קדימה-צורן לא נשמע כמו לוקיישן למסעדה רלבנטית ועדכנית. כשחושבים על זה כלכלית, לא ברור למה אמנם, אבל אלו היו פני הדברים כאן במשך הרבה שנים. המציאות הזו הולכת ומשתנה לנגד עינינו בשנה וחצי האחרונות. בחלל שבו פועלת אסיאן קלאב החדשה בקדימה-צורן סיפקה קודם טאיה אוכל לא רע, אבל לא שרדה. אז, הלוקיישן היה סוג של הימור. עכשיו זהו אירוע שנתפס כמובן מאליו. הריכוזיות המוחלטת של תל אביב לפני עשור השתנתה משמעותית.
לכל ביקורות האוכל של אבי אפרתי
אסיאן קלאב היא חבירה של מסעדני קבוצת איינשטיין, החתומים על נורדר, קפה פלאזה ורובע בר יין, עם השף מידד סטבינסקי, איש דלי אסיאתי. החלל הפנימי פה איננו עצום. האווירה בו אוחזת בעכשוויות חיננית, בלי כובד הראש הרב מדי והאפלולית שבה נוטים לעשות שימוש בשנים האחרונות מעצבי המסעדות הפן-אסיאתיות הפופולריות.
התפריט גדול, ככה זה במסעדות מהסוג הזה. הן נועדו לתת משהו לכל אחד ולא לאיים על אף אחד. מבחנם הגדול של מקומות כאלו טמון ביכולת לדבר אל כולם אבל לא ליפול לגנריות גורפת מדי ולחנפנות חיך בוטה מדי; בעצם, ביכולת לשמור על מידה של אופי, ייחוד ובידול; להימנע מלספק את החוויה המהונדסת ההיא. להרגיש כמו מקום אמיתי ולא כמו אלגוריתם.
מעיון בתפריט לא ברור עד הסוף אם הוא אכן כזה כי כל החשודים המיידיים נמצאים בו, כולל חטיבות המאודים, הסלטים, המרקים והסושי הצפויות. כשמתחיל להגיע האוכל מרגישים בהדרגה בהבדל.
היינו שלושה ופתחנו בבאו קלאב (48 שקלים), סלט יאם ים (68), תירס צלוי (46) וגריל רול של הדלי (64).
במנת הבאו קלאב היו שלוש לחמניות מאודות וצרובות במלית בקר מפורק ושקדים. הכיסונים היו מתוחים היטב וראויים, המלית חריפה קלות, עם טעמי בקר שנתנו עומק בלי טעם הלוואי המימי המבאס של בקר מפורק במירעו. הרוטב מבוסס המיונז שהגיע בצד היה טוב פחות אבל לא היה בו באמת צורך.
במנת התירס היו פסי תירס צמודי קלח דק קטנים, עם איולי תירס חביב, פלפלוני שישיטו כייפיים בצד וטוגראשי עז מבע בתיבול. יופי של מנה עם מקדם תמורה לכסף ראוי ביותר.
בסלט היאם ים היו נתחי תמנון צלויים, קלמרי ושרימפס באטריות זכוכית, עם שרי שאלוט, סלרי עשבים, בצל פריך למון גראס וצ'ילי. כאן אפשר היה לחוש בבירור בבידול מסלטים מהסוג הזה במסעדות גנריות יותר. בכל המקומות הרכיבים לכאורה אותם רכיבים, עם הנגיעה הימית-לימונית ברוטב. הרעננות, ניקיון הטעמים והדיוק בביצוע הזכירו מי האיש שעומד מאחורי המנה הזו, שהייתה ראויה ממש.
רול הסושי היה המנה הטובה פחות עד לנקודה זו. היו בו סלמון סקין, אבוקדו, אספרגוס וקנפיו, טופ סלמון צרוב, טריאקי ושקדים והוא לקה בעודף טעמים המיועדים לכו-לם ובפחות מדי אופי.
המשכנו עם ראמן (72) ומנת פאד סי היו בקר (74) מאגף הנודלס.
הראמן סיפק את הסחורה באופן גורף. בבסיס היה ציר כפול בוניטו ועוף עשוי מצוין עם אטריות ראמן והתוכן כלל טארה עוף, אצות נורי, פטריות שימאג'י ושאר ירקות (כרישה, בצל ירוק ובמבו שוטס) לצד ביצה חצי רכה.
מכיוון שהציר במנות האלו עושה כמעט את הכול וכל שנותר הוא להיזהר מלכבס את התוכן, זו הייתה מנה מצוינת באמת. כדאי לדייק - האגף הצעיר, הרגיל לראמן מהסוג החנפני המזללות פופוליסטיות, הופתע קצת. זה לא מנעד הטעמים המוכר לו. האגף הבוגר נהנה והעריך מאוד. הנה עוד נ.צ. שבו מצליחה אסיאן קלאב להיות מבושלת מדומותיה הגנריות יותר.
מנת הנודלס, מבוססת אטריות אורז ונתחי בקר, עם באק צ'וי, אספרגוס, בצל ירוק, ביצה ושום פריך ברוטב סויה כהה, הייתה כייפית. מרקם האטריות היה חד ומדויק. הבקר לא הרגיש סמרטוטי ונותר בו טעם בשר, ורוטב הסויה הכהה לא היה כבד מדי וגם לא מתוק. מנה נכונה, מדויקת ויעילה.
קינחנו בקרמו (49) מבוסס שוקולד בלגי, קרם קפה, קראמבל נוגט וטוויל קקאו, שהיה נדיב מאוד במימדיו, עמוס, דחוס ולא רע כלל.
רף התימחור באסיאן קלאב יותר משפוי. 421 שקלים לפני שתייה ושירות הם 140 שקלים לראש. אז נכון שהאוכל לא כלל מסה משמעותית של חלבונים מן החי, אבל אלו חוקי הז'אנר. מדובר בתמורה טובה מאוד לכסף.
אם משקללים את העובדה שאסיאן קלאב מצליחה לספק אוכל שחורג מהפריים הגנרי והצפוי של אסיאתיות ישראליות משמימות לכל המשפחה, אפשר בהחלט לקבוע שהיא מהמקומות החדשים היותר מוצלחים של הזמן האחרון, ובשורה של ממש במרחב השחון שבו היא פועלת.
אסיאן קלאב (Asian Club), האופה 1, קדימה-צורן, 077-3622362