להוציא חריגות מיוחדות ודרמות מובנות מאליהן, מעגל החדשות הישראלי לא מחזיק דברים באוויר יותר מכמה שעות בודדות. חלוקת הקשב שלנו לא בנויה לזה, ורצף האירועים ממילא מאפשר לנו לחיות בתוך הפרעת ריכוז כמעט גורפת. אלא אם כן מדובר בפתיתים כמובן. וגם אלה רק אם יצאו מהמטבח הלוהט-תמידית של ח"כ אחמד טיבי.
המדריך המושלם לפתיתים (מושלמים)
12 מתכוני פתיתים שאתם חייבים לאמץ (כולל ההוא שתמיד מצליח)
סערת ה"שלנו או שלהם" מתוצרתו, שנודעה גם כ"פרשת פתיתים או מפתול", החלה להתבשל לפני כמעט שתי יממות, תודלקה באופן כמעט מתבקש על ידי רשת ישראלית הדורשת תידלוק תמידי, ומסרבת לדעוך גם כעת, למרות שהאש הוקטנה. תבשילים כאלה, מסתבר, צורכים המון כיריים, והמון אש.
"מה נשאר לכם?". ציוץ המריבה של טיבי
"אני זוכר את עצמי בתור ילד, ואיך אמא שלי הייתה עושה מפתול", שיחזר חוסאם עבאס, מהדמויות המלומדות והחכמות ביותר שאליהן ניתן היה לפנות עם הסוגיה הנפיצה הזאת, "אתם קוראים לזה פתיתים. אצלנו בצפון קראו לזה מוגרבייה, כאילו ממגרב. בדרום זה נקרא מפתול, במצרים זה נקרא קוסקוס. לכל מקום יש שם אחר, אבל המתכון עצמו מוכן מבורגול וחיטה. עשו מזה בצק ופתיתים קטנים, ייבשו אותם בשמש, ואחר כך שמו אותם בסלים ואכלו אותם כל השנה".
הוא התלונן, בצדק אך בהומור, "שאתם כל דבר משייכים אליכם. פלאפל זה שלכם, חומוס זה שלכם, עוד מעט מקלובה תהיה שלכם, ובאל על אסף גרניט יבשל אוכל ערבי ותגידו שזה שלכם. עזוב, אני לא רוצה להרחיב את הוויכוח, אבל תמיד היה ותמיד יהיה שמתכונים עוברים ממדינה למדינה, כמו שעברו שממולאים למשל עברו מהמטבח הטורקי למטבח הערבי. הרי מח'מאר נקרא מסח'אן בדרום. תמיד יש ריב מי בעל המתכון ומי המציא".
הוא הסביר, במה שיכול לסכם הכול אם היינו מדינה עם קצת יותר סבלנות ואופטימיות, כי את הפתיתים של אסם צורכים "כמעט כל הערבים" בבואם להכין מפתול, "וגם אשתי, כשהיא רוצה לבשל מוגרבייה, קונה את זה, אז לייחס מתכון שהוא באמת ערבי לאוכל של בן גוריון? אולי הוא אכל את זה אבל לא המציא את זה. לי יש סיסמה - מטבח לא עושים מיום ליום אלא מדור לדור, אז מטבח ישראלי ייקח לנו עוד דור או שניים לעשות. יכול להיות שיהיו בו", הוסיף ספק בצחוק ספק ברצינות וספק בתגובה לתגובה של טיבי, "מאכלים כמו שוקולד השחר שהייתי מורח כילד על מצות".
הציוץ המקורי של טיבי ביקש "סגירת חשבון היסטורית אפרופו בן גוריון", ונכתב בעקבות הצתת פסלו של ראש הממשלה הראשון בחוף הים של תל אביב. "שנים נטען כי 'פתיתי בן גוריון' הם מאכל ישראלי מקורי. אז לא. פתיתים אלה הם בעצם 'מפתול' פלסטיני. (مفتول), הרי הוא קוסקוס ( צפון אפריקה)", הסביר, תוך שהוא ממשיך לקצוץ את המיתוסים והקלישאות, לתהות "מה נשאר לכם, קרמבו?", להבהיר כי גם הממתק החורפי "הוא מאכל שייצרו בדנמרק במאה ה-19", ולעקוץ סופית עם "אני אוהב מפתול של אמא שעושה אותו ידנית".
כצפוי, ריחות התיבול הזה התפשטו במהירות ברחבי המדינה עם מאות אלפי צפיות ומאות רבות של תגובות, והעסיקו טרולים אוטומטיים ומתנגחים פוליטיים ששים אלי קרב.
"תיכף תאשים את איתן טיבי שגנב לך את שם המשפחה", עקץ אחד המגיבים בעוד אחרים ניסו להשיב עם אמיתות היסטוריות, ולטעון לגניבות דומות על כביש האוכל הדו-סטרי (סופגניות? לשם הגענו?!). אחרים הגיעו מהר מאוד, מהר מדי כנראה, לכדי "אין דבר כזה עם פלסטיני" (ואני עדין), וטיבי עצמו, שניסה בתחילה להגיב ברמת הטון המדויקת והנחוצה לסוגיות שכאלה, איבד סבלנות, הבהיר כי מעולם לא חפץ בבמבה (אמיתי לגמרי) ועקץ שוב, הפעם עם מצות.
הפתיתים נגררו כבר בעבר בעל כורחם לשדה הבישולים הפוליטי בעקבות תימלול אחת מחקירותיה של נתניהו, שבה תהתה בקול רם (אם כי כאן מדובר בעניין יחסי בלבד) אם "זו נשמעת לך סיטואציה הגיונית שמכינים לי פתיתים למרות שביקשתי דג? למה מגיע לי לאכול פתיתים?".
הרשת התגייסה גם אז לענייניה, סיפקה טיפים רבים, מדריכים והמלצות, וחשפה גם הצהרות אהבה רבות באשר למאכל המקומי (כן, ח"כ טיבי, מקומי, אמרתי את זה, כי אף אחד לא המציא שום דבר, חוץ מאלה שבאמת המציאו משהו, והם לרוב מאיטליה). בסופו של דבר, וכך יש לקוות יקרה גם הפעם, עברה האש לחרוך עולם תוכן אחר, טעים פחות, רקוב יותר. בתיאבון!