דברי ימי הוודקה

הסמירנובים

הוודקה הנמכרת ביותר בעולם, היא תוצר רוסי, שעבר הרבה ידיים ובתי משפט ולבסוף גמר בארה"ב. גיא גיסר על וודקה סמירנוף ועל משפחת סמירנוב שעוד לא אמרה את המילה האחרונה

גיא גיסר

תרבות הטלנובלות השתלטה על חיינו באופן סופי ומוחלט. סדרות "איכות" כמו 'מיכאלה', 'אסתי המכוערת', 'אהבה מעבר לפינה' ו'המורדים' משודרות ללא הפסק והקהל שצופה בהן באדיקות הולך וגדל. הבעיה העיקרית עם הסדרות הללו היא שנדמה שהן לא מייצגות את המציאות האמיתית כפי שהיא קיימת באמת בחיים. הרי לא יכול להיות שהורים יריבו עם הילדים, ושאח יתבע את אחותו וינתק איתה כל קשר בגלל כסף, נכון?

נו, אז זהו, שדברים כאלה כן קורים במציאות. טלנובלה אחת, אמיתית לחלוטין, היא סיפורו של אחד ממותגי האלכוהול המוכרים ביותר - וודקה סמירנוף. סמירנוף היא הוודקה הנמכרת ביותר בעולם ומותג האלכוהול השני במכירות מכל מותגי האלכוהול בעולם (מיד אחרי בקארדי), ולמרות זאת לא הכל זורם על מי מנוחות. ההיסטוריה של סמירנוף רוויה במתחים, ריבים משפחתיים, קומוניזם, קפיטליזם ודיונים אינסופיים בבתי משפט. הכל בגלל קבוצת אנשים שרוצה להשתלט על המותג האדיר הזה. קפיטליזם כבר אמרנו?

טוב לדעת (מקודם)

התקף לב: איך מונעים ומה עושים במקרה והוא מופיע

לכתבה המלאה

הוודקה הרשמית של בית המלוכה הרוסי

בשנת 1861, נערכו רפורמות חוקתיות ברוסיה שאיפשרו ליצרנים פרטיים לייצר ולמכור וודקה. עד אז, במשך כ- 200 שנה, רק המדינה הוסמכה לתת אישורים ליצרנים אחדים לייצר וודקה, כדי שהמדינה היא זו שהרוויח מהמיסים הכבדים שהוטלו על מכירות הוודקה.

פיוטר ארסניוויץ' סמירנוב (Piotr Smirnov), שעבד עוד קודם לכן במפעל לייצור וודקה, החליט לנצל את ההזדמנות ופתח מזקקה במוסקבה שנקראה על שמו. את הוודקה הוא זיקק תחילה בזיקוק דודי, והתזקיק השקוף סונן דרך פחם מעץ ליבנה. שיטת הסינון היתה חדשנית באותה התקופה, וסמירנוב היה למעשה יצרן הוודקה הראשון בהיסטוריה שהשתמש בה. בגלל הסינון שעברה הוודקה, הצליח סמירנוב לשווק את המותג שלו כמותג איכותי, והצליח בגדול. וודקה סמירנוב היתה לאחת הוודקות המובילות ברוסיה, ופיוטר עצמו הפך לאישיות רצויה בחצר הצארים. הוודקה זכתה לפרסים רבים (ביניהם גם מחוץ לרוסיה) והפרס הגדול ביותר ניתן לה בשנת 1886, כשסמירנוב קיבלה את אישור הצאר אלכסנדר ה-III והפכה ל"ספקית הוודקה הרשמית של בית המלוכה הרוסי". משפחת סמירנוב הפכה, בעקבות העיטור החדש, לאחת המשפחות העשירות ברוסיה.

בשנת 1898 מת פיוטר, ובצוואתו השאיר את המפעל לאשתו ולחמשת ילדיו. שנה לאחר מכן, כשאשתו נפטרה, עברה השליטה בחברה לילדים: פיוטר ה-II, ניקולאי, ולאדימיר, סרגיי ואלכסיי. ב- 1902 פיוטר, ניקולאי וולאדימיר קנו את חלקם של סרגיי ואלכסיי ושלוש שנים לאחר מכן קנה פיוטר את חלקם של שני האחים הנותרים והפך לבעלים החוקי היחיד של וודקה סמירנוב. פיוטר נפטר ב- 1910, וכאן מתחיל הבלאגן.

