פאגו פאגו: חזרה עצובה לניינטיז

לאחר נפקדות ארוכת שנים, אבי אפרתי שב לנפוש באילת עם תקווה אחת בלב: למצוא קולינריה ראויה בעיר הדרומית. כמה חבל שבמקום זאת, מסעדת פאגו פאגו החזירה אותו לסצינה הקולינרית של הניינטיז, במובן הרע ביותר של המילה

03/09/2015
כדאי מאוד שסצנת המסעדות באילת תתעורר. שרימפס מאודים(צילום: רוני אהרון בלחסן)

לאחר שנים של נפקדות מבחירה, חזרנו לאילת. כן, אילת: מיליוני בתי ישראל, על טפם ורעשנותם, בכל מקום; ארבעים מעלות בצל, אפילו בשבע בערב ותמחור פראי במלונות. "בואו שוב בחודש שאיננו אוגוסט", אמרו לנו מארחינו האילתים "הכל כאן מרגיש אחרת לגמרי". ובכל זאת - כמו שכתב פעם, מזמן, נתן אלתרמן על עיר אחרת – יש בה משהו. אם לדייק, הרבה יותר מ"משהו" עבור אלו המצליחים לסנן אל מחוץ לתודעה את המולת ההמון ומגלים את מתנות הטבע המופלאות. הים נהדר וגם להרים שמעל קסם חד משמעי.

ניסיון העבר ממסעדות באילת לימד אותנו שמדובר בעסק טריקי. בעיר עם ביקוש קשיח, מקדם התחרות קטן. וכשאין תחרות, אין מאמץ. סצנת המסעדות האילתית מתנהלת לה, לפיכך, מאז ומעולם, כאקס טריטוריה שהכללים והסטנדרטים של שאר המדינה אינם חלים עליה. בחרנו בפאגו פאגו – מסעדה צפה, ותיקה מאד, השוכנת במרינה. בעבר הגישו בה אוכל באוריינטציה תאילנדית, ובשנים האחרונות היא הושקה מחדש - גדולה יותר, מעוצבת יותר ויומרנית יותר.

קיווינו שהמיתוג המחודש יתבטא בסטנדרטים אשר יצמצמו את הפערים בהשוואה לשאר הארץ, ובעיקר שניתן יהיה לדבר על פאגו פאגו כמסעדה מוצלחת. לא מסעירה או מרתקת אולי, אבל לפחות שתהיה ראויה. נו, אז קיווינו. יצאנו אף ללא חצי התאווה.

העיצוב בפאגו פאגו אכן עודכן. היא גדולה, מרווחת ונעימה משהייתה פעם. התפריט מגוון ואמביציוזי יותר, עם דגש ימי ואגף סושי. היינו בהרכב משפחתי והתנענו עם מרק דגים (44 שקלים), מנה קטנה של קלמרי בטחינה לימונית (34 שקלים), מרק מיסו (26 שקלים) ורול מאקי של סלמון ואבוקדו (34 שקלים לשש יחידות).

בשבוע שעבר

צ'יריפום: מסחריות גסה

לכתבה המלאה
בעייתי בלשון המעטה. מרק דגים(צילום: רוני אהרון בלחסן)

מרק הדגים, ממבחנן היותר משמעותי של מסעדות דגים, היה בעייתי בלשון המעטה. ציר הדגים עליו התבסס היה כנראה חלש ולא מגובש, ולפיכך טעמו הבסיסי היה רפה. לא נכחו בו בעוצמה המתבקשת טעמי דג מוחשיים. במקום תיבול נכון, שימקד את טעמי הים, נטה התיבול למתיקות מוזרה למדי. מרק דגים אמיתי וטוב – בויאבז של מרסיי או בוריד של ניס – צריך להיות מלא באופי. כאשר מכינים אותן כמו שצריך, גם הגרסאות שפחות נאמנות למקור יודעות להיות כאלו. אף אחד מהמתארים הללו לא נכח במרק, שהיה, במקרה הטוב, סתמי ביותר.

מנת הקלמרי הורכבה מטבעות קלמרי צמיגיות ושמנוניות. לא נראה לי שאני מסכן כעת את עצמי או את וואלה! בתביעת דיבה אם אומר שלא מדובר בקלמרי טרי שנידוג בחופי הים התיכון. זה היה קלמרי מופשר מהסוג היותר פשוט. הטחינה הלימונית לא הייתה נורא משובחת, וכל העסק הקרין חובבנות מצערת.

צלוחית מרק המיסו לא הייתה מהטובות שטעמנו, אבל לפחות לא הייתה גרועה ורול המאקי היה בסדר גמור. בהמשך היא תתגלה כצדיקה היחידה בארוחה כולה.

המשכנו. מנת ילדים של פנה ברוטב עגבניות (49 שקלים) הייתה פסטה שבושלה יתר על המידה, כאילו המושג 'אל דנטה' לא הגיע דרומה. שרימפס מאודים (98 שקלים) ופילה מוסר בנוסח בלקני (108 שקלים) היו עיקריות המבוגרים. השרימפס שאודו בתנור במעטפת נייר אפיה, היו, שוב בדומה לקלמרי, צמיגיים ויבשים. מערך נותני הטעם סביבם היה מהסוג הבנאלי ולא הוסיף להם דבר. זו הייתה מנה שהמחישה בבירור את הסיפור: עושים כאן אוכל כמו שעשו פעם, מזמן, בתל אביב. איכות חומרי הגלם מזכירה את ראשית שנות התשעים, קונספט המנות גם כן היה כזה וכך גם ההקפדה בביצוע.

פילה המוסר הבלקני היה באותה רוח. איכות הדג הייתה אמנם מבאסת פחות מזו של שרימפס הרטרו מהפיסקה הקודמת. מאידך, הוא נצרב יתר על המידה, עד שהתייבש לחלוטין, ואיכות הטיפול בירקות והיוגורט סביבו ציערה.

ביקורת פאגו פאגו. רוני אהרון בלחסן,
צריבה מייבשת. פילה מוסר בלקני(צילום: רוני אהרון בלחסן)

אם לא די בכל אלו, גם חוויית הסועד בפאגו פאגו הייתה מאתגרת. הראשונות הגיעו בהפרשי זמן משמעותיים למדי אלו מאלו. כך למשל, דווקא מרק הדגים הגיע בהתחלה. המשמעות של לחכות בנימוס עד להגעת המנות האחרות הייתה התקררותו. איש לא חשב שמשהו לא בסדר כאן. פינו לנו את הראשונות, ואז חיכינו די הרבה למנות העיקריות. כשתפסנו מה קורה המתנו עוד כמה דקות, בתקווה שהאוכל בכל זאת יגיע. עוד זמן עבר ופנינו למלצר. גם לאחר הפניה, חלף זמן עד הגעת האוכל. בסך הכל מדובר היה באינטרוול בלתי הגיוני בעליל. כאשר שאלנו את המלצר לפשר השיהוי, הסביר שהמסעדה פשוט מלאה הערב. אם זה מה שקורה למסעדה כשהיא מלאה, שבעליה ידאגו שלא תתמלא. סביצ'ה ושני קינוחים על חשבון הבית היו הדרך של פאגו פאגו לקחת אחריות על העיכובים הרבים. פיצוי לא מאוד משמח, והיינו מעדיפים פשוט אוכל שמגיע בזמן.

ככה בדיוק נראו מסעדות בישראל בשנות התשעים המוקדמות – חומרי גלם באיכות בינונית ומטה, קונספט אוכל בנאלי, ביצוע בינוני ומטה עד ירוד וחוויית סועד לוקה בחסר. הארוחה בפאגו פאגו הייתה, אם כן, סוג של מסע במנהרת הזמן. מצער שזהו המצב בזמן שמדברים על מאמץ של משרדי התחבורה והתיירות להפוך את אילת ליעד תיירות נכנסת מאירופה באמצעות פתיחת שדה התעופה בעובדה וקווי הלואו-קוסט מאירופה לשם. כדאי מאד שגם סצנת המסעדות שם תתעורר ותשקיע מאמץ מה ותהיה מעט יותר רלוונטית. ככה זה פשוט לא יעבוד.

פאגו פאגו, המרינה, אילת. 08-6376660. לא כשר


לכל הטורים של אבי אפרתי
איפה אוכלים האילתים?
מסעדות מומלצות לאורך הטיילת באילת

דיפולט(צילום: מערכת וואלה!, דיפולט)
  • פאגו פאגו
  • אילת

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully