פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      המונה טועם שחיתות במזנון הכנסת

      ביקורו הקודם של קובי רובין במזנון הכנסת לפני חמש שנים לא היה חמוץ כמו זה הנוכחי. עם מחירון מרגיז לקבועים ולאורחים, ואוכל שאפילו במילואים היו נעלבים לקבל, ברור שהשחיתות מגיעה גם לצלחות בפרלמנט

      מזנון הכנסת (קובי רובין)
      המנות במזנון הכנסת (צילום: קובי רובין)

      זו לא הפעם הראשונה שאני מבקר במזנון הכנסת. את הביקורת שלי על האוכל בו כתבתי לפני חמש שנים. קיוויתי שמאז, הדברים השתנו שם. אחרי הפעם הקודמת לא בדיוק יכולתי להיכנס בלי ליווי צמוד אל מזנון הכנסת, הייתי ממש גורם עוין. עברו כמה שנים והשם שלי כנראה לא קפץ במערכת ולכן לא ויתרתי על ההזדמנות להיכנס שוב למשכן ושמתי פעמי אל תוך המזנון לראות אם יש חדש.

      מזנון הכנסת סובב בתוכו את כל הכנסת, חברי כנסת ומטה, עובדי הכנסת, עוזרים פרלמנטריים ושומריה הרבים, עסקנים יותר ופחות ומחליפי מילים מקצועיים, יש שבאים לבקר לשנייה, חלקם אפילו יושבים ללעוס משהו.

      חברי הכנסת והשרים אגב, סועדים במזנון אחר, אקסקלוסיבי יותר.

      לכל הטורים של המונה טועם
      כיסוני בצק במילוי מרגש
      חומוס מצוין בדרום הרחוק

      מזנון הכנסת (קובי רובין)
      המחירון. לראות ולא להאמין (צילום: קובי רובין)

      חברת הקייטרינג השתנתה מאז הפעם הקודמת. כל עובדיה חגים במזנון בחולצות עם לוגו, שמעניקות מראה מכובד ואחיד. על המחירים במקום מופקד כנראה חשב בהנהלת החשבונות שכולו עסוק בלהוריד עלויות עד בלי די. זה ידוע שבמשכן לא מחוברים למציאות החברתית, אז פלא שבמזנון זה ככה? כשטועמים את האוכל מבינים מה קורה כשמורידים את מחירו של אוכל לרמות כאלה. חברת הקייטרינג, כל אחת בתורה נופלת למלכודת הדבש, במקום לשמור על מחיר אחיד והגיוני לארוחה עסקית פשוטה עם אוכל טעים, ולזכור שמשכן הכנסת הוא המקום הכי ציבורי בארץ, היא עושה משהו אחר. חשבתם שכולנו שווים נכון? אז לא.

      בכניסה למזנון הכנסת ישנו שלט אותו צילמתי, עליו תורת המחירים של הכנסת על רגל אחת: מחיר מסובסד לטובת העובדים ואלה שעובדים אצלם, שאר פשוטי העם מחיר מופקע יתר על המידה, מחיר כפול עם ריבית מעל הכל. 22 שקלים ליודעי משכן, 52‪.‬40 שקלים לאורחים, עם סלט וקינוח 55‪.‬60. הפער המקומם הזה לא היה בביקור הקודם. ועדיין, אחרי המראה הראשוני המזעזע, שפשפתי עיניים, נשמתי עמוק אזרתי אומץ וחציתי את הגבול, לקחתי מגש של קיבוץ, אבל בלי פינות למרפקים, מלבן גדול ולבן, נמנעתי מלצלם חס וחלילה את עובדי המזנון.

      מנות במזנון הכנסת (קובי רובין)
      וככה זה נראה מקרוב. אורז במזנון הכנסת - מי לא אוהב? (צילום: קובי רובין)

      מההתחלה הסבירו לי את הדיל: מנה עיקרית ושתי תוספות בלבד, סלטים חופשי. אחרי שהעמסתי הגעתי לקופה ועמדתי לשלם את המחיר המלא. הקופאית אמרה לי שהמחיר הגבוה למבקרים הוא יותר הפחדה בשביל שלא יכנסו זרים ונתנה לי לשלם את המחיר הזול. אחרי הקופה עוד חיכה לי לחם בחינם שהקופאית התעקשה שאקח ולא הבנתי למה. לא ידעתי אם לצחוק או לבכות, דפקתי את המערכת ושילמתי 22 שקלים, זול בצורה לא הגיונית, אבל לך תחפש היגיון בכנסת.

      השניצל של הכנסת הוא קפוא שהופשר מהסוג המהונדס. זה כמו השניצלים של המילואים, גם אותם לועסים ללא רצון. לקחתי מנה של קבבים, אם קוראים לזה קבב, זה לא אומר בהכרח שזה קבב, זו קציצה שהוצאה מהקשרה ונקראה אחר כבוד שלא מגיע לה קבב. זה בשר שטחנו ולעסו אותו לפני האכילה, אתם מכירים את זה שאתם אוכלים על האלכסון של החך, מנסים להתחמק מהטעם, אז ככה בדיוק, שיכנס פנימה וגמרנו. הפסקתי לאכול די מהר והעפתי מבט על סלט הגיבעץ' החם שבצלחת, חלקיקי ירקות מוכים קשות שלא ידעו שהם יכולים להיות כל כך לא טעימים ביחד, זה יותר נראה כמו ירקות שמוכרים בשוק רגע לפני סגירה, שחוברו להם יחדיו. מבחינת המראה זה עובר, טעם אין לזה, רוקנו את הטעם בתוך המים הרותחים.

      מזנון כנסת ישראל (קובי רובין)
      וככה זה נראה בביקור הקודם - מזנון הכנסת (צילום: קובי רובין)

      האורז, מי לא אוהב אורז? כנראה מי שלא יודע להכין אורז, או מי שלא אוהב אורז, או מי שלא אכפת לו איך האורז יצא, כי הוא כנראה לא אוכל אותו ומה איכפת לו בכלל. אפשר להבין אורז שיצא קצת דביק, יש עמים שלמים במזרח הרחוק שאוכלים רק אורז כזה. אנחנו בארץ אוהבים אורז אחד אחד, גם אם זה אומר הרבה שמן, אחד אחד בבקשה, בסמטי או פרסי, אותה דרישה, יש מבין? כאן במזנון הכנסת בשעה 12:00 בצהריים האורז אכן היה אחד אחד, רק בסגנון בוא נראה מתי נשבור לך שן, תיפתח איזו סתימה ויש תמיד סיכוי לחתוך את החניכיים. בצבא זה נקרא אורז ברזלים ובמילואים על מנה כזאת זורקים על הטבח את המלחייה, אפילו שם זה לא עובר בשום צורה או דרך. רק אחרי שאכלתי אותו הבנתי למה הקופאית אמרה לי לקחת פרוסות לחם. היה עדיף להעלות מחיר לעובדים ב-10 שקלים, לעשות את אותו המחיר לכולם ולפחות שיהיה אוכל חם, טעים וראוי.

      הסלטים היו בסגנון, קח כמה שאתה רוצה, והיו כמה טעימים והפתיעו כמו סלט חצילים מעולה. סלט הירקות כבר היה משומש עם ריח קל של יותר מידי זמן בחוץ וכזה שערבבו לו את הצורה, החסה הייתה חסה. למאותגרים ליד הקופה יש פלפל כוויות ירוק ומטוגן, לקחתי אפרסמון לקינוח, האפרסמון, כמו אפרסמון, כיכב ולא אכזב בכלל, כל הכבוד לאפרסמון.

      מזנון הכנסת, משכן כנסת ישראל, ירושלים. שעות פתיחה:
      א'-ה' 10:30-15:00. כשר למהדרין