הוודקה מקלקלת את הקומוניזם

אשתו של פיוטר, ייבגניה, היתה ליורשת החוקית של המפעל, וניהלה אותו היטב עד שנת 1917. באותה שנה, כידוע, התרחשה המהפיכה הבולשביקית ברוסיה, וכשהבולשביקים- בראשות לנין- החליפו את שלטון הצארים, הועברה החלטה להלאים את כל מזקקות הוודקה השונות ברוסיה ולהפחית את כמות הוודקה המיוצרות. המטרה היתה להפחית את כמות השתייה בקרב העם הרוסי, כדי לא "לקלקל" את הערכים הקומוניסטיים החדשים.

כשראתה ייבגניה שמפעל החיים של המשפחה עומד לרדת לטמיון, החליטה החלטה אמיצה ונישאה לדיפלומט איטלקי כדי לברוח מארצה. הם ברחו תחילה לאיטליה, ולבסוף התמקמו בעיר ניס שבצרפת. הבולשביקים, ב- 1918, השתלטו על מפעל סמירנוב שבמוסקבה, הלאימו אותו והורידו את השם "סמירנוב וודקה" מהתוויות.

ולאדימיר, אחד מחמשת בניו של פיוטר האב, נמלט גם הוא מרוסיה לקונסטנטינופול, ומשם לעיירה לבוב שעל גבול פולין-אוקראינה. בלבוב, בשנת 1924, הקים ולאדימיר מזקקת וודקה שנשאה את השם "Supplier to the Imperial Russian Court, Pierre Smirnoff Sons", דהיינו "הספק הרשמי של חצר האימפריה הרוסית, פייר סמירנוף ובניו". "פייר" היה עיוות צרפתי לשם פיוטר, ו"סמירנוף" היה סמירנוב במבטא צרפתי, ולכן השם החדש הוכנס לשם המותג. ב- 1925 עבר ולאדימיר לצרפת והקים בפריז מזקקת וודקה נוספת, שהפעם נשאה את השם "Ste. Pierre Smirnoff Fils", או בתרגום חופשי: החברה של פייר סמירנוף ובניו.

אפילו מהגרים רוסיים לא רצו לשמוע על סמירנוף

ולאדימיר התקשה להכניס למודעות של הצרפתיים את הוודקה שלו, בעיקר מכיוון שהצרפתים מעולם לא חיבבו את המשקה. לא מיושן, לא עשוי מחומרים איכותיים במיוחד, מזוקק בזיקוק פשוט - כל אלה גרמו לצרפתי הממוצע להתייחס בזלזול לוודקה, וולאדימיר התקשה לשווק את המותג. בשנת 1933, החליט ולאדימיר שהוא לא יכול לשאת בעול השיווק הבלתי אפשרי של הוודקה שלו, ולאחר מו"מ ארוך מכר את זכויות השיווק של סמירנוף בארה"ב לאיש עסקים אמריקאי בשם רודולף קונט. קונט קנה את הזכות הבלעדית לייצר ולשווק את הוודקה ברחבי ארה"ב, ובכך לגרום לאמריקאים להתאהב בה ולשתות ממנה כמה שיותר.

השיווק של סמירנוף בארה"ב התחיל ברגל שמאל. האמריקאים, עם של וויסקי ובירה מעופשת, לא קיבלו בזרועות פתוחות את המשקה החדש והמוזר הזה - ללא צבע, ללא טעם, ללא ריח, ועוד מגיע ממדינה קומוניסטית! קונט היה בצרה צרורה, וכמעט אף אחד לא רצה לשתות מהמשקה שלו, אפילו לא המהגרים רוסים!

ב- 1939 נשבר קונט ומכר את שליטתו במותג סמירנוף לחברה בשם "G. F Hublein and Company" (לימים היא התפתחה לתאגיד האלכוהול הגדול ביותר בעולם - UDV), וכאב הראש של שיווק הסמירנוף לאמריקאים עבר אליהם. החברה רצתה להעביר 2,000 בקבוקי וודקה מלאים שנותרו במפעל בניו יורק לדרום ארה"ב, אך התברר שלא נותרו פקקי וודקה לבקבוקים, ונדרש פתרון מקורי ומיידי. בלית ברירה, נאלצו לאטום את הבקבוקים בפקקים משומשים של בקבוקי וויסקי, והבקבוקים נשלחו לדרום.

