לפחות פעם בשבוע (בעיקר בימי חמישי) מתקבלת אצלי הודעה עם בקשה, שלא לומר תחינה לחבל הצלה: "יש לך אולי מתכון טוב ומהיר לעוגת יום-הולדת לילדים?". על אף שיש ברשת אינספור מתכונים לעוגות יום-הולדת לילדים, יש שהתייאשו והרימו ידיים בגלל ניסיונות עבר כושלים או בגלל שהילדים למדו להבחין בין טוב ורע והם הרבה יותר בררניים ודעתניים היום; את התוצאות, בשיאה של מסיבת יום-ההולדת, אפשר לראות מהר: או שהעוגה מתחסלת ויש כמה ילדים שמבקשים ללקק את השאריות מהתבנית, או שאחרי שהעשן והקונפטי מתפזרים, מתגלות כל החתיכות בשקית הפח.

לקחתי על עצמי משימה לפצח את הקוד לעוגת יום-הולדת שילדים ייהנו לאכול ואף ישאלו: אפשר עוד חתיכה קטנה? כי מלבד שפע הכיבוד הצבעוני (הבריא יותר והפחות) שהמארחים טורחים להעמיס על השולחנות, מה שזוכרים הכי הרבה זה את העוגה.

במשך מספר חודשים הכנתי עוגות לסוגן, ביחסים שונים של חומרי גלם ובטכניקות מגוונות, ונתתי לכל ילד שנקרה בדרכי לטעום: ילדי השכונה, אלה מהחוגים, ההם מהכיתה, מהמשפחה וכל מי שהיה מוכן לטעום. המסקנה: כולם אהבו אותה רכה, עסיסית, אוורירית ולא מתוקה מדי (כי יש את הציפוי - כך לפחות הסכימו כולם, שתמיד ממתיק עוד קצת).

אני חושבת, שבתום מסע שמח ומרתק במיוחד, מצאתי את העוגה הנכונה, ואני ממליצה לכם להכין אותה יום לפני, לצפות אותה בשוקולד מומס (מריר או חלב) עם מעט שמן צמחי ולתת לה לנוח במקרר עד הרגע האחרון ממש - רגע "איפה העוגה". וגם אם תכינו אותה ברגע האחרון מבטיחה שתזכו לשלל מחמאות ולשאלת השאלות: אפשר מתכון?