כך הפסקתי לשתות על אוטומט (ולמה גם לך שווה לנסות)

היי, אני ריי ווייט, יכול להיות שאתם מכירים אותי מתוכנית הוידאו של סנהדרינק בערוץ וואלה+ או שמזגתי לכם משהו מתישהו. הבר שלי הוא כל מקום שאפשר לשתות בו: בבית, במסעדה, במטבח אחרי יום ארוך או על החוף בשקיעה. אני בעד לעשות כבוד לגוף, למשקה ולרגע, ולא סתם למזוג. קוראים לזה mindful drinking.

בערך עשרים שנה אני חיה את עולם הברים, הרבה מאוד אלכוהול עבר דרך הידיים שלי, אבל בשנים האחרונות אני שומעת שוב ושוב את אותם משפטים: "אני רוצה לשתות פחות, אבל לא בא לי להפוך לאחד מהמשעממים האלה או להרגיש צורך להסביר את עצמי לכולם."

זה בעצם הנושא של המדור הזה, mindful drinking בשפה של בני אדם. אני אכתוב כאן על טרנדים , אפרק מוצרים, אשתף מתכוני קוקטיילים וטיפים קטנים שיעזרו לנו לשמור על הגוף ועל הנפש, בלי להפוך את החיים למוסד גמילה.

אם נעשה רגע זום-אאוט ונסתכל בכנות על החיים שלנו, מגלים שאנחנו לא תמיד שותים "בשביל הטעם" או "בשביל החבר'ה". עייפים, מוזגים. לחוצים, מוזגים, שישי, ברור שמוזגים. משעמם, לפחות כוס יין אחת.

מעט מאוד פעמים ברגעים הללו שאנחנו מכירות כל כך טוב, נשאלת השאלה: "מה קורה איתי עכשיו?" וזה קטע, כי לפעמים אנחנו צריך לשים גבולות לעצמנו. לא לברמן, לא לחברים, אלא לקול הפנימי שאומר: "ברור שמגיע לי לשתות, תמזגי כבר."

כאן נכנס משהו שעוזר לי מאוד, אני קוראת לו "התעוררות כפולה": פאוזה קטנה לפני המזיגה עצמה, ועוד אחת קטנה מיד אחריה.

כשהיד נשלחת לבקבוק, ההתעוררות הראשונה היא פשוט שאלות לעצמי: "האם אני באמת רוצה לשתות עכשיו? האם אני באמת מוכנה עכשיו לאלכוהול? בשביל מה אני שותה?" על אוטומט, התשובה כמעט תמיד אותו דבר: "ברור שכן. אני גמורה. מגיע לי. כולם שותים. תפסיקי לחפור ותמזגי."

ופה מתחילה ההתעוררות השנייה: "אני באמת רוצה את זה עכשיו? במצב הזה? עם הגוף הזה?
ועם הבוקר שיהיה לי מחר?"

ואז יכול להעלות אמת קצת אחרת: בעצם לא בא לי יין, אני צריכה שקט; לא קוקטייל, אלא מקלחת חמה;
לא שוט, אלא סוף סוף לאכול משהו נורמלי או חיבוק.

אחרי ההתעוררות הכפולה את עדיין יכולה למזוג לעצמך כוס. זו לא כת, לא מניפסט של נזירות ולא ניסיון להרוס לך את המסיבה. רק כלי קטן שמחזיר לך את הזכות להחליט מתי אלכוהול מתאים, ומתי זה רק רפלקס.

אם אחרי כל השאלות האלה עדיין בא לכם "לשתות משהו חגיגי", יש לי טריק פשוט. קודם כל תכינו בסיס: חולטים את צמחים שאוהבים: קמומיל, לואיזה, מליסה, נענע; מקררים ומוזגים לבקבוק זכוכית; שומרים במקרר, כדי שהחליטה תהיה זמינה תמיד.

במקום למלא את כל הכוס ביין, מוזגים לכוס 60 מ"ל יין, מוסיפים 60 מ"ל מהחליטה הקרה, אם מתחשק קצת מתוק, כפית דבש, מוסיפים קרח, משלימים בסודה ומקשטים בענף נענע או בזיליקום ופלח תפוז.

התחוש החגיגית נשמרת. הטקס נשאר. יש טעם, ויש בועות אבל כמות האלכוהול ירדה משמעותית.
ואולי, אחרי הכוס הנעימה הזאת, תרגישי שהיום זה מספיק. בלי דרמה, בלי לשנוא את עצמך ובלי סליחה מראש מהעתיד שלך. פשוט בחירה קצת יותר עדינה.

בטורים הבאים אני אראה אילו בקבוקי no & low באמת שווים מקום בבר הביתי, איך לשרוד ערב בבר רגיל כשכולם כבר על שוט שלישי של טקילה, ואשתף מתכוני קוקטיילים שלא ייגרמו לכם לרצות לכתוב צוואה בבוקר.