לפעמים, כשבית אוכל כזה או אחר נפתח, עובר באזז בעיר וברשתות החברתיות. שפית זוכת תכנית ריאליטי שפותחת מסעדת פיין-דיינינג על שמה, קונדיטור צעיר שחרך במשך שנה את האינסטגרם ועכשיו פותח דוכן משלו, ההוא מהשווארמה המפורסמת שמגיע מהצפון להעמיד שיפוד מסתובב רק לשבוע אחד באמצע השוק, או השף הוותיק שפותח פתאום חנות רוטיסרי קטנטנה.
לכל הכתבות של רותם דרוב
וחומוס, כי חומוס לא צריך סיבה. כשחומוסיה חדשה נפתחת, המכורים מרימים גבה, אבל חייבים לבדוק את המקום. לא משנה אם החומוסיה הקבועה שלהם, לה הם נשבעים אמונים, נמצאת ביפו, חיפה, רמלה, ירושלים או בכל מקום אחר על המפה, הם ישתדלו לעבור ולבדוק חומוסיה חדשה ומדוברת.
זה יכול להיות מסע מיוחד עם חברים שנופל תחת הגדרת "נסיעת חומוס", אבל לרוב הביקור קורה כשמגיעים במקרה לאזור, נזכרים בחומוס הזה שכולם מדברים עליו ועוצרים לדפוק מנה, גם אם צריכים רגע לעשות סיבוב קטן ולחפש חנייה.
אחת החומוסיות החדשות שנפתחו בתל אביב וכבר מתברגת גבוה בגזרת "חייבים ללכת לבדוק" היא "החומוס של אבי מעכו", שם מעורר ציפייה, עם מסעדן שמגיע מאחת מערי החומוס החשובות במדינה.
את החומוס פתח אבי בן שטון, בן 57. זו המסעדה הראשונה בחייו, אבל מאחוריו סיפור חיים מלא בעיקולים מפותלים שהביאו אותו לבשל חומוס בלב תל אביב. "תמיד אהבתי את המטבח" מספר בן שטון, "ותמיד אמרו לי שאני מבשל טעים, אבל רק בגיל 38 החלטתי לעשות הסבת מקצוע לתחום. התחלתי במלון המלך שלמה באילת ואחרי שנה חזרתי לצפון. משם התגלגלתי למסעדת אלומה במעלות תרשיחא, ולמוטי יפרח שלקח אותי תחת חסותו, והתחלתי להתקדם לאט-לאט במטבח. כל הקריירה שלי קיבלה תפנית כשמאיר אדוני הגיע למסעדה מכתית כדי לפתוח פופ-אפ קצר. נדהמתי ממה שראיתי, הגעתי לתל אביב, ניגשתי ואמרתי לו שאני רוצה לעבוד אצלו. הייתה לנו שיחה נחמדה, והוא היה צריך הרבה אומץ כדי לקחת גבר בן למעלה מארבעים כסטאז'ר בין כל החבר'ה הצעירים, אבל הוא האמין בי, ומאז צעדתי אחריו לכל המסעדות - למזללה, לבלו סקיי ובמסעדת לומינה הכשרה כבר הייתי השף של המסעדה".
כשבן שטון מדבר על אדוני, העיניים שלו בורקות. "הוא קודם כל בן אדם, וגם שף שנתן לי הרבה כלים כדי להבין מטבח", הסביר, "אני חייב לו חלק גדול מההצלחה ומהידע, נחשפתי בזכותו לחומרי גלם מדהימים וטכניקות בישול מתקדמות ואני תמיד אומר לו תודה על מה שהוא נתן לי. אני מעריך אותו כאדם, ובעצם, רק כשהגעתי אליו, הבנתי שאני לא יודע כלום במטבח".
כשאדוני המשיך והקורונה הגיעה, הוא בישל אוכל מהבית ומאוח ריותר עבד בגן אירועים, אבל תמיד החזיק בחלום החומוסיה. "אני מת על חומוס, זה מאכל טעים וזול שהמון אוהבים", תיאר. ההחלטה נפלה על השכונה התל אביבית שבן שטון מגדל בה את הילדות שלו, אזור יהודה הלוי פינת שנקין, לא רחוק מפארק קרית ספר ושלל בתי הקפה העוטפים אותו. מקום כמעט נחבא אל הכלים, מסתתר בתוך בניין חדש, ללא שלט גדול, מעוצב בקווים נקיים, כשלרוב בן שטון מתפעל את כל המסעדה לבדו בהצגת יחיד, ככה כנראה נוצרות מיתולוגיות.
אצל בן שטון תוכלו למצוא את הקלאסיקות הידועות במחיר אחיד של 35 שקלים, כמו משוואשה (כיאה לצפוני, הוא מכין את מנת הדגל של עכו והגליל), חומוס פול לוהט, חומוס גרגירים וגם חומוס חצילים עם סלט חצילים בטחינה. כל יום יש בתפריט גם תבשיל מתחלף אחר, בימי שלישי קוסקוס, מרק חרירה בימים קרירים, קובה סלק וקובה חמוסטה, כשכל הספיישלים במחירים נוחים גם הם של 45 שקלים.
בן שטון רוצה ת כולם שבעים, אז יש גם ריפיל. "חומוס בסוף זה אוכל של עניים, פשוט וזול", אמר, "אני נותן ריפיל למנה באהבה גדולה למי שרוצה עוד ורוצה לשבוע, אבל לפעמים אני מבחין בזוג שלוקח מנת חומוס אחת וסלט צנוע, כשהתכנית שלהם זה פשוט לבקש ממני עוד ועוד ריפיל וזה כבר פחות מתאים", הוא צוחק.
לשאלתי על בחירת השם "החומוס של אבי מעכו", בן שטון מסביר כי הוא אוהב את העיר. "אני חושב שהחומוס שלי מייצג את עכו מבחינת הוויזואליה והטעמים, עם שמן זית איכותי וטוב וטחינת הר ברכה. הצלחת מוגשת פריסטייל, לא עיגול יפה ומהונדס עם כל מיני דברים עליו, אלא כמו בעיר העתיקה של עכו". ולשאלה הכי חשובה שלי, שהיא איזה חומוס הוא הכי אוהב בעכו, אין היסוסים. "תמיד אהבתי את סעיד, אני מת על החומוס שלו, למרות שכבר 14 שנים לא אכלתי אצלו, מאז שהתחלתי לשמור כשרות", הוא מחייך.
החומוס של אבי מעכו, יהודה הלוי 72, תל אביב