רינה מצליח לחוצה.
40 שנה בשוחות הקשוחות של עולם התקשורת הישראלית לא הלחיצו אותה ככה. אפילו לא קרוב. לא הקווים הישרים (בדרך כלל) של מגרשי הכדורגל ולא הפאנלים שמתייחסים לווליום מקסימלי כאל נקודת פתיחה. לא, הסערות המטורפות של כיסוי פוליטיקה לאומית לא דיגדגו, ובטח לא הסערות המטורפות גם כן של פוליטיקה קטנה, פנים-ארגונית.
לא, רינה מצליח לחוצה עכשיו בגלל קוסקוס.
"הרבה זמן לא בישלתי ולא אירחתי, אבל כשאני מארחת זה תמיד קוסקוס. כשאני מארחת את המשפחה זה תמיד קוסקוס, וכשאני מארחת את החברים זה קוסקוס, אבל אני קצת בלחץ, בגלל שזה כמות", הסבירה בחיוך, "אני לא יודעת כמויות, אני לא מבשלת עם מתכונים, שמה קצת כזה וקצת כזה. אף פעם אני לא מבשלת בדיוק כמו שכתוב, זה יותר פרי סטייל".
הסגנון המשוחרר הזה יתורגם היום (רביעי) לכדי "סיר של בית" באסיף, המרכז לתרבות האוכל הישראלי בתל אביב, שמשמר מסורת חדשה ומצוינת של אירוח בשלנים מסקרנים, גם אם הם "לא יודעים כמויות".
ההצעה התגלגלה לפתחה של מצליח מעט בהפתעה, אבל שימחה אותה מאוד (עד שהגיע אותו לחץ, כמובן). "אף פעם לא הייתי 'ילדת מטבח'. גדלתי עם בנים והייתי סרבנית ומרדנית, אז לא הסתובבתי הרבה בין הסירים", סיפרה, "אבל עם השנים התחלתי לשחזר את כל מה שאמא שלי עשתה, ובקורונה הייתי עושה כל יום משהו אחר, אפילו דברים שהיא כבר מזמן לא בישלה, ואז מסתובבת בין הבתים של האחים שלי, ומחלקת להם קופסאות בהפתעה".
לדבריה, היא מבשלת "רק את מה שאמא שלי בישלה, ולא יודעת לבשל שום דבר אחר". נראה שזה די והותר, שלא לומר עולם ומלואו של קולינריה, מסורת ורגשות. "כולם במשפחה הופתעו שאני יודעת לבשל את כל מה שהיא עשתה, ועד היום המחמאה הכי גדולה שאני יכולה לקבל מגיעה מהאחים שלי. אם הם אומרים שזה כמו שלה, אני מרוצה. זה מספיק לי".
האם מרסל, שהלכה לעולמה, מסמלת עבור בתה לא רק את פערי הטעם, אלא גם את פערי התרבות, והדורות. "היא הייתה בשלנית מאוד טובה, אבל זה לא אובייקטיבי כמובן, וכל אחד הרי אוהב את האוכל של אמא שלו. העניין הוא שהיא הייתה בשלנית טובה, אבל היא לא אהבה לבשל, וזה קטע. היא הייתה חייבת לבשל לשישה ילדים. אני מבשלת רק בשביל הכיף שלי, ורק כשבא לי".
ידעתם להעריך את זה אז?
"בתור ילדים לא הערכנו, אבל למזלי היא חיה מספיק כדי שבשנותיה האחרונות כן ידענו לתגמל אותה ולהעריך אותה על זה. עד היום הגיסות שלי שמבשלות מתפעלות תמיד איך ביום שישי היא ידעה לעשות גם וגם וגם וגם וגם, והן לא מספיקות. לה לא היה פינוק של להכין מראש, כי כל יום היא הייתה צריכה לבשל אוכל לילדים, והיא גם עבדה. איך האמהות האלה הספיקו הכול והצליחו לגדל אותנו? זה כמעט לא אנושי".
הארוחה של מצליח - קוסקוס "של ערב שבת", עם מרק עוף וירקות וקציצות בולט טוניסאיות - היא סיר של עכשיו, וכמובן גם סיר של פעם. "זה קוסקוס קבוע. כל שישי אוכלים אותו דבר מאז שאני מכירה את עצמי, וגם כשאמא שלי לא יכלה יותר לבשל, זה היה עדיין תמיד אותו אוכל".
היא מסתמכת על המטבח הטוניסאי ("מאוד עשיר ומאוד טעים. עונתי וגם בריא, כי הוא פחות מסתמך על בשר ויותר על ירקות"), עבודת יד כמובן, רומזת לאיזה מהלך סודי פרטי, ופותחת - לאחר התעקשות בלתי אלגנטית וממושכת למדי מצדי, שעלולה לסבך את כולנו עם האחייניות שלה - את הכספת.
"נהוג לאדות את הקוסקוס פעמיים. המהדרין, וגם אני, נוהגים לאדות אותו שלוש פעמים. זה לא כל כך קשה, אלא פשוט לוקח המון זמן. ולמה זה חשוב? כי קוסקוס זה אווריריות, וככה הוא יוצא כל כך אוורירי, כמו פתיתי שלג".
סיר של בית, אסיף, לילינבלום 28, תל אביב, רינה מצליח היום (02 באוגוסט), אלישע בנאי (09 באוגוסט) ובשגרה נטולת חסימות בימי שלישי
במקביל, תתקיים במהלך אוגוסט "אסיפון", פעילות הורים וילדים קרירה וטעימה בהנחיית רינת צדוק. הפעילות (6, 13 ו-29 באוגוסט, 16:00, 100 שקלים להורה וילד) תכלול עלייה משותפת לגינה הוורטיקלית של אסיף, הכנת גביעים תוצרת בית, שיחת (והכנת) גלידה מצננת, וגם הקראת "וניל על המצח ותות על האף" של מאיר שלו