הוויסקי הלבן

איש מכירות מטעם החברה, שליווה את הבקבוקים בדרכם דרומה, לא הבין מהו הוויסקי המוזר ששוכב בבקבוקים, ולאחר שטעם ושמע את הסיפור, המציא את הסלוגן הגאוני שבעתיד יעזור לשווק את הסמירנוף היטב: "Smirnoff's White Whiskey, No Taste, No Smell" : הוויסקי הלבן של סמירנוף - ללא טעם, ללא ריח". המטרה היתה ברורה: כל שתייני הוויסקי בארה"ב ששמחים לנסות משהו חדש וזול יותר, ישמחו לנסות את המוצר החדש, וכדי לגרום לאמריקאים לשתות משקה כלשהו, כל מה שצריך לעשות הוא לשווק אותו כוויסקי. נשמע מוזר וקצת לא אתי, אבל זה עבד, ובגדול. הסמירנוף נמכר כמו לחמניות חמות, והפך למותג הוודקה המוביל בארה"ב, ולימים למשקה האלכוהולי מס' 2 בארה"ב (לא כולל בירה).

אבל, הדרך לגן העדן לא היתה מרופדת בשושנים. הבעיות המשפחתיות החלו עוד ב- 1925, כשייבגניה סמירנוב גילתה שגיסה, ולאדימיר, משתמש בשם המשפחה כשם מותג הוודקה, ורתחה מזעם. הוא עשה זאת ללא רשות ממנה, והיא רצתה, במידה גדולה של צדק, חלק מהרווחים ממכירות הוודקה. הבעיה היתה שכדי לעתור לבית משפט, היתה צריכה ייבגניה להמציא מסמכים שהיא אכן היורשת החוקית של הוודקה, וכל המסמכים נשארו ברוסיה הבולשביקית. לחזור לרוסיה היא לא הייתה יכולה (מחשש אמיתי לחייה), וכל נסיונותיה עלו בתוהו. בשנות ה-30, כששמעה שולאדימיר מכר את זכויות השיווק לרודולף קונט, הרגישה ייבגניה נבגדת. כל המורשת המשפחתית שלה עברה לממלכת הקפיטליזם העולמית, ולה לא היה שום כוח לצאת נגד המעשה. היא ניסתה לשכנע את ולאדימיר לחזור בו, אך הוא לא התייחס לאף אחד ממכתביה. ייבגניה נפטרה בשנת 1958 שבורת לב, ובתה, טטיאנה, ניסתה לאחד את המשפחה תחת אותו שם (ואותו ממון, בהתאמה), אך ללא הצלחה.

מאבקים משפטיים אל תוך המאה ה-21

רק ב- 1992 הגיעה הנקמה. בוריס אלקססביץ' סמירנוב, נינו של פיוטר סמירנוב, הקים במוסקבה מזקקת וודקה הנושאת את השם "סמירנוב". התווית שעל הבקבוק דומה באופן מדהים לתווית של הסמירנוף האמריקאית, והבלגן התחיל. בחברת סמירנוב טענו כי הם ממשיכי דרכו האמיתיים של פיוטר, וכל מותג אחר, גדול וחזק ככל שיהיה, הוא חיקוי עלוב למקור. בחברת סמירנוף האשימו את סמירנוב שגנבו את השם – ושהחברה משתשמשת לרעה בשם המותג שלהם. לראייה הם הציגו את כל המסמכים החתומים שמוכיחים כי השם "סמירנוף" שייך לתאגיד UDV.

בית המשפט הרוסי פסק, בשנת 1995, כי חברת סמירנוב צודקת ואסר על UDV למכור את מותג סמירנוף ברוסיה, אך בעקבות ערעור של התאגיד בוטלה ההחלטה. הקרבות המשפטיים מתחוללים גם היום, בעיקר מצד המותג הגדול, סמירנוף, שרואה כיצד המתחרה הקטן סמירנוב נוגס במכירות שלו (סמירנוב מוכרים כ- 3 מיליון בקבוקי וודקה בשנה). ההמשך יבוא, ללא ספק, ויהיה עסיסי מתמיד.

כל שנייה וחצי נמכר בעולם בקבוק סמירנוף

לחברת סמירנוף יש 3 מפעלים עיקריים: בקונטיקט, ארה"ב; בלונדון, אנגליה; ובסט. פטרסבורג, רוסיה.
סמירנוף היא הוודקה הנמכרת ביותר בעולם כיום: 18.7 מיליון ארגזים של 9 ליטר נמכרו בשנת 2003, יותר מכפול המכירות של אבסולוט, יותר מסך המכירות של ג'ק דניאלס וג'וני ווקר רד לייבל ביחד, ורק מעט פחות מבקארדי, שהוא המותג האלכוהולי הנמכר ביותר בעולם. פחות או יותר כל שנייה וחצי נמכר בקבוק סמירנוף איפשהו בעולם, וזה נתון מדהים.

לסמירנוף יש מגוון רחב של מותגי וודקה:

מותגים:

סמירנוף תווית אדומה:
המותג הנמכר ביותר. מזוקק 3 פעמים בזיקוק רציף ומסונן פעם אחת דרך פחם מעץ ליבנה, מה שמעניק לוודקה חלקלקות נעימה. וודקה נהדרת לשתייה נקייה, לערבוב בקוקטיילים או עם משקאות קלים. הבקבוקים שמגיעים לישראל מיוצרים במפעל באנגליה. 40%.

סמירנוף תווית כחולה:
אותו מותג, אך בגירסה אלכוהולית יותר של 50%.

סמירנוף טוויסט - Smirnoff Twist:
סדרת הוודקות בניחוחות שונים. בדומה למותגי וודקה אחרים, מייצרת חברת סמירנוף וודקות בניחוחות שונים הנותנים אשליה של טעם. למעשה, תהליך היצור כולל זיקוק וודקה סמירנוף רגילה בה משרים שמנים ארומתיים המופקים מפירות או צמחים. סדרת סמירנוף טוויסט הושקה בשנת 2000, והיא כללה עיצוב בקבוקים מיוחד- בכל בקבוק יש "סיבוב" (Twist) שנותן לו מראה צעיר וחדשני. המשקה, חשוב לציין, שקוף לחלוטין.

סדרת סמירנוף טוויסט כוללת 5 מותגים:
1. ציטרוס טוויסט - Citrus Twist - תווית צהובה.
וודקה בניחוח פירות הדר. הניחוחות המובילים הם של לימון וליים. 37.5%.

2. אורנג' טוויסט - Orange Twist - תווית כתומה.
וודקה בניחוח תפוז. לבעלי חוש ריח מפותח יהיה פלאשבק לאחד הזכרונות העגומים של הילדות: אבקת 'זיפ'. זה אותו ריח בדיוק! מעניין מה היה קורה לו היינו שותים אז טוויסט אורנג' במקום ה'זיפ' הנוראי, אבל כבר מאוחר מדי. 37.5%.

3. ראספברי טוויסט - Raspberry Twist - תווית סגולה.
וודקה בניחוח פטל, מה ששוב יחזיר אתכם לילדות ולסירופ פטל הנוראי של "עסיס". ממש אותו ניחוח, אבל טיפה יותר מוצלח. מומלץ לילדים בגילאי 3-8... 37.5%.

4. ואנילה טוויסט - Vanilla Twist - תווית אפורה.
וודקה בניחוח וניל, טרנד שרץ חזק מאוד בארה"ב וגובר גם אצלנו בשנים האחרונות. הגרסה של סמירנוף היא 37.5%.

5. גרין אפל טוויסט - Green Apple Twist - תווית ירוקה.
וודקה בניחוח תפוחי עץ ירוקים. כשפותחים את הבקבוק כל החדר מתמלא בניחוח מרענן של תפוחים. וודקה מדהימה, ומתאימה מאוד להכנת הקוקטייל הידוע "אפל מרטיני". 37.5%.

סמירנוף בלאק - Smirnoff Black:
מותג הסופר- פרמיום של סמירנוף. הסמירנוף בלאק (לא להתבלבל ולקרוא לה "בלאק לייבל") היא הוודקה היחידה של סמירנוף שמיוצרת ברוסיה (במפעל בסט. פטרסבורג), והיא מיוחדת במינה. לעומת, כמעט, כל מותגי הוודקה הקיימים כיום בעולם, 'סמירנוף בלאק' מזוקקת פעמיים אך ורק בזיקוק דודי מסורתי. אין לזלזל בעובדה זו, מכיוון שהדבר דורש המון זמן וכסף. הזיקוק הדודי, כפי שכתבתי בעבר, הוא הרבה יותר איטי ומסורבל מהזיקוק הרציף, וגם יקר יותר. אך האיכות היא זו שעושה את ההבדל הגדול בין ה'סמירנוף בלאק' לכל שאר הוודקות: מכיוון שתהליך הזיקוק שלה מזכיר את זיקוק הקוניאק והמאלט הסקוטי, ניתן להבחין בוודקה זו בארומות ובטעמים שונים שלא באים לידי ביטוי באף וודקה אחרת.

את ה'סמירנוף בלאק' מומלץ לשתות בטמפ' החדר (מקסימום לקרר 10 דקות לפני השתייה, לא יותר), ולמזוג לא בכוס שוט רגילה, אלא בכוס סניפטר - ממש כמו ברנדי או קוניאק איכותי.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully