ציפור אחת ביד

באופרה 'מאדאם באטרפליי' של פוצ'יני מופיעה דמותו של בנג'מין פרנקלין פינקרטון, קצין בצי האמריקאי שמגיע ליפן נושא שם לאישה גיישה בשם צ'ו-צ'ו סאן, לא לפני שהוא מרים לחיי השידוך כוס וויסקי עם ידידו הקונסול. פינקרטון, שמתייחס לנישואיו הטריים כמעין הרפתקה אקזוטית, נקרא זמן קצר לאחר מכן חזרה למולדתו ועוזב את צ'ו-צ'ו סאן, לה הוא מבטיח כי "ישוב בעונת הקינון של אדום-החזה", על אף כי אינו מתכוון לשוב כלל.

בפסקה הקודמת והדרמטית למדי הופיעו מילים כמו וויסקי ואדום-החזה, כך שיכולתי להציג לכם טיעון מתוסבך לסיבה שהיא כל כך חשובה כשאנחנו מדברים על הוויסקי של Redbreast (אדום-החזה, ראיתם?), שנחת בשעה טובה על מדפי ארצנו. אבל האמת היא שאני מצטט פה מתוך עולם האופרה כפיצוי על כך שלהשקה של רדברסט 12, הגעתי לבוש כמו קיבוצניק מצוי ובלתי-מגוהץ שמצא את עצמו עד מהרה באירוע מסוגנן ומושקע שנערך לכבוד המותג האירי המצוין של מזקקת מידלטון.

שקיעה תל-אביבית אופיינית הטילה את אורה הדועך על הגג של גן העיר, שם התקיימה ההשקה החגיגית של רדברסט בישראל. בבקבוקים של רדברסט נתקלתי לא-אחת בחו"ל, כאחד הבקבוקים הבכירים שמוצגים על מדפי החנויות והברים בקטגוריית הוויסקי האירי. תחילת הייבוא הרשמי שלו לארץ היא צעד מבורך, היות שמדובר במותג שהולם את פריחת שוק הוויסקי בישראל של השנים האחרונות ומציע, לצד האיכות והסטייל, גם קטגוריה שפחות מוכרת ומדוברת במקומותינו: סינגל פוט סטיל וויסקי.

כמו סיפורים רבים בהיסטוריה האירית, גם כאן מעורבים אנגלים תאבי-בצע; לפני כמה מאות שנים, בכדי להגדיל את ההכנסה ממסים, הטילו האנגלים ששלטו באירלנד, מס מיוחד על השעורה המולתתת שבה השתמשו המזקקים לייצור הוויסקי האירי של אז, שדמה יחסית לסגנון הסינגל מאלט כפי שאנו מכירים אותו כיום. בתגובה, האירים החלו להוסיף שעורה ירוקה, כלומר שלא עברה תהליך הלתתה, לתערובת הדגנים. בתוצאה המתקבלת מתבטאים טעמי השעורה העשבוניים והמתובלים יותר, שהפכו לחביבים על המזקקים והשתיינים גם יחד עד שהפכו לסטנדרט ולקטגוריה בפני עצמה.

כחלק מהתהפוכות שהביאה איתה המאה העשרים לתעשיית הוויסקי העולמית בכלל והאירית בפרט הקטגוריה של סינגל פוט סטיל נשחקה בהדרגה ולמעשה כמעט נעלמה, כשרק מותגים בודדים ממשיכים לשאת בגאווה את הלפיד, ביניהן חברת הסחר גילבי'ס שיצרה את המותג רדברסט עוד במאה ה-19.

לאחר עשורים של דשדוש, חל מפנה בשנות ה-80 כשגילבי'ס העבירו את רדברסט לחברת אייריש דיסטילרז או בשמה המוכר יותר - ג'יימסון, שהשיקה מחדש את הוויסקי בתחילת שנות ה-90 והפכה אותו בהדרגה לאופנתי, יוקרתי, רלוונטי ובעיקר - מבוקש. כיום מדובר באחד ממותגי הוויסקי אולטרא-פרימיום האיריים החזקים בעולם.

בחזרה מדפי ההיסטוריה לאירוע ההשקה. בכניסה קידם את פני המגיעים בר ארוך שהוקדש כולו לשבירת החמסין והרוויית גרונות המוזמנים הצמאים בקוקטייל שנרקח במיוחד, ואריאציה על וויסקי סאוור על בסיס כוכב הערב - רדברסט 12. וויסקי, סאוור, ליקר מישמש, אקווה פאבה, אנגוסטורה ביטרס תפוז וארומטיק, גרניש של תפוז דם מיובש. באקט של אומץ לב ועמידה בפיתוי המרענן ביקשתי את הוויסקי שלי נקי, קודם כל ולפני הכל. הברמן נעץ בי מבט נוקב אבל נעתר.

רדברסט 12 מזוקק שלוש פעמים ומיושן לפרק זמן של 12 שנים לפחות בחביות שרי אולורוסו ואקס-ברבן. בעוד שהתקן לסינגל פוט סטיל קובע יחס של לפחות 30% שעורה ירוקה, היחס ברדברסט 12 לפי פרסומים זרים הוא 50- 50 עם לתת השעורה, מהלך שבהחלט נותן מקום לשעורה הירוקה להשפיע באופן נרחב על התזקיק הסופי.

חביות האולורוסו הן הדומיננטיות כאן, הן בטעם והן בצבע האדמוני של הוויסקי. באף מתלבטות תאנים מיובשות ובעקבותיהן אגוז מוסקט וממתק קוקוס. בפה טעם עשיר של ריבת פטל, ליקריץ ושוקולד 90% קקאו. בסיומת מופיעה טאניות באדיבות חביות השרי, תבלין סומאק וקליפת קלמנטינה. רשמי הטעימה שלי נשמעים ג'אזיים יותר מבדר"כ? יכול להיות שזה בגלל שבדיוק בעת הטעימה יצאה התקליטנית לסולו סקסופון אימתני. המחיר: 280 שקלים

אחרי שפיזרתי את הרשמים במחברת סיימתי את הכוס והודעתי לעצמי חגיגית שזה הזמן לקוקטייל. לא עברו 3-4 קוקטיילים וכבר כינסו את כל המשתתפים לשלב הנאומים. בין הדוברים בלט בנוכחותו אורח הכבוד, שגריר אירלנד בישראל. אחרי כמה מילות פתיחה בעברית, עבר השגריר לאנגלית ובענייניות שמתחרה בנאום האוסקר של ג'ו פשי בירך בחום על כניסתו של רדברסט לרשימות הלגימה של חובבי הוויסקי המקומיים.

בקצה החלק הרשמי חיכתה עוד הפתעה, טעימה של רדברסט 15, שעדיין לא מגיע לארץ, אבל איך אומרים? אם נהיה שתיינים טובים. ארומה של קרם קרמל חמאתי שמשתנה בהדרגה לדשא קצור ועלי בזיליקום, טעמי תות-עץ, מקל וניל ותמר מג'הול, הסיומת ארוכה עם שפע של אלון עתיק ועור.

בעוד שהרדברסט 12 מגיע בחוזק 40% מסורתי, גרסת 15 השנים מגיעה בחוזק 46% שמוסיפה עוד נדבך של אופי ומורכבות. ראוי לציין שהספסל של רדברסט עוד יותר עמוק מזה, ונרמז שככל שהרדברסט 12 יתקבל יפה בארצנו - אנחנו יכולים בהחלט לצפות לעוד מכל הטוב הזה.