השישקו עובר דירה. לכאורה לא חדשה מסעירה, אבל בעצם אפשר ללמוד ממנה על חיי הלילה של תל אביב ועל הקשיים של המסעדנים ושל המבלים בעיר העברית הראשונה.
אבל נתחיל, כמו שנהוג, מההתחלה. אי שם לפני 14 שנה השישקו נפתח ברחוב הר סיני, מאחורי בית הכנסת הגדול והעתיק של תל אביב. המטרה - בר בסגנון בולגרי, פשוט, נעים, לא מתייפייף, לא תל אביב של שנות האלפיים, אלא של שנות השמונים. מיועד יותר לקהל הבוגר, לא חבר'ה בני 22, אלא בני 35-45 וצפונה משם. מקום שבו כולם מכירים את כולם, כולם מחייכים לכולם והצ'ייסרים און דה האוס נמזגים ביד רחבה.
הקסם של השישקו היה (ונשאר כמובן) בחיוכים של כולם - של הצוות ושל המבלים. זה לא מקום להגיע כדי לעשות רושם ולהיות עם פנים אדישות או מיוסרות כל הערב, אלא בר בולגרי שמגיעים אליו כדי להשתחרר, לדבר עם המבלים בשולחנות לידך, להרים לחיים עם מי שחוגג יום הולדת, היפסטרים יקראו לזה אולי "סאחים", אני קורא לזה א.נשים שאוהבים את החיים.
קשה לדמיין את זה עכשיו, אבל הסמטה של הר סיני בשנת 2010 הייתה שוממת בלילות. השישקו (שמן בבולגרית) הוקם על חורבות בר ישן, בהתחלה כמעט ללא שיפוץ - כמה תמונות חדשות על הקיר, אולי צבע טרי וזהו. אלעד דור, הבעלים, היה שם מההתחלה והוא שם גם היום. גם אני הייתי שם ואני זוכר יציאה לרחבה מאחורי בית הכנסת אחרי בילוי בלי לפגוש אף בליין אחר, אולי זוג שחנה בחניון וסיים את הלילה.
לאט לאט, עוד עסקים גילו את הרחוב - חצי סמטה חצי מדרחוב. התדר, שנהפך בהמשך לפורט סעיד, הוקם שם לפני שעבר לבית רומנו, סנטה קטרינה התמקמה בצמוד, התאילנדית בהר סיני ועוד. אבל השישקו? המעריצים שלו קצת התייאשו. דור עצמו כמעט ויתר בזמן הקורונה, החזיק מעמד לאורך אוקטובר ונובמבר 2023, אבל החסימה של אלנבי גמרה גם אותו. ובכלל, כל העסק הרגיש כאילו אתה יושב במתחם ענק עם מאות בליינים אחרים שלא כל כך תואמים את אופי המקום.
אז מה עושים, סוגרים? דור לא נתן למצב לשבור אותו. הוא לקח את המותג המצליח והחייה אותו מחדש במרחק קילומטר משם, רבע שעה הליכה מהמיקום הישן, על פינת הרחובות הכובשים ונחמיה, סמוך לשוק הכרמל, ובמקום "הכובשים" הפופולרי.
התוצאה היא, שוב, בר אינטימי. כיסאות ושולחנות בחוץ, בריזה מהים גם בערב קייצי וחם במיוחד, בלי ההמונים ששוטפים את המתחם הקודם, עם כבישים פתוחים לרווחה, השוק במרחק קצרצר והכי חשוב עבור הבליינים שהתייאשו - מאות מקומות חניה מסביב בכמה וכמה חניונים שונים.
"אנחנו שלמים מאוד עם המעבר", הוא מספר, "חיפשנו הרבה זמן מקום שיצליח להחזיר את כולנו למה שהיה פעם, עם שדרוגים מעכשיו, והפינה הזאת ליד השוק באה לנו בול - קטן יותר ואינטימי יותר, קהילתי ושכונתי. שישקו תמיד היה מוגדר כבית שאפשר להגיע אליו איך שאתה רוצה. בכפכפים וגופיה, או לבוש לדייט רומנטי כמו שצריך".
האוכל בשישקו תמיד היה שיחוק, אבל נדמה שהפעם, בהובלת השף דורון לוי (לשעבר "דיינינגס" במלון נורמן), הוא קפץ עוד מדרגה. אולי בהשראת חומרי הגלם של השוק.
הלהיטים הבטוחים של השישקו עוד פה והם לא פחות ממושלמים - סלט ביצים עם בצל קצוץ (31 שקלים), איקרה לבנה למכורים הכבדים (36 שקלים), קבב בולגרי נהדר, מתחרה ראוי לקבב הרומני, שמגיע עם טחינה, סלט עגבניות, בצל ירוק, פטרוזיליה ופלפל חריף (68 שקלים), וכמובן קציצות פרסה נימוחות , גאוות העדה הבולגרית, עם צזיקי ולימון (53 שקלים).
לידן, יש גם מנות שזקני העדה אולי יעקמו מולן פרצוף, שישתנה לטובה לאחר שיטעמו אותן. כמו סלט קלמארי קר עם עשבי תיבול, צ'ילי ירוק ושום קונפי (64 שקלים) או סליידר בורגר - שני המבורגרים, איולי צ'יפוטלה, חלפיניו ובצל מוחמץ ( 68 שקלים) שישמחו כל אחד עם טעמי בשר מובהקים וטובים.
את כל זה מלוות כמה וכמה בירות מוצלחות מהחבית שנמזגות בו בדיוק רב, כמו טובורג (31/28 שקלים), גינס כמובן, ווינשטפן הגרמנית ואסטרייה דאם, וגם שקמה IPA הישראלית (30/34 שקלים לשאר הבירות).
"כיף לראות שלמרות החשש מהמעבר איכשהוא הכל הסתנכרן בצורה מושלמת" מספרת אביה אוחיון, מנהלת המקום, "המעבר עבר חלק הרבה יותר טוב ממה שציפינו. שישקו חזר במהירות לוויב אינטימי שאפיין אותו בהתחלה, והמנות שדורון הוסיף לתפריט משתלבות באופן מושלם גם עם המנות המיתולוגיות וגם עם הבריזה של הים ששוטפת את השולחנות".
לשמחתי, הכול נשאר כמו שהוא בשישקו. עדיין יפנקו אתכם בצ'ייסרים על חשבון הבית, יש במקום גם שעה שמחה ונדיבה (30% הנחה על כל התפריט ב-16:00-19:00) והמסורת האדירה בשבתות של בראנץ' שיכורים שמתחיל משעות הבוקר המאוחרות עם מגוון ספיישלים עברה גם היא ללוקיישן החדש. אני לא חושב שאפשר לבקש כרגע יותר מבר בתל אביב ובכלל.
שישקו, הכובשים 48, תל אביב, 073-7590001