יש חיים מחוץ לתל אביב. כבר את זה הצהרתי די בוודאות כשגררתי את הזוגי ללילות פרועים בנתניה, פתח תקווה, ראשון לציון ואפילו טבריה. אבל שום דבר לא הכין אותו ללילה פרוע ברעננה. עבורו, זה היה טו מאצ'. כמי שגדל בעיר ועבר בה חוויות התבגרות כאלה ואחרות, הוא החליט שהפעם הוא מוותר על התענוג. "זה כמו שאני אקח אותך עכשיו לסיבוב ברים ומלון בחולון" הוא ניסה לתרץ. האמת? לא השתכנעתי. חולון, עיר ילדותי, היא יעד שתייה מתפתח שנמצא אצלי על הכוונת.
אז יצאתי לדרך, הפעם לבד. בעצם פלוס חברה שהשאירה את שלושת ילדיה בבית והייתה מוכנה ומזומנה לקרוע את רעננה, לישון בה ואפילו לחזור בבוקר ממש כמו בגיל 18. כשעלינו לרכב נשאנו תפילה קטנה שהילדים לא יהרסו את הבית. ואז שכחנו מזה מיד. "זה רק עשרים דקות מתל אביב" תירצנו לעצמנו, תמיד אפשר לחזור. זה לא הוטל קליפורניה. זו רעננה.
ציניות בצד, אני חושבת שהגיע הזמן להפסיק להרים גבה בכל פעם שמתגלה סצנת אלכוהול טובה מחוץ לתל אביב. הגיע הזמן שזה יקרה. אני מניחה שהנהירה של כל התל אביביים לשעבר, שהקימו משפחות והחליטו לחיות בדירות שאינן מטר וחצי, עם גינה וגדר, סייעה לסצנה הקולינרית והאלכוהולית להתפתח במיוחד בשנים האחרונות. ואיזה כיף שכך.
תחנה ראשונה, ג'מס רעננה
הסניפים של ג'מס מוכיחים את עצמם כל פעם מחדש כמורידי פאניקה כשמגיעים למקום חדש. כמו ארומה או מקדונלדס רק בגרסה אלכוהולית. בירה קטנה, צ'יפס ואפשר להמשיך לבלות. הם פזורים ברחבי הארץ הג'מסים האלה, תמיד מרגישים בהם בבית, ויש להם אחלה בירות במחירים טובים. כל מילה אחרת מיותרת. הסניף הרענני שנמצא ברחוב ברנר 6, תמיד מפוצץ. כן, מסתבר שרעננה כשמה כן היא, עיר צעירה ותוססת ויש בה אנשים כמוכם וכמוני.
עוד בוואלה!
תחנה שניה: מלון פרימה מילניום
פרימה מילניום הוא מלון עסקים של הייטקיסטים והתמקמנו בו משלוש סיבות:
א. כדי שנוכל לשתות כמו שצריך ולא לנהוג
ב. כדי לנצל את היום למסג' בספא הצמוד
ג. על גג המלון ממוקם הרוף טופ בר המוביל של השרון
שמעתי מחבר שמתגורר בעיר, על הרוף טופ הזה, בר יין וקוקטיילים משובח עם נוף מושלם, שהוא לא מקום רק לדייטים, אלא גם אחלה מקום לחבר'ה. כשהוא סיפר לי את כל זה קצת זלזלתי, אבל בסוף הערב התקשרתי אליו לאכול את הכובע. אחרי חצי שעה מרגע ההתמקמות בחדרן, מצאתי את עצמי בקומה ה 12 מביטה על נופי השרון עם כוס יין ביד, מצלמת סטורי ומתייגת בלוקיישן "ווילד נייט אין רעננה".
בתור כתבת יין יש לי תמיד השגות לגבי מקומות שמכנים את עצמם ברי יין אבל נתקעים עם יינות אנטרי לבל לא מרגשים, זה קורה אגב גם בתל אביב. לא כך הדבר ברוף טופ, ואחרי שראיתי בתפריט יינות של פלאם, ירדן, יתיר ועוד, ממיטב הטופ של היינות הישראלים, הבנתי שאני יכולה להירגע, לנשנש משהו ולהמשיך לשתות.
קוקטיילים אני פחות שותה, אבל ראיתי את חברה שלי מסוחררת עם סיגריה ומשהו אדום ביד, בזמן שחקרתי את הברמן על כל סוגי היין שיש במקרר. היה ניכר שהיא מאד נהנית. וכמו שקורה תמיד כשמבלים איתי במקומות מפתיעים, גם הפעם נפלנו על ערב מוסיקלי כייפי, עמוס באנשים יפים, ובאורח מפתיע שהתגלה בדיעבד כראש העיר חיים ברוידא. אתם רואים את חולדאי ככה מבלה עם החבר'ה?
מידע פנימי: BFF
אחד המבלים שם שהיה בארוחת יומולדת לבת הזוג שלו, חלק איתי מידע פנימי אודות BFF פאב שכונתי שאין רענני שלא מגיע אליו ושאני חייבת לבדוק. התברר כי מדובר באחד הברים החמים בעיר, שהיה בין הראשונים שנתנו מענה לצורך של בני 25-40 לבלות בעיר שהם גרים בה בלי לצאת לתל אביב או הרצליה בכל פעם כשהם רוצים משהו קטן לשתות. יש שם סושי טעים, אוכל מגוון וגם שעה שמחה. כל ערב בין
18:00-20:00 קונים בירה אחת ומקבלים את השנייה חינם. BFF נמצא ברחוב אחוזה 130, מי לא מכיר את אחוזה? והוא המקום הכי תל אביבי שיש ברעננה.
הבוקר שאחרי: הא ודא
התחנה אחרונה שלי ברעננה היתה 'הא ודא', חנות יין חדשה שהיא הרבה יותר מחנות יין (יש בה גם קפה נהדר), שני שותפים אמיר ועמית, יבואני יין ותיקים, החליטו לרכז את כל הידע שלהם במקום אחד, שאפשר לא רק למצוא בו את הדברים המיוחדים ביותר אלא גם ללגום אותם.
איפה? סשה ארגוב 23. רעננה. ארזתי קסטל גרנד וין מגנום, כמתנת פיצוי לזה שנשאר מאחור, 20 דקות על הכביש, וחזרתי הביתה. תכלס? יש מצב שעוד אחזור.