כמות תלת-ספרתית, בקלות, של טורי אוכל רחוב, ונדמה שהמוסכמה הראשונית הברורה מאליה היא שכבר לא תופתע פה. למחירים כבר התרגלת (אבל לא באמת), להצהרות גם, ובטח לפרצי היצירתיות, היצירתיים מדי לעתים קרובות. לעזאזל, רק בשבוע שעבר הייתה כאן חלה בגודל של מאפייה שלתוכה הוכנסה שווארמה. וטוב שהייתה. אבל הבנתם מה אני מנסה לומר.
לכל הטורים של "אוכלים הולכים"
כמות תלת-ספרתית, והרבה יותר מזה, בקלות, והדברים היחידים שמהם אתה עוד נפעם זה חיוך גדול שמקבל אותך על הכניסה, וחלום שמתחיל להתגשם. את כל השאר ראית, חווית, בלסת. הפתעות זה בערוצים אחרים של האתר הזה.
כל כך הרבה מילים על סטריט פוד, אבל כזה לא חשבת שתראה עוד מול העיניים. אוכל. טעים. ליד. העבודה. מה רבו מעשיך אבן גבירול.
חלום שמתחיל להתגשם. דה גריל פרדייז
"דה גריל פרדייז" (The Grill Paradise) הוא הפלא הזה, מזללה צנועה שיכולה כבר עכשיו, לא יותר מחודשיים מאז שנפתחה, להפסיק עם הצניעות, ולהקשיב יותר לעובדי הבניין המיוסר ביותר (קולינרית כמובן. למה, מה חשבתם?) בעולם התקשורת הישראלית. ובואו, עבדתי ארבע שנים ב"הארץ", ולא הייתי שורד שם דקה בלי שוקי ומישל.
והעובדים האלה אמרו ככה, בטווח של כ-36 שעות, לא יותר - אתה חייב ללכת, אתה ממש חייב ללכת, בוא תראה מה אתה מקבל שם, אתה מוכרח לנסות, לך תאכל שם, אתה חייב, אתה קולט כמה זה עולה? בוא נלך ביחד, מתי אתה הולך? בוא תטעם ממה שהבאתי, למה עוד לא הלכת? למה אתה עקשן? אתה לא רוצה ללכת? אתה חייב ללכת.
אוכל טעים ליד העבודה. סוף סוף. אפשר להבין אותם.
מרה אפרת נולדה וגדלה בקרטחנה המדהימה שבקולומביה, הכירה את בעלה הישראלי בניו יורק ועלתה יחד איתו ארצה לפני כ-13 שנים. היא עבדה פה ושם, אבל הוא רצה בשבילה יותר. יש לך את היכולת, ויש לך את הכוח, להקים עסק משלך, עודד אותה.
הם התלבטו, ולבסוף הלכו על אופציה מעט קשוחה, אך מוצדקת בהתחשב בתוצאות. "רציתי להכין אוכל לאנשים, משהו פשוט וביתי, קצת מהבית שלי וקצת מפה", היא מספרת בחיוך, "עשינו ניסיון ועוד ניסיון ועוד ניסיון, עד שהבנו שהגענו לתוצאה שאנחנו מרוצים ממנה. מפה אני רק מקווה שגם האנשים יהיו מרוצים".
התוצאה, כפי שמלמד השם, היא עוף. תנור רוטיסרי לוהט הוצב במוקד, ויטרינה עם תוספות חמות וקרות סודרה מולו, מקרר שתייה קטן סוגר את הארוחה בצד, וכל השאר זה כמה אתב רעב, ובאיזו מהירות תחזור. התשובות, בדרך כלל, הן מאוד ומהר.
העופות מבלים כל הלילה במרינדה קלאסית ובלתי מתחכמת, אם כי בהחלט מוסיפה (וגם נטולת גלוטן, למי ששאל). עם בוקר, מרה מגיעה ומציבה את השיפוד הראשון, בדרכה לסיבוב הבכורה של היומית. היא מקפידה לא להעמיס את התנור כדי לא לייבש את העופות, ועובדת סבלני ומדוד. אתם יודעים, בדיוק כפי שרבים מהמקומות האלה של העוף בגריל אצלנו מקפידים *לא* לעשות כבר שנים.
בתמורה, אתה מקבל בדיוק מה שרצית לקבל - עוף שחום מבחוץ, עשוי היטב מבפנים, ועם כל התענוג הגועש הזה של ג'וסינס משמח ומכתים אצבעות. זה מלוח, זה מתקתק, זה חמים וזה עובד על פי כל כללי הז'אנר, מתחיל בסכין ומזלג כי אתה בן אדם מתורבת ויש אנשים סביבך, ומסתיים בסגירת דלת המשרד ובהסתערות יצרית של ידיים ושיניים בלבד. כאמור, הרבה דלתות נסגרות בימים אלה בוואלה! בשעת הצהריים. לפחות עכשיו יש סיבה טובה.
העסק הזה מתומחר, לעת עתה, במחירים בלתי תל-אביביים, וכנראה גם בלתי ישראליים. רבע עוף ותו לא (שהוא גם סגרית פינת לאנץ' מצוינת) ב-30 שקלים, חצי ב-50 ועוף שלם ב-100, ו-25 שקלים נוספים יעניקו לכם לצד הבשר עוד שתי מנות צד - פלחי תפוחי אדמה מצוינים מהתנור, ירקות צלויים או Arroz Con Pollo.
האחרונה, גירסה מקומית של המנה הלטינית הפופולרית, היא "תוספת" רק אם אתם אוהבים לאכול שתי ארוחות צהריים אחת ליד השנייה, בגודלה ובאיכותה. יש בה אורז צהבהב, ירקות ונתחים קטנים של עוף, והיא מחברת הכול עבור מרה באופן שבו רק בישול יכול לחבר. "זה האוכל של הבית שבו גדלתי", היא משתפת בהתרגשות, "וזה בדיוק המתכון של סבתא שלי, שנפטרה לא מזמן".
כמה דקות של שיחה, ואתה כבר מזהה בדיוק מה הולך פה, ואת אותו תיבול סודי שמבדיל מקומות מסוימים ואנשים מסוימים. לקוח אחד נכנס ומרה כבר יודעת שהוא "אוהב פולקע". אחר מגיע כמה דקות אחר כך ומקבל חזה עוף בלי לפתוח את הפה. חודשיים על אבן גבירול המחוספס, והיא כבר מפליגה עליו כאילו בחוץ יש נחל ירוק ולא בור אפור ומאובק של חפירות.
"אני מרוצה ממה שהצלחנו לעשות, אבל הכי מרוצה מזה שאנשים אוהבים את זה", היא מודה, "העבודה קשה, אבל התגובות שוות הכול".
דה גריל פרדייז (The Grill Paradise), אבן גבירול 141, תל אביב, 03-6911553