מפנקים: מאפינס בננות והמון הפתעות

באמצע יום עמוס במאפיה, הטלפון צלצל צלצול עצבני שגבר על רעש המיקסר. המילה "ביה"ס" בערה על מסך הטלפון הנייד. היו לי בדיוק שתי עשיריות השניה לנגב ידיים, לקחת נשימה עמוקה ולדחוק הצידה ממוחי תסריטי זוועה. "הלו", אני עונה בקול הכי קול שאני מצליחה לגייס. מסתירה את דאגתי אני מושחת ענוגות את עוגות השמרים בביצה טרופה. נדמה כאילו גם הן תפחו והזדקפו על מנת לשמוע טוב יותר את השיחה. בצד השני המחנכת: "זו הילדה". אני שומעת אותה ברקע בוכה חרישית. הלב שלי צונח. "היא רק עיקמה את הקרסול". אני מכניסה את עוגות השמרים לתנור ומיד נכנסת לתפקיד האם החובשת (בדימוס). הסינר המקומח הופך לחלוק רופא. רק נקעה את הקרסול, באמת? מי כמוני יודעת, שבעין בלתי מזוינת בקרני רנטגן לא ניתן לקבוע בוודאות שזה לא שבר. מורחת ומחליקה שני קילו של מילוי פרג שחור משחור על הבצק הפריך. הקרסול הוא מקום מאד בעייתי לשבר, עכשיו זה יציק לה כל החיים והיא תמעד שוב ושוב על הרגל הזו. ומדובר עוד ברגל ימין. מזלפת פסים פסים של קרם שקדים רך, עבים וצמודים, מגרדת עליהם בפומפיה גשם של קליפת לימון מבושמת. רגל ימין היא הרגל החזקה שלה, עכשיו זה יעוות לה את כל היציבה. מסדרת פלחי אגסים שבושלו בסירופ במרווחים מדויקים כמו חיילים על גבי קרם השקדים וזורה פרוסות דקות של שקדים מולבנים. קורט מלח וגם עוגת הפרג השמנמנה נכנסת לתנור, לגור שם עם השמרים. אני מכוונת טיימר ולא נוטשת את העוגות הסקרניות שבתנור לפני תדריך: "אמא נוסעת לילדה שלה, היא כנראה שברה את קרסול ימין. תהיו יפות וטובות אחת לשניה. החימום יכבה אוטומטית כשתהיו שזופות מספיק".

הנסיעה לבית הספר מרגישה כמו נצח. אני מקבלת אישור יוקרתי להכניס את רכבי עד לכיתה והנה היא. הנה הילדה. אני רצה אליה, מנשקת, מקבעת את רגלה בחבישת נקע עם הצעיף שלי, מעמיסה אותה בסחיבת פצוע למושב האחורי באוטו וטסה מחוץ לשערי בית הספר. במיון היא כבר מרגישה כנסיכה, כשאני מסיעה אותה לכל מקום בכסא הגלגלים. מעניין מה שלום העוגות שבתנור, אני תוהה. חבל שאי אפשר להתקשר אליהן.

אחרי מספר שעות יצאנו מהמיון עם רגל אחת נפוחה וחבושה, זוג קביים נוצצים וילדה מאושרת שקיבלה שבוע חופש מבית הספר וממטלות הבית.זה רק נקע- אמרתי לכם.

עכשיו כשהיא כל כך מסכנה וזקוקה לנחמה, התחשק לה שאכין בשבילה, מאפינס רכים. כאלה, שמכינים בקלות, מבננות, שוקולד צ'יפס מריר, חמאת בוטנים וקוקוס. כמה כיף היה לאכול אותם חמים וריחניים יחד איתה.

חומרים ל-12 יחידות:

3/4 1 כוסות קמח תופח ( 245 גרם)
כ-6 כפות קוקוס (35 גרם)
1/4 כפית מלח
1/4 כפית קינמון
קמצוץ אגוז מוסקט מגורר
3 בננות בשלות מעוכות במזלג
3/4 כוס סוכר דמררה (150 גרם)
1/4 כוס שמן קנולה (60 גרם)
100 גרם חמאה מומסת
1 ביצה L
1/4 כוס חלב (60 גרם)
1/4 כפית תמצית וניל
1/2 כוס שוקולד צ'יפס מריר (50 גרם)
1/2 כוס צ'יפס בטעם חמאת בטנים (50 גרם)- ניתן להחליף באגוזים, בטנים קלויים

אופן ההכנה:

1.מחממים תנור ל175- מעלות ומניחים מנז'טים בתבנית שקעים.

2. בקערה מערבבים: קמח, קוקוס, מלח, קינמון ואגוז מוסקט.

3. בקערה נוספת מערבבים: בננות מעוכות, סוכר, שמן, חמאה מומסת, ביצה, חלב ותמצית וניל.

4. יוצרים גומה במרכז הקערה הראשונה עם החומרים היבשים ושופכים את בלילת הבננות והחמאה לתוכה.

5. מערבבים עד לקבלת תערובת אחידה וללא גושים . אם נשארו גושים קטנים זה בסדר. ערבוב יתר יפגום ברכות המאפין האפוי.

6. מוסיפים את השוקולד צ'יפס מריר ובוטנים ומערבבים מעט בעזרת לקקן.

7. מחלקים את התערובת לתוך המנז'טים עד כחצי ס"מ משפת המנז'ט. ניתן לעשות זאת עם שק זילוף/בכף גלידה או בעזרת שתי כפיות.

8. אופים כ-20 דקות עד שהמאפינס תפוחים וזהובים וריח מטריף מתפשט בכל הבית.

למתכונים מפנקים נוספים:
קראמבל תותים חם ומשגע
פאי קרמל מייפל ושוקלד צ'יפס
עוגיות ביסקוטי ושוקלד לבן