אסף גרניט לא יודע מי כתב "Free Palestine" על מראת השירותים של מסעדת ברטה שלו בברלין. הוא ראה את מריחת הליפסטיק המילולית הזאת לאחר מעשה כמובן, כך שמכאן זה היה רק משחק ניחושים פרוע ומריר. אבל אם תדחקו אותו לפינה, הוא כנראה יהמר על כך שהכותב, כנראה כותבת, הפגינו את המחאה האדומה שלהם, ואז פשוט חזרו לשולחן, התיישבו והמשיכו לאכול. וליהנות.
"מאז פרוץ המלחמה היו לנו כמה אינסידנטים, אבל מאוד מינוריים ובטח לא מהסוג הפומפוזי", שיחזר, "גם בפריז הגיע שולחן ועשה אחורה פנה ישר אחרי שהוא הבין שמדובר בשף ישראלי עם אוכל ישראלי ומטבח ישראלי. זה לא נעים, אבל אנחנו פה. לא מפחדים".
אי-הפחד הזה היה אחד מסיבובי המנוע העיקריים שהתניעו את המהלך הקרוב של קבוצת מחניודה. הוא, והרצון של חבריה להתחבק שוב, לחבק שוב ובעיקר - כמו שאפשר ורצוי לפרש את זה - להתחצף שוב בירושלמית מול עולם חמוץ יותר ויותר.
"החלטנו לקבץ את כל השפים שלנו מכל הערים שאנחנו פועלים בהן ולצאת לסבב ארוחות מיוחדות", הסביר, "לשים את הקולינריה הישראלית שוב בפרונט, למרות שהיא מעולם לא זזה ממנו, ולהסיר את הכוכבית הזאת שמודבקת אוטומטית בימים האלה לכל מה שהוא כחול-לבן, גם באוכל".
סיבוב ההופעות הקולינרי של קבוצת מחניודה יוזנק בתחילת השבוע הבא (שני-שלישי, 08-09 ביולי) במסעדת ברטה בברלין, וימשיך משם לעצירות ביניים במסעדת שבור שבפריז, בבאבא על הריביירה של ניס, ובקול אופיס הלונדונית, ויתכנס לנחיתה קולקטיבית בבסיס האם, מסעדת מחניודה שבשוק הירושלמי, שבעת הזאת כבר אין לדעת ואין לזכור אם הוא העניק לה את שמו, או שמא להיפך דווקא.
התכנון המורכב והמרהיב כאחד מחבר חמישה שפים מרכזיים - גרניט עצמו, כמובן, לצד דן יושע מ"שבור", אליעזר מזרחי מ"מחניודה", דן פלס מ"קול אופיס" וגיא הופמן, השף של "ברטה" - ואינספור רעיונות וחלומות שרצים כל העת לאורך הדרך, יחד עם חברי הקבוצה עצמם.
"אנחנו באמת משתדלים ומנסים להתכנס פעם ברבעון, אבל בפועל מצליחים להרים את זה אולי פעמיים בשנה", הודה גרניט, "בכל מקרה, עצם ההתכוננות היא כבר כיף גדול בפני עצמה. אתה צריך לראות מה הולך בקבוצת ווטסאפ שלנו ביומיום, ובטח לקראת תאריכים משמעותיים כאלה".
הוא מתאר "הווי מילואים" שמח, כהגדרתו (ומי כמוהו יודע, בעקבות הזנקות המילואים התכופות שלו עצמו, במהלך המלחמה הבלתי נגמרת הזאת), אבל מתרגש לא פחות מהדברים הרציניים יותר. החלפת חוויות מקצועיות והפריה הדדית. "כולנו גדלנו באותו בית ויצאנו מאותה נקודת פתיחה, ובסוף ירושלים היא המקור של הכול", תיאר, "אבל בזמן שאני מסתובב בין המסעדות ומצליח לראות את כולם מדי פעם, הם עצמם די התפזרו בעולם, ומחכים לזה, גם חברית".
הארוחות יתקיימו עם תפריט מיוחד וייעודי, מן הסתם, שעושה הומאז' ממוקד לעיר המארחת מבלי לשכוח לרגע את סנדלי השורש, ואת השורשים עצמם.
זה של ברלין, למשל, יתחיל עם קובנה, איך לא, ועם קאדה כורדית, ימשיך לברולה חצילים שרופים עם טחינה גולמית וחמאה חומה, יוסיף "סלט שער שכם" ובו ירוקים-ענבים-שקדים-לאבנה ויחתום את פרק הפתיחים עם "סלט כוסא של המשרדים בלונדון", על פיסטוקיו ועלי הג'רג'יר שלו.
משם, יגיעו "דגים נאים של שפים נאים מאוד", קובנייה טלה עם אחו בלנקו צנוברים, חמינדוס של מסעדת שבור, קרעפלך כבד קצוץ עם דמי גלאס בצלים, סינייה קלמרי עם במיה כבושה ופולנטה. כן. רכה, ראגו. פטריות. אספרגוס. פרמזן. שמן כמהין. הפולנטה ההיא. אין בלעדיה.
העיקריות ינועו בין דלעת "מהראש עד הזנב", הכלאת ריזוטו-מפתול עם חומוס ירוק, פילה מוסר "עם גורמט פרסי", מנסף טורבוט עם רוטב יוגורט, סינטה טלה עם דונר גרטן, שיפוד תמנון לונדוני, וגם נתחי "בשר מאזניים" עם ירקות מהג'וספר.
כל זה ייחתם עם בסבוסה ומוס לאבנה-לימון, "קרמבו שקר כלשהו", מוס שוקולד, עוגיות עם ריבה וגלידת תירס מג'רוז. כי JLM Is In The House, כפי שנכתב בראש התפריט הזה, וכפי שנכון כנראה באופן כללי, לכלל החיים כולם.
"בא לי לראות בברלין הרבה ישראלים מהארץ והרבה ישראלים מהעיר עצמה שמרגישים בנוח להגיע אלינו, ומרגישים בטוחים לחגוג", הביע גרניט תקווה אופטימית, "המציאות ביומיום ברחבי היבשת, במיוחד בערים שבהן אנחנו פועלים ועליהן אני יכול לדבר, היא לא מה שאנחנו רואים בחדשות, אבל כן מרגישים את חוסר הנעימות. אני חושב שאוכל ויצירתיות הם כלים מצוינים להתמודד עם כל אלה".
מבחינתו, "המסר הוא שלא עוצרים, שאין מה לעצור ולהתכנס. ממשיכים, ואפילו יותר". הוא יודע שהמלחמה כופה עצירה, בטח תודעתית, אבל מתכוון לצבוע את התמונה הגדולה יותר בגוונים בהירים ככל האפשר. "אנחנו לא מתכוונים לשים לאף אחד אצבע בעין. לא באים להכעיס ולא להרגיז, אלא לשקף נורמליות".
והנורמליות הזאת היא לאו דווקא עצירה מוסרית בזמן שכוסות היין משתקשקות, אלא הבנה שבלעדי הלוחמים ובלעדי ההרוגים לא היו צלילי שקשוק כלל, וגם לא יהיו כאלה. "אנחנו מדברים עכשיו בניחותא בזמן שחיילים אוכלים אני לא יודע מה בתוך רפיח, ומסתתרים מכדורים שורקים. אז נורמליות זה לא רק לשכוח לרגע את אלה, אלא לעשות שהמלחמה תהיה שווה את זה. זאת מלחמת אור באופל, ואנחנו חייבים לחזק את האור".
המסע הקולינרי של קבוצת מחניודה, תחנה ראשונה ברלין, שני-שלישי (08-09 ביולי), מסעדת ברטה