ישראלים חובבי יין, יותר מאשר הם אוהבים יקבי בוטיק מעניינים, הם אוהבים לבקר במרכזי המבקרים של היקבים האלו, ובצדק. תיירות היין היא ענף פופולרי, כשחלק מחובבי היין מתכננים גם את החופשות שלהם באיטליה, ספרד או צרפת לפי נקודות עניין כמו יקבים, או כרמים.
לכל הכתבות של רותם דרוב
בארץ, חלק מיקבי הבוטיק מעניינים על מדף חנות היין אצלכם בשכונה, וחלקם אולי נמצאים ברמת הגולן, בגליל ובהרי יהודה, אבל בשורה התחתונה רובם נמצאים לפעמים בתוך אזור תעשייה של הרשות המקומית, או במיקום אפרורי בלי הרבה חן. כלומר, היין אמנם מעניין, אפשר לשבת ולטעום כמה וכמה יינות טובים, אבל החוויה הכללית היא, אפעס, לא משהו לכתוב עליה הביתה.
ועדיין, חלק מהיקבים האלו מציעים את החוויה השלמה - יינות מעולים במרכז מבקרים עם נוף מרהיב. אחד מהיקבים הבולטים בארצנו שמציע את החוויה הזו הוא יקב צובה, השוכן בקיבוץ צובה שבהרי יהודה הירוקים. היקב שחוגג כעת שני עשורים להיווסדו, מציע מרכז מבקרים שוקק חיים, עם אחת המרפסות היפות בארץ ללגום בה כוס יין לבן או אדום, מול הנוף של הרי ירושלים, כשבין לבין אתם יכולים לשאוף, כמאמר הקלישאה - אוויר הרים צלול כיין
האיש שאחראי על כל הפרויקט הזה הוא פול דאב, גבר עם רעמה סמיכה וג'ינג'ית בן 56 (אבל נראה הרבה פחות, זה מה שיין עושה לאנשים כנראה). דאב הוא יינן היקב, חבר קיבוץ והאיש שאחראי על ראשון שתילי הגפן ואחרון הבקבוקים על המדף. "עליתי לארץ מדרום אפריקה בשנת 1996", הוא מספר, "והגעתי לאולפן בקיבוץ צובה כדי ללמוד עברית. לאחר תקופה שאלו אותי אם אני רוצה לעבוד בשתילת גפנים שישמשו את יקב קסטל, גם הוא בהרי יהודה. בתור חובב יין שעשה יין עוד בדרום אפריקה, שמחתי על העבודה. מפה לשם ולאחר שהשתקעתי בקיבוץ, החלטנו לאחר תשע שנים שגם לקיבוץ צובה מגיע יקב משלו ולא רק לגדל גפנים בשביל יקבים אחרים. השאר היסטוריה".
ההתחלה הייתה מאוד צנועה. "התחלנו לעבוד מעכשיו לעכשיו. אם יש בציר, יוצאים לבצור, ויאללה לחביות, בלי תכניות ארוכות טווח, ובלי מערך שיווקי. כיום היקב מייצר כבר 60 אלף בקבוקים בשנה, ומייצא יין גם לארצות הברית".
את יינות צובה הציבור יכול למצוא ברשתות כמו טיב טעם, ובחנויות היין המובחרות, אבל החוויה היא גם להגיע לפה, ליקב עצמו שבקיבוץ.
מיקום היקב בין תל אביב לבין ירושלים הופך אותו לאטרקטיבי לבילוי של חצי יום. הוא נחשב כיקב Estate (אחוזה), כלומר יקב המבוסס בלעדית על ענבי הכרמים הסובבים את הקיבוץ שהיום משתרעים על כ-450 דונם. ממש כמו יקב בטוסקנה או בורדו, שמתבסס על הכרמים של בעל האחוזה, מבלי לגדל ענבים במרחק נסיעה גדול מהיקב עצמו.
אפילו הדרך לפה מזכירה את טוסקנה. ברגע שיורדים מכביש מספר 1, צפויה לכם עוד 15 דקות של נסיעה בינות להרים, עם מדרונות ירוקים וכבישים מתפתלים כשאתם משאירים את שאון העיר מאחור. בצובה תמצאו גם את מלון צובה הנחבא על צלע ההר ומספק חדרים נעימים אל מול נוף ההרים, והנה סידרתם לעצמכם לילה אחד חוויתי קרוב לבית, למי שמרגיש שלאחר שתיית היין הוא מעדיף להימנע מנהיגה (ועוד לא הזכרתי את פארק השעשועים קיפצובה, אם הקטע שלכם הוא לשלב גם את הילדים בכל האירוע הזה).
מרכז המבקרים (הכשר, יש לציין) מציע את כל תפריט יינות היקב, עם אדומים נהדרים בסדרת הפרימיום כמו מצודה (140 שקלים) ולבנים כמו שרדונה וסמניון סובניון בלאן (110 ו-95 שקלים בהתאמה), וגם אדומים זניים כמו קברנה סובניון, סירה או מרלו (95 שקלים, גם ביקב עצמו וגם בחנות היקב אונליין).
את כל זה תוכלו ללוות בתפריט אוכל צנוע אבל מדויק כמו פלטת גבינות איכות, עם עלי גפן ומטבלים (110 שקלים) וגם פוקאצ'ה ופיצה (55-60 שקלים), ואפילו הופעות וערבים פרועים יותר בכל יום חמישי בשבוע. דאב יודע לספר שבשנים הקרובות היקב אמור לגדול וכמוהו גם מרכז המבקרים, אבל בינתיים זו חתיכת פנינה תיירותית שמאפשרת רגע להתנתק ממרוץ החיים שלנו.
יקב צובה, קיבוץ צובה, 073-7597747