מסעדת בומביקס מורי נפתחה לפני מספר חודשים בקרית אונו כהבטחה קולינרית גדולה. בעלי קפה זליק מגבעתיים השיקו מסעדה שמביאה אוכל מדרך המשי החל מטורקיה, דרך הקווקז, עבור באיראן ועד הודו, סין ועוד ועוד. למלאכת בניית האוכל גויסה השפית סבינה ולדמן, מי שסיפקה אך לפני חודשים מספר נוכחות מקצועית מרשימה במיוחד בעונה האחרונה של "משחקי השף".
המסעדה שווקה כמיזם מרתק, מבטיח ובוודאי שונה מאד מהמקובל במסעדות ישראל. לא עוד מסעדת טרטר/קבב מהסוג הנפתח כאן חדשות לבקרים. בנוסף, המיקום בקרית אונו, פרבר עם לא מעט קהל מבוסס ומעט מאד אתרים קולינריים ראויים, עורר אהדה אינסטינקטיבית. הגיע הזמן לוויסות ההגמוניה הברוטלית של תל אביב בתחום המסעדנות; שגם בערי הפרבר הסמוכות יהיה איפה לאכול.
צפייה מזדמנת ב"משחקי השף" הפכה אותי, אני מודה, לפריק כבד של סבינה. מה שהיא הספיקה לשכוח, מספיק שפים, נחשבים מאד בעיני עצמם ובעיני המדיה כאן, טרם למדו. הכישרון, הידע ויכולת הביצוע שלה פרצו על המרקע בכל דרך אפשרית. עם זאת, המחשבה על קונספט המקום החדש הותירה אותי מבולבל מעט. מחד: מגניב; לגמרי. אבל מאידך, זה ברור שפוטנציאל המיש-מש כאן עצום.
הגענו לבומביקס מורי בערב של אמצע השבוע. המסעדה, השוכנת בחלל בצורת קשת, ממוקמת בקצהו של קניון קריית אונו (גם אם הכניסה אליה ממוקמת מחוץ לקניון). המון מלצרים, מעט סועדים ועיצוב שנורא מנסה לספק מגע של אסיאתיות עדכנית ומודרנית, טאיזו סטייל, אבל מרגיש קצת כמו בית קפה מצועצע, בסגנון עדות אסיה.
הגיע התפריט והחשש המוקדם החל להתחוור כלא מופרך כלל. יש סקציית פתיחים, עם מנות כמו ספרינג רול, מנות באן ומרק טום יאם; אגף כיסנים ובו גיוזה, דים סאם, דושפרה וגוז'גיז'ה; סלטים; מנות אטריות (פאד תאי, אטריות ביצים וקארי אדום, נודלס צ'יקן חזה אווז ועוד); ועיקריות עם קבב טלה, באטר צ'יקן, חורשט, פילה סלמון במיסו הדדרים, מלאי כופתא ועוד.
סרקנו את התפריט לאורכו ולרוחבו פעם ועוד פעם. כל אסיה ועוד על הצלחת; ועכשיו צא ובנה לך מכל זה ארוחה קוהרנטית. ניסינו להיוועץ במלצרים הרבים שפקדו את שולחננו והבנו שעדיף לבד. כמה מהם לא ידעו לומר אפילו מה ארץ המקור של המנות השונות, לא כל שכן באיזה אופן נכון לחברן לארוחה הגיונית. הצצנו בתפריט היין והאלכוהול, שלהגיד עליו שהוא מינימליסטי זה לעשות לו שדרוג לא ראוי. האם אנו יושבים במסעדה רצינית או במיזם שבעליו לא עד הסוף הבינו מה הם עושים וההבטחה הגדולה במסע היח"צ סביב פתיחתה מייצרת סביבה רף ציפיות גבוה שלא לצורך? ובכל זאת: סבינה! גמרנו אומר לשים בה את מבטחנו ולקוות לטוב.
הזמנו שלוש מנות לסבב פתיחה: בלאק באן סלמון (46 שקלים), דושפרה (38 שקלים) וסלט שורשים (42 שקלים). שלושתן הגיעו כהרף עין. באן היא לחמניה מאודה ששורשיה בסין. בצמד לחמניות הבאן הקטנות שקבלנו היו סלמון במיסו איולי ווסאבי, סלט מלפפונים ועשבי תיבול. המיקס הסיני-יפני המעט גס בטעמיו הזה לא היה רע אבל בוודאי שלא טוב. הסלמון היה יבש מידי והחיבור כולו לא קרן מצוינות, ייחוד ואפילו לא איכות מהסוג הפשוט.
בסלט השורשים היו כרוב סגול ולבן, גזר, סלק, נבטים, כוסברה ונענע בויניגרט בוטנים. בתכניו הוא היה מן סלט בית קפה שכזה, מהסוג שלוקחים כשלא מתחשק שוב יווני או ניסואז. גם הביצוע שלו תאם משהו שמוצאים בבית קפה בנאלי.
דושפרה הוא מרק עם גרגירי חומוס ובו כיסנים ממולאים בבשר, המגיע מהמטבח הבוכרי. במיטבה, זו מנה שקשה לעמוד בקסמיה. מרק עמוק טעמים, מלא ניואנסים, שיש בו חמצמצות לצד מתקתקות, שעוטף בצק הממולא בבשר (בקר, טלה או שניהם) עז וארומטי. המנה שקבלנו הייתה מעשה מגונה בדושפרה. אני מכיר אישית כמה בוכרים שהיו בוחרים בחרקירי חד משמעי לו יצאה מנה כזו ממטבחם. רמת הרישול והחיפוף בביצוע כאן הייתה מהקיצוניות. החל מהמרק חלוש המרקם, שתובל בגסות תמוהה; עבור בבצק הכיסנים החובבני ועד המלית שלא עוררה מי-יודע-כמה חשק. טעמנו ולא יספנו. זה היה רע מאד.
עיקריות: באטר צ'יקן (64 שקלים) וחורשט אלו אספנג' (72 שקלים). במנת הבאטר צי'קן היו פרגיות בקארי עגבניות וחמאת קשיו, שהוגשו עם אורז וראיטה. המון קארי, מעט פרגיות ושפע מתיקות שלא אוזנה כמו שצריך. זה לא היה זוועתי אולי כמו הדושפרה אבל לא רק שלא טוב, גם לא באמת בינוני. סתמיות רבה, נטולת טאץ' של איכות אמיתית, היא שנתנה שם את הטון.
במנת החורשט, נציגת המטבח הפרסי, היה תבשיל אונטריב "6שעות". "תבשיל 6 שעות" הוא כזה שהבשר בו אמור להיות נימוח דיו. הבשר שקבלנו היה סיבי, יבשושי וטעמי התבשיל לא חדרו אליו. התבשיל המתקתק, על בסיס פירות יבשים, לימון שחור ועשבים, היה בינוני ביותר. תפוחי האדמה היו קשים. המנה הסתמית כל כך הזו עוררה געגועים עזים לאוכל פרסי טוב ומשאלה: שמישהו יפתח כאן מסעדה פרסית חדשה טובה באמת.
חלקנו עוגת גבינה יוזו ופסיפלורה (42 שקלים) שהייתה המשך ישיר של המנות שקדמו לה בנאלית לחלוטין, של בית קפה. בומביקס מורי התגלתה כהבטחה ריקה לגמרי. זה לא רק הקונספט, שהופך את התפריט למערך שעטנז לא נורא הגיוני; זה גם הביצוע, שקרס פעם אחר פעם בין אם לבינוניות ומטה ובין אם להרבה פחות מכך. לא הייתה אפילו מנה אחת שבשבילה שווה להגיע לכאן, גם לתושבי האיזור. האם זה האוכל עליו חתומה סבינה? כולי תקווה שלא, כלומר שהיא זו שאולי בנתה את התפריט אבל שבהיעדרה, זה מה שמסוגלים להכין שם. אם אלו הם אכן פני הדברים, כי אז טוב תעשה ולדמן בעתיד אם תברור בקפדנות רבה יותר את הפרוייקטים שהיא לוקחת. זה הנוכחי לא ממש מוסיף לה נקודות זכות. לא בטוח שמסעדה בקונספט כזה יכולה בלי שף מדופלם מאד שנוכח במטבח בקביעות.
כך או כך, אם יש לאנשי בומביקס כוונה שהמקום החדש שלהם יעבוד כמו קפה זליק הסמוך ויהווה מוקד משיכה לאנשי בקעת אונו, שינוי מהיר וחד משמעי מתבקש שם. ברמתו הנוכחית, קשה להאמין שיאריך ימים.
בומביקס מורי, שלמה המלך 35 קרית אונו (ברחבה החיצונית של הקניון), 03-5088999,. לא כשר
