רקוויאם לספוטניק בר: כל אחד יכול היה לשבת בו ולהרגיש שהוא כבש את העיר

אם אתם קוראים את הטקסט הזה אנחנו כנראה עדיין לפני, או אחרי, והכל בסדר. ובכל זאת, בזמן תקופת ההמתנה המוזרה שנחתה עלינו, מצאתי את עצמי השבוע מנסה לקבל את החדש הלא ידוע ולהיפרד מהישן.

זה החל בסוף השבוע שהיה דרמטי דווקא מסיבות אחרות. אחד הברים החמודים בעיר בעשור האחרון "ספוטניק" סגר את שעריו בפעם האחרונה. ולמרות שבשנים האחרונות לא ביליתי שם באופן קבוע, היה שלב מסוים ששבו הרגשתי זקנה מידי, אני עדיין זוכרת לו חסד "נעורים". במיוחד משנה אחת: 2015, שבה מצאתי ב-"ספוטניק" מקום מפלט כמעט מידי ערב.

הסיבה הרשמית לסגירה היא פינוי בינוי שריחף מעל המקום במשך שנים. אני מניחה שהסיבה הפחות רשמית היא שכנראה לא פשוט להחזיק עסקים בעיר הזאת, בעיקר בשנים האחרונות. הבעלים רמזו שהם עוד לא סתמו את הגולל סופית, ובאחד הערבים האחרונים של הסגירה שמעתי פה ושם ריכולים על מעבר למיקום אחר.

אף אחד לא יודע ולא מתחייב, ובכל זאת הרגשתי ש-'ספוטניק' הן כמאורת שתייה והן כמתחם אמנות שאסף אליו אנשים יפים ראוי לרקוויאם.

היה בו משהו שהזכיר לי את הניינטיז בקטע הטוב שלהן, בווייב שמקבל את כולם, באמנות, בקוקטיילים שלא ניסו להתנצל אף פעם וליישר קו, במקום שהוא לא היה מעוז היפסטרי אלא כזה שכל אחד, לא משנה מאיפה הוא בא, יכול היה לשבת בו ולהרגיש שהוא כבש את תל-אביב.

אז אם תפתחו שוב, אני מבטיחה לבוא ולהזמין ליקר סן ז'רמיין לזכר הימים הטובים.

בין רפרוש של הוראות פיקוד העורף לעדכונים בטלגרם, פתאום קפצה לי תזכורת לפני כמה ימים שהגיע ביום היין הלבן הבינלאומי. ואז חשבתי על זה שיש בעולם הזה אנשים שפשוט קמים בבוקר, שותים קפה, מדליקים סיגריה, חוזרים הביתה להימרח מול נטפליקס ופותחים בקבוק יין כאילו כלום.

לכבוד המאורע החלטתי לפתוח שני בקבוקים, והפעם של שרדונה. קצת הזנחתי את הזן לאחרונה, אבל בדיוק באותו בוקר הגיע אליי שרדונה 2022 מסדרת 'המושבה' של יקב בנימינה, שהוצאתי מהאריזה והכנסתי ישר למקרר.

מעבר לכך שמדובר ביין הכי VFM שנתקלתי בו לאחרונה (36 שקלים) ביקב החליטו להצטרף למגמת השקיפות של הרכיבים התזונתיים שמופיעים על התווית. כמה יינות של היקב (והשרדונה ביניהם), תחת הקטגוריה Binyamina Free מכילים 95 קלוריות לכוס, ופחות מ 1 גרם סוכר.

השרדונה הזה הפתיע לטובה, הוא חד ודומיננטי מצד אחד, וציפיתי למשהו קליל יותר. אבל הוא כייפי וטעים ועם קוביית קרח הוא סגר את הפינה מול נטפליקס.

יין נוסף שאינו חדש, אבל חיכיתי להזדמנות חגיגית ומיוחדת לפתוח אותו הוא שרדונה 2015 'כרם אדמון' של יקבי כרמל. כאמור, לא יין חדש אבל איכשהו אחד כזה עבר מתחת לרדאר שלי ולא טעמתי אותו כשיצא. אם כבר חוויות מהעבר,

גם כאן שרדונה קלאסי, משובח, שכל כך נהניתי ממנו שאני עוד עלולה להתאהב שוב בזן הלבן הזה. אחד הכרמים המובחרים, ושנה שהייתה טובה לחקלאים, במחיר נהדר ביחס לתמורה. המחיר: 80 שקלים.