וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

קאופמן וכהן, הרצליה: גם בלי ניצוצות, חיים כהן הוא תמיד חיים כהן

31.10.2024 / 6:00

אבל למה רק יומיים?

קאופמן וכהן, הרצליה. מנש כהן,
אפיון אחר. קאופמן וכהן/מנש כהן

אזור התעשייה של הרצליה פיתוח היה בעבר ממתחמי המסעדות המשמעותיים בישראל. מסעדות חדשות איכותיות נפתחו ופעלו בו, איכויות של ממש נכחו בו וגם תל אביבים מושבעים, שעבורם כל מה שצפונה מנהר הירקון הוא טריטוריה זרה שצריך דרכון כדי להגיע אליה, באו אליו כדי לאכול. כבר שנים שזה לא בדיוק ככה. המרחב הרבה פחות יומרני, והמקומות שנפתחים בו מכוונים לאנשי הפרבר ולסביבותיו. מקומות משמעותיים עם אופי וייחוד כמעט ולא נפתחים שם. בפרבר, כמו בפרבר, הגנריות חוגגת.

לכל ביקורות האוכל של אבי אפרתי

קאופמן וכהן נכנסה לפעילות עם אפיון אחר. זה לא בדיוק קרה מתחת לרדאר ולא ממש מתנהל כמקום מחתרתי, אבל ביחס לפרופיל התקשורתי של בעליו מדובר בהתנהלות שקטה. המקום מתנהל באופן היברידי. בבוקר הוא ממותג כמסעדת ארוחות בוקר, בצהריים כבראסרי לאנשי אומת ההיי-טק ופעמיים בשבוע - ברביעי וחמישי - הוא פועל גם בערב, כבר יין ומסעדה. האנשים שמאחורי המקום הם מהוותיקים בשטח. עמית קאופמן הוא איש הקייטרינג "טעם וצבע", חיים כהן הוא חיים כהן. ביחד, מפעילים שניהם את חברת '"Feed Your Mind" שמספקת שירותי הסעדה לגופים גדולים. אל השניים חבר עופר גל, בעלי "בוטיק סנטרל".

קאופמן וכהן, הרצליה. מנש כהן,
אופי ניכר לעין. קאופמן וכהן/מנש כהן

הגענו בערב, כדי לדגום את הרלוונטיות של המקום לא רק כאתר בראנצ'ים ולאנצ'ים. מסביב בעיקר בנייני היי-טק, את בעיות החניה המוכרות כשמגיעים לעיר הגדולה תופסים מרחבים עצומים, שבערב פנויים לחלוטין, וממעל משקיף בניין מיקרוסופט.

מרחב הפנים מצועצע מעט אבל מעוצב בלא מעט חן, והמרחב החיצוני בסיסי אבל נעים. מעל תפריט האוכל כתוב "לצד היין", היינות ישראלים בלבד והמקום מוגדר ככשר. עיון בתפריט מלמד שהמנות בו קצת פחות יומרניות מאשר במסעדה לכל דבר והרבה יותר משמעותיות מעוד בר יין, מאלו הנפתחים כאן לרוב לאחרונה. יש בו מנות לכו-לם אבל האופי והיעדר הבנאליות ניכרים לעין מיד. ההקפדה על כשרות הוציאה את הבשר החוצה לטובת מה שנהגו פעם לכנות כאן "חלבי-דגים".

וינונה פוראבר, תל אביב

אחת האכזבות היותר גדולות בשנה האחרונה

לכתבה המלאה
קאופמן וכהן, הרצליה. שניר (סופגי) גואטה,
משמעותי יותר מעוד בר. קאופמן וכהן/שניר (סופגי) גואטה

בתפריט מנות מעדניה (גבינות, חלה ומרמומה, מוחמצים וכבושים), ברוסקטות, מנות מאפייה (פטאייר ובורקס משוויה), מנות קרודו וגם ניוקי ודג קונפי. כאמור, קצת פחות ממסעדה-מסעדה אבל משמעותי יותר מעוד בר. התחלנו עם חלה ומרמומה (39 שקלים), שחרחורת בפריז (51) וקרפצ'יו דג (88).

במרמומה היו עגבניות שהתבשלו ממושכות על אש נמוכה מאוד, עם מידה של חריפות כמתבקש, ופרוסת חלה עבה, טובה ממש.

מנת הקרפצ'יו התבססה על אינטיאס נא, עם הרבה שמן זית, מלח, פלפל וגרידת לימון. האינטיאס היה טרי ואיכותי, שמן הזית היה ראוי מאוד. ניכר שאף אחד כאן לא מחפף בחומרי הגלם. הכול היה לגמרי בסדר, טוב אפילו, אבל נדמה שעוד קצת כדרור מינימלי סביב הקרודו - עלי אורגנו וזרעי עגבניות למשל; מעט פלפל ירוק חריף למשל - לא היה מזיק. קשה להגיד שהמינימליזם היה בעוכרי המנה הזאת. היא הייתה בסדר. אבל עוד קצת נגיעות היו מרימות אותה בקלות אל מעבר למתחמי ה"בסדר".

מנת "שחרחורת בפריז" היא ברוסקטה עם קרם פרש, גבינת סנט מור וענבים צלויים. מנת בר קלאסית שהתבססה על חומרים - לחם, גבינה, ענבים - שהיו כולם טובים ויותר ותפקדה כנשנוש חביב.

קאופמן וכהן, הרצליה. מנש כהן,
מנת בר קלאסית. "שחרחורת בפריז" של קאופמן וכהן/מנש כהן
חיים כהן, קאופמן וכהן, הרצליה. מנש כהן,
תוספת חיונית. כהן/מנש כהן
במפתיע במקום מהסוג הזה, עוגת השוקולד הייתה סתמית לחלוטין. למרות גנאש לא רע לא היו בה ערכים מוספים של עוצמה שוקולדית מתבקשת וגם לא אופי

סט ההמשך כלל ניוקי (89) ודג קונפי (126).

ניוקי מוצלחים ורוטב טוב, מבוסס חמאה עם עגבניות מגי, שום קונפי, מרווה, ארטישוק ירושלמי ופטה, חברו למנה שבוצעה ללא רבב, רכיביה האיכותיים יצרו סינרגיה נכונה והיה כיף אמיתי לאכול אותה.

במנת הדג היה קונפי לברק. טכניקת הקונפי, שכאן כללה בישול ממושך מאוד על אש נמוכה מאוד של פילה הדג, בשמן זית, היא קלאסיקה צרפתית. פעם, כשעולם התוכן הצרפתי היה ההגמון במסעדות בישראל, פגשנו בה הרבה. הדג היה עשוי לא רע, הרוטב, מבוסס האניס, טוב; והיו שם גם כרישה, ירוקים ופירה באטר. מנה חביבה, צרפתית קלאסית במהותה.

במפתיע במקום מהסוג הזה, עוגת השוקולד (45) הייתה סתמית לחלוטין. למרות גנאש לא רע לא היו בה ערכים מוספים של עוצמה שוקולדית מתבקשת וגם לא אופי. הסתמיות הזו עמדה ביחס די הפוך לכל מה שקדם לה.

חשבון מתוך מדור ביקורת מסעדות של אבי אפרתי, קאופמן וכהן, הרצליה. ShutterStock
תמורה לא רעה בכלל. החשבון בקאופמן וכהן/ShutterStock

זו הייתה ארוחה לא יומרנית אבל לא רעה, שניכרו בה חומרי הגלם האיכותיים, מטבח שלא מחפפים בו, אהבה והבנת אמת באוכל. זה לא אוכל שמכוון לניצוצות ופה ושם מרגישים שלא הייתה מזיקה יד עם קצת יותר חופש ושמחת חיים. כך או כך, בשום אופן לא מדובר במקום מהונדס ו/או גנרי מהסוג המאפיין את המקומות החדשים בישראל העכשוויות.

אז איך התמחור? 438 שקלים על האוכל שאכלנו (לפני שתייה ושירות) הם אולי לא מעט. ונכון, רוב חומרי הגלם אינם יוקרתיים - אין בתפריט אויסטר, לובסטר או פילה בקר, למשל - אבל הם איכותיים. התמורה לא רעה בכלל אם כן.

חוץ מזה, יש בקאופמן וכהן גם מקדם אופי שכל כך חסר במסעדות הרצליה פיתוח. זה מקום סימפטי שאולי לא מספק טור דה פורס קולינרי אבל האוכל בו חיובי בסך הכול. למרחב הלא משופע, בלשון המעטה, במקומות חיוביים, זו תוספת חיונית שנחמד יהיה אם תיפתח לערבים נוספים במהלך השבוע.

seperator

קאופמן וכהן, אלן טיורינג 3, הרצליה, 077-9800447

4
walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully