיחקה על אותם עקרונות - גיוון זני שייתן גם גיוון טעמי, עם ליווי שלא מאפשר פיזור. זאת פיצה חורפית יותר, לפחות בעולם האסוציאציות שבו היא משחקת, אבל מכיוון שהמזגן לא יפסיק לעבוד כאן עד אוקטובר לפחות, זה עובד.

רוטב השמנת, שנופל לרוב למלכודות כבדות ומעט יציקתיות, היה מהסוג הקליל, השילוב הגבינתי של עזים-פרמזן-מוצרלה הצליח לשמור במפתיע על מרחב נטול סמטוכה, וכל השאר - איולי שום נדיב ומלכלך, בצל מתוק, פלפל עוקצני - סגרו שיחוק נוסף.

פיצת הענבים הושארה לסוף, תוך תקווה אמיתית וכנה דווקא למימוש ה"פסיכוזה" מהפרסומת, שהרי המנות הכי טובות שמוגשות ממש עכשיו במסעדות ישראל כוללות ענבים, והרבה מהם (הסלט של מאמו ואוהד לוי, אנחנו מדברים עליך, כדוגמה).

הפיצה רצה בהחלטיות על משחקי המתוק-מלוח, ועושה את זה באלגנטיות שלא שוכחת את הטעם, ולא מאפשרת לתייג אותה כגימיק. אותו רוטב שמנת ידידותי, בטוח בעצמו ברמה כזאת שכל השאר פשוט מסתדר בהתאם, גאודה ומוצרלה טובות, מליחות שמנונית ומושחתת מהסרוולד ובעיטות ממוקדות מהאגוזים ומהבלסמי.

הענבים, על אף שאינני בטוח שהם אכן "קורמלו", הם - בואו פשוט נגיד את זה כמו שזה, ונקווה שהפאסון יישמר - פיסת גאונות שמחברת הכול יחדיו. את המילים הגבוהות על חקלאות ומקומיות, את השאיפה לקמפיין עם ערך מוסף, ואת הטעמים בפה.

בשלב הזה של חיינו כאן, קשה מאוד להמר על נפילה בטוחה ומדויקת לזרועות הקונצנזוס. רחוק מזה. גם טריו הפיצות האמור לא באמת מנסה לדבר למכנה המשותף הרחב ביותר, אבל כן מצליח לפתוח שיחה על בסיס אחר.

זה אולי לא יניע ילדים לבקש עוד בלסמי מלמעלה (ולמה לא, בעצם?), וספק אם מבוגרים יוציאו מעתה אשכולות ענבים מהמקרר לקראת בואו של השליח (ועוד יותר למה לא, בעצם?), אבל זאת התחלה, צעד ראשון בדרך עם נוף קצת יותר יפה, שמתניע שיחות קצת יותר חיוביות.

בסוף הדרך הזאת, הרי, מחכה עולם שבו מאור כהן מוביל שוטרים ונירה ורותי רוסו עושות פיצה. לא תבואו?

Oh Mammi, סדרת הפיצות של רותי ונירה רוסו, דומינו'ס פיצה