שוק מחנה יהודה בירושלים הפך בשנים האחרונות למעוז הגסטרונומי של ירושלים ולמקום ממנו מגיעות ההבטחות הקולינריות הגדולות של העיר. ולכן, כאשר שמענו על דיינר אמריקני כשר חדש שנפתח באחת מהסמטאות הסמוכות לשוק, כבר התחלנו לפנטז על ההמבורגר שאנחנו הולכים להזמין. קרייב נפתח בקול תרועה לפני כשבועיים תחת הכותרת המבטיחה של גורמה סטריט פוד אמריקני, אבל כנראה שבימינו אמריקני זה גם מקסיקני, למורת רוחו של דונלנד טראמפ, והתפריט של קרייב מבוסס ברובו על מנות מהרחוב המקסיקני כמו בוריטו, טאקו או קסדייה. אין לנו בעיה עם אוכל מקסיקני, להיפך, אבל אוכל מקסיקני כשר כבר נשמע די מאתגר. התפריט מחולק כך שהוא מציע ארבעה סוגי טאקו, חמישה סוגי בוריטו, ואת האפשרות לקבל אותם גם כקערת בוריטו. החלק האמריקני מתמצה בארבעה סוגים של סליידרס, סנדביץ' רובן, נקניקייה אחת, כנפיים ותוספות כמו צ'יפס וטבעות בצל.
ארחנטו ונחמן: עוד שתי מסעדות חדשות שנפתחו לאחרונה בירושלים
עוד שגעון סטריט פוד: המבורגרים
ההסכם הבלתי כתוב שלנו עם המקום היה שמגיעים לדיינר אמריקני, אבל כבר בשלב התפריט התברר שמדובר בסוג של מסעדה מקסיקנית, ואז כשהגיעו המנות לשולחן כבר בכלל התבלבלנו, מדובר היה באוכל אסייתי. כמעט כל מנה בתפריט של קרייב דיברה במבטא אסייתי ובכל זאת, התעלמנו מכל הסימנים המצביעים על בלבול וצללנו לתפריט. הזמנו טאקוס של חזה בקר בבישול ארוך באדובו צ'יפוטלה (41 שקלים). בשני הטאקוס שהגיעו לשולחן לא היה זכר לטעמי האדובו צ'יפוטלה, לא היה למנה שום טעם מעושן, לא הרגשנו את החריפות של פלפלי הצ'יפוטלה ותלולית הבשר, שהיה לא רע בפני עצמו ונערם בנדיבות, כוסתה בסלט אסייתי של כרוב וגזר, צנונית מוחמצת ושומשום שחור. נותר רק לשבח את טורטיות התירס עצמן שהיו רכות, גמישות ואותנטיות.
מהחלק האמריקני שבתפריט החלטנו ללכת על סליידרס טונקאצו (48 שקלים). טונקאצו היא הגרסה היפנית לשניצל הישראלי אם תרצו, נתח בשר מצופה בפירורי פנקו ומטוגן בשמן עמוק. הסליידרס שלנו הגיעו כשתי קציצות שמנות מצופות בפנקו ומטוגנות כנראה בשמן עמוק, זאת לפחות לפי השמן שנזל מהקציצה בכל ביס. הלחמניות עצמן היו טובות וספגו את רוב הסיפור הזה כמו דמעות על הכרית, ובשביל להשלים את התמונה היו שם פרוסת מלפפון, חציל שלא בדיוק היה ברור מה הוא עושה שם, ומיונז עם שומשום. שוב, רצינו סליידרס מאמריקה, קיבלנו סליידרס מיפן.
הזמנו גם צ'יפס עם שמן כמהין ורוטב טונקאצו (24 שקלים). הצ'יפס עצמו מגיע בגרסה תעשייתית למדי ואין בו כל זכר לכמהין. למזלנו הרוטב, הלוא הוא רוטב הברביקיו היפני המסורתי המבוסס על קטשופ וסויה, היה חביב וגרם לנו לנשנש מהצ'יפס. הזמנו גם קסדייה (40 שקלים) שעל פי התפריט מגיעה עם גבינת מוצרלה טבעונית, שעועית שחורה, פלפלים צבעוניים ובצל. הקסדייה עצמה לא היתה מספיק לחה וגמישה והיא נשברה מעט, המילוי של השעועית והפלפלים היה די יבש וסתמי ולא נמצא אף זכר למוצרלה טבעונית. לצידה הוגשה סלסה חביבה להטביע בה את הייאוש. המנה, היתה אמורה לספק חוויה מקסיקנית לפי התפריט, הגיעה עם ממרח, טבעוני ככל הנראה, בסגנון מיונז, בצל כבוש ואיך לא, שומשום. כך שגם אם לרגע קיווינו שאנחנו מקבלים את ההבטחה המקסיקנית שלנו, קיבלנו שוב עקיצה אסייתית.
קרייב מעוצב בפשטות, הקירות מכוסים בצבעי גרפיטי צבעוניים, שולחנות בר, עץ כהה והרבה מתכת תעשייתית. השירות בנוי בצורה כזו שמזמינים בדלפק ומקבלים את האוכל לשולחן. כמו באימפריית המסעדות של דני מאייר בניו יורק, גם בקרייב החליטו לגלם את השירות במחירי המנות ולשלם למלצרים שלהם יותר מהמקובל. זהו מהלך מבורך שהופך את כל אנשי הצוות של קרייב לגוף אחד שמשתף פעולה במטרה עליונה, לתת את השירות הטוב ביותר. למרות זאת בחרו בקרייב לא לקחת הזמנות מהשולחנות ולשלוח את הלקוחות לשוטט במסעדה ולחפש מלצר כדי שזה יגיד להם שעליהם להזמין בכלל בבר.
המנות מגיעות לשולחן אמנם (לפחות זה) אבל כדי לשלם תצטרכו לקום שוב ולחזור לבר. בקיצור, נכון שלא מבקשים מאיתנו טיפ על השירות, אבל זה בגלל שכמעט ואין צורך בכזה. כאן בקרייב, למרות שכל נותני השירות צעירים וחמודים, תלמדו להסתדר לבד. בשורה התחתונה, האוכל לא ברור, הכשרות מונעת מהמנות המקסיקניות לבלוט, המנות האמריקאיות נשענות יותר מדי על אלמנטים אסייתיים, והביצוע של הכל לוקה בחסר. סך הכל רצינו המבורגר, זה לא אמור להיות עד כדי כך מבלבל.
קרייב, השקמה 1 ירושלים, 02-6272830. שעות פעילות ראשון עד רביעי 12:00-23:00, חמישי 12:00-00:30, שישי 11:00-14:00, שבת 20:00-00:00. כשר
