"נראה לי שאני מתחילה להחלים": טליה לוין חוזרת לשתות

אחת הדרכים שידעתי שיצליחו להחזיר אותי למסלול, לתת לי עוגן של שגרה כלשהי וגם להרגיע את אפקט החרדה, הייתה לחזור לשתות. אני מקבלת הצעות מחברים טובים בשלושת השבועות האחרונים, לקפוץ איתם לברים שכונתיים ולרדת על גינס, לנשום קצת שפיות ולנשנש משהו, אבל למרות שממש רציתי, וברור לי שעוד אעשה את זה, אני מודה שעד עתה לא הייתי מסוגלת. בתור נפגעת החרדה שהייתי, הרגשתי שאני קודם כל צריכה להסתובב רק ברדיוס של הבית הזמני שאני מתארחת בו. גג חמש דקות הליכה.

אומרים ששום דבר בחיים האלה לא קורה במקרה, וכמו שלכל טיל יש כתובת, גם העובדה שבשבועות שלפני פרוץ המלחמה קיבלתי כל הזמן המלצות בפייסבוק על בר יין כלשהו ברחוב ויצמן 2 בתל אביב, מבלי שאני גרה באזור, היה כנראה סימן לבאות. אקדח במערכה הראשונה, רמז מטרים לכך שהנה היקום שידע בדיוק מה הולך לקרות כמו במאי הסרטים שהוא, דאג לי גם למפלט הזה מראש

כשגללתי בפייסבוק ולא הבנתי מה פשר המקום, עוד לא ידעתי כי ויצמן 2 , שהוא בכלל קפה, בר יין וחנות בשם: "יינות וטעמים", נמצא מול הדירה שבה העברתי חודש שלם מאז שטיל פגע בבית שלי, ויהיה עוגן ההצלה שלי.

מכיוון שאנחנו בתקופה שבה פירגון לכל עסק ישראלי הוא מצווה, בוודאי כזה