אחת לשבועיים-שלושה, אני מקבלת הודעת וואטסאפ ממכר או מכרה שמופתעים לגלות ומבקשים להבין אם "זה קטע חדש שמסעדות התחילו לקחת כרטיס אשראי כפיקדון להזמנה?" התשובה היא כן ולא.
לא - זה לא קטע לגמרי חדש, מסעדות שף יוקרתיות כבר כמה שנים טובות גובות פיקדון מכרטיסי אשראי (בדרך כלל 50 שקלים עבור סועד) בעיקר עבור הזמנה של שולחן גדול. זה אגב, לא קטע ישראלי בכלל, בלא מעט מקומות בעולם, בעיקר בניו יורק זה עניין שבשגרה. כאן בארץ, בתחילה, זה היה רק במועדים חגיגיים ומבוקשים כמו סילבסטר או ט"ו באב, או להזמנות של שולחנות גדולים במיוחד (6 סועדים ומעלה), אבל ראו כי טוב ואימצו את השיטה גם ביתר הזמן. כן - כי לאחרונה זאת כבר לא נחלתן בלבד של מסעדות שף או של הזמנות גדולות. גם מסעדות קז'ואליות יותר, גם הזמנה של זוג שרק רוצה לשתות שני דרינקים על הבר, ולנשנש משהו, אז מה פתאום כרטיס אשראי? "מה אתם כובד?" כמו שאומרת השרה מרב מיכאלי.
התהייה הזאת לא נשארת רק בוואטסטפ שלי כמובן. גם ברשתות החברתיות מדובר בנושא טעון במיוחד, שעולה לדיון שוב ושוב בקבוצות הפייסבוק השונות. כתבת הכלכלה של כאן, דנה ירקצי (ועיתונאית וואלה! לשעבר) צייצה לא מזמן, בחשבון הטוויטר שלה "מהי דרגה חדשה של חזירות תל אביבית? דרישה לקבלת פרטי כרטיס אשראי כדי להזמין מקומות בדלידה בר. אי אפשר להמציא את הדברים האלה, ומי שאחראי לזה - אלה הפרייארים שלא מבינים שמקום שדורש את זה פשוט לא מכבד אותם". לא בטוח שבחירת המילים כאן מדויקת, חזירות היא לא העניין, המסעדות לא מבקשות "לעשות קופה" על ציבור המבטלים, אלא רק ליצור הרתעה, ולמנוע מאנשים להבריז ברגע האחרון. עם זאת, 608 לייקים גרף אותו ציוץ, כך שנראה שמדובר בנקודה רגישה אצל לא מעט אנשים.
אז מה גורם לכ"כ הרבה אנשים להתבאס מזה?
מהי דרגה חדשה של חזירות תל אביבית ?
— Dana Yarkechy (@DanaYarkechy) December 15, 2021
דרישה לקבלת פרטי כרטיס אשראי כדי להזמין מקומות בדלידה בר. אי אפשר להמציא את הדברים האלה, ומי שאחראי לזה- אלה הפרייארים שלא מבינים שמקום שדורש את זה פשוט לא מכבד אותם
"אוי שכחתי לבטל"
אתחיל דווקא מהסנגוריה. גילוי נאות, כמעט עשור של סיקור תחום הקולינריה המקומי, יצר אצלי לא מעט אמפתיה והבנה למצוקת המסעדנים בארץ (ולא, השניים-שלושה שפים/מסעדנים שאתם רואים על מסך הטלוויזיה שלכם, וכנראה מרוויחים לא רע הם לא הרוב, לרוב באמת קשה כאן). עוד הרבה לפני כן, בשנות העשרים המוקדמות שלי, כאשר עבדתי כמארחת במסעדות, לפני שהונהגה שיטת כרטיסי האשראי כפיקדון, אני זוכרת היטב את פניהם המחווירות של בעלי המסעדות בהן עבדתי, כשרבע שעה לפני ששולחן גדול אמור להגיע, ביום שישי בשמונה בערב, או בשבת בשעה אחת בצהריים, מתקשרים פתאום להגיד שלא מגיעים, או גרוע מכך - כשעוברות 15 דקות משעת ההזמנה, ואין זכר לסועדים שאמורים להגיע, אני מתקשרת לברר מה קורה, ושומעת את מזמין המקום עונה לי בעודו יושב במסעדה אחרת בכלל "אוי, שכחתי לבטל".
כן, שיטת הדאבל בוקינג הידועה לשמצה, זאת שהולידה קבוצות פייסבוק כמו "ביטולים במסעדות בין חברים" להזמין מקום בשני מקומות במקביל (לפעמים גם ביותר משניים), ולראות מה יותר "זורם" ביום ההזמנה. כשיש פיקדון של 50 שקלים לאדם בשולחן, אף אחד לא יעשה את זה. נכון, יש אנשים שזה מוציא להם את החשק להזמין, ומחליטים לוותר, אבל הרוב ככל הנראה מוכנים לשחק לפי כללי המשחק החדשים.
ראו המסעדנים כי טוב, ואמרו לעצמם למה לא להנהיג את השיטה גם לזוג. מסעדן מתכונן לקראת הערב שלו, מזמין חומרי גלם, משלם לצוות שבא לעבוד, למה הוא צריך לספוג ביטולים של הרגע האחרון?
"ואם יקרה משהו?"
אז למה בכל זאת לכל כך הרבה אנשים קשה עם זה? במה שונה בעצם פיקדון הזמנה במסעדה מהזמנת כרטיסים לסרט או להצגה, למה במקרה של הללו ההתחייבות יותר קלה לנו?
אז הרכיב הראשון בסיפור הזה, הוא ככל הנראה הספונטניות. או כמו שכתב לי בתגובה האחרון שסימס לי בנושא, לאחר שהסברתי לו את הרציונל שעומד מאחורי הסיפור הזה "הלכה הספונטניות". כן, ברור שלמסעדת a החדשה והטרנדית צריך להזמין מקום חודש (לפחות) מראש, אבל איך שהוא כל יציאה למסעדה, גם פשוטה יותר, הפכה פתאום לעניין מחייב, וללא מעט אנשים יש קושי עם מחויבות מסתבר. מעבר לכך, יציאה למסעדה היא פעמים רבות עניין חברתי, וברגע שיש עוד חברים או זוגות בתמונה, זה הופך את הפיקדון לגבוה יותר, ואת האחריות לכבדה יותר. "ואם יקרה משהו ברגע האחרון ונצטרך לבטל?" ערבון של 50 שקלים לאדם עבור שולחן, הופך לסכום לא מבוטל, ככל שהשולחן גדל, ואף אחד לא רוצה לקחת על זה אחריות.
בנוסף, נדמה שיש משהו מאוד ארעי עבור אנשים רבים בלתת למארחת כרטיס אשראי, כשלא קונים למעשה שום דבר (לעומת כרטיסים להצגה או סרט, שזה משהו מוחשי), אנשים לא אוהבים לתת כרטיס אשראי כפיקדון, כשלא באמת ברור עבור איזה שירות הם משלמים. כמו כן, סועדים רבים, לא כל כך סומכים על הצד השני. בצדק? הנה סיפור אישי - לפני מספר חודשים, הזמנו שש חברות שולחן באחת המסעדות המבוקשות בעיר, החברה שהזמינה את המקום טלפונית, נתנה את מספר כרטיס האשראי שלה כפיקדון, ושריינה את השולחן. ביום ההזמנה הגענו, אין שולחן ואין הזמנה. בסוף אילתרו לנו שולחן, אבל מה עלה בגורל כרטיס האשראי? אני מקווה שחברתי הייתה מספיק עירנית בשביל לבדוק שהוא לא נכתב בהזמנה אחרת וחויב בהמשך.
כאן כנראה גם המקום להזכיר, נושא נוסף, ומבאס הרבה יותר, שמעורר את חמתם של לא מעט סועדים. עניין הגבלת הזמן. גם כאן ההיגיון, למי שמוכן להסתכל גם על הצד השני במשוואה (המסעדנים) - ברור. הם מבחינתם, רוצים למקסם את מספר ההזמנות שהם יכולים לקחת בערב נתון, ועל מנת שיוכלו לתכנן מראש, ולקחת הזמנה נוספת על השולחן (כי גם לעמוד ולחכות לשולחן שהזמנו אנחנו לא אוהבים), יש צורך בהגבלת זמן.
העניין הוא שההגבלה שעד לא מזמן נעה סביב השעתיים-שעתיים וחצי לשולחן, הצטמצמה לאחרונה, בלא מעט מקומות לשעה וחצי. וזה כבר מבאס. גם לנו לא קל, לארגן בייביסיטר (במקרה הצורך), להתארגן, לצאת מהבית, למצוא חנייה (או להשיג מונית), להוציא כמה מאות שקלים, בשביל שאחרי שעה וחצי נצטרך לפנות את השולחן, שעה וחצי זה בשום אופן לא זמן הגיוני להנות בו מארוחה.
זה גורם לסועדים, לא להנות מחווית האירוח, ואת התחושה שהמסעדנים מסתכלים עליהם כעל כרטיס אשראי מהלך, עכשיו תוסיפו לזה את העובדה שמבקשים את המספר שלו מאיתנו, עוד לפני שהגענו למסעדה, או אפילו לפני ששואלים אותנו לשמנו - ואפשר להבין למה הדבר הזה מוציא את החשק ללא מעט אנשים.