לישראלים יש דעה קדומה על פירות יער. אנחנו מטיילים בעולם, אנחנו רואים את כל פירות היער בשווקים באירופה ובסופרמרקטים בארצות הברית, גדלנו לחשוב שכאן בישראל, הלוהטת והלחה, לעולם לא נוכל לגדל את הפירות המענגים האלו. אמרו לנו שהם נקראים פירות יער כי הם צריכים יער לגדול בהם, שצריך שלג וקור בשבילם.
5 דברים שלא ידעתם על פירות יער
קוטפים ומבשלים: מתכונים עם תותי עץ
את הקונספציה השגויה הזו, לפיה פטל, אוכמניות וחבריהם שייכים לארצות הקרות, החלו בשנים האחרונות להפריך המגדלים הישראלים. "ההנחה הרווחת היא שאוכמניות חייבות קור אבל זה שקר מוחלט", אומר דני בכר, מגדל ותיק של אוכמניות בכרכום, ישוב קטנטן סמוך לירדן ההררי שמשקיף על הכנרת מצפון. "כשליש מהאוכמניות בעולם מגיעות מפלורידה וטקסס, מקומות שיותר חם בהם מתל אביב אפילו".
"זה היה שווה למישהו למכור לנו את הסיפור הזה של מדינות קרות, גדלנו לחשוב על פירות יער כמוצר לא נגיש שמגיע אלינו מארצות הכפור והמחיר בהתאם. התעסקתי באלפי צמחים לאורך השנים שנחשבים לבלתי אפשריים, התחלתי מתחום הגינון, ואני ידוע כאחד שעושה דברים משוגעים בתחום, מתעסק עם הבלתי אפשרי, ויש הרבה סוגים של צמחים שיש לי חלק בהצלחה שלהם בארץ. בהתחלה פירות יער היו רק שורה קטנה בין כל הפרויקטים שהיו לי ועם הזמן זה צבר תאוצה והפך לעניין המרכזי שלי". בכר עוסק בייחורים של אוכמניות, הוא יודע איך לקחת חתיכות מהצמח ולגרום להן להוציא שורשים, "זה סודות מקצועיים", הוא מסרב לפרט עוד.
בין כל בתי הרשת של בכר יש חממה אחת קטנה שמוקדשת לצמחים הצעירים ביותר שצריכים עכשיו להסתגל לראשונה לאדמה, ממש כמו פגייה של אוכמניות. "האוכמניות זה צמח איטי", מסביר בכר, "צמחי האוכמניות הקטנים עוברים השרשה, לאחר שהתחזקו הם עוברים לדליים קטנים ובהמשך כשהם גדולים זה הולך החוצה למטעים, זה תהליך של שנתיים במינימום עד שהשיח מתחיל לתת פרי".
בקצה השני של רמת הגולן, שעה נסיעה על כביש 90 ועוד 10 דקות נסיעה בפיתולים המרהיבים של כביש 99 נמצאת נווה אטי"ב ובה בתי הרשת של יעקב ממן, שרבים מחבריו קוראים לו קוקו. ממן מגדל פירות יער מסוגים שונים כבר כמה שנים, נאבק באתגרים של ישוב מרוחק על גבול סוריה, ובאתגרים שהם מנת חלקם של כל החקלאים בישראל ובמיוחד חוק המים שייקר את המים לחקלאות והפך הרבה גידולים ללא רווחיים. "חיפשתי איפה יש לי יתרון יחסי על גידולים אחרים", מסביר ממן, "למשל רימון מגדלים בכל מקום, משרד החקלאות עודד רימונים עד שכל השוק היה רווי ברימון. זה אחד הפרמטרים להורדת מחיר".
"כדי להרוויח הייתי חייב להיות ייחודי ביתרונות שיש לי, משרד החקלאות לא מתכנן ולא נותן ייעוץ אמיתי, הייתי צריך לקבל את ההחלטות האלה לבד". הפטל והאוכמניות של ממן לא היו יכולים לגדול באדמת הבזלת של רמת הגולן, גם חומציות הקרקע לא מתאימה וגם מחיר המים לא מאפשר "בזבוז" כזה של השקייה ישירה של הקרקע.
האוכמניות והפטל גדלים בתוך מצע מנותק מהקרקע של חברת טוף מרום גולן, המותאם לצרכי הפטל ומווסת את כמויות המים המגיעות לפרי. "בשנים האחרונות אנו מייצרים מצעי קרקע המותאמים לגידולים ספציפיים", אומר יוני אוסרוביץ, אגרונום בטוף מרום גולן. "באמצעות כך מווסתים את כמויות המים להם זקוק כל גידול, באמצעותם אנו מצליחים לסייע לחקלאים למקסם את איכות הגידול וכמויות היבול, יש לזה השפעה ישירה גם על פירות היער".
דיווחים שמגיעים מהמגדלים הישראלים לקראת סוף עונת הקטיף הנוכחית מלמדים שבזכות מזג האוויר במהלך החורף האחרון שאופיין בטמפרטורות נוחות במהלך שעות היום ומנות קור מדודות בלילות, הם נהנים מיבול גבוה יותר של פירות היער בדגש על פטל ואוכמניות. אירועי הגשם הלא אופייניים של מאי ויוני איימו על איכות הפטל הנמצא בימים אלו בקטיף, אבל נראה שבסופו של דבר הכל עבר בסדר.
בשנים האחרונות עלה הביקוש בישראל לפירות יער טריים, התפתחות עולם הקונדיטוריה הישראלי וטרנדים שמגיעים אלינו מהעולם הפכו אותם לקישוט כמעט מחייב על כל פטיסרי שתראו, בכל מיני ערים בארץ ולא רק בתל אביב האופנתית. "אני הפכתי את הדרישה לפירות יער למשהו מעשי", אומר דני בכר, "ביקוש היה תמיד אבל לא יכולנו לספק פרי טרי ואיכותי. תמיד היה כאן שוק גדול של יוצאי בריה"מ שצרך פירות יער, הביקוש לא היה הבעיה אלא זה שלא הצלחנו לייצר".
"ב-2002 התחלנו לראשונה עם כמה שתילים, הפרויקט עבד בווליום נמוך וב-2011 התחלנו לראשונה לעבוד עם מאסות של שיחים. המחירים גבוהים אבל הרמה של הפרי היא אחת הגבוהות בעולם, ובגלל זה אנחנו מקבלים מחיר גבוה יותר מהייבוא. אנחנו מוכנים להתאמץ כדי שיתנו לנו להתפרנס".
לא רחוק מנווה אטי"ב, אל המטבחים המבריקים של מלון הגושרים, מגיעים ארגזי הקרטון עם האספקה היומית של פירות יער טריים. הפטל והאוכמניות, שנולדו ממש כמה קילומטרים משם, הולכים לככב על גבם של הקינוחים המוגשים במקום בכוסות ובצנצנות ולצבוע את שולחנות ההגשה בצבעי אדום, כחול עמוק ושחור, פירות יער שנדמה שהגיעו לכאן מארצות רחוקות וקרירות, אבל הם שלנו והם מכאן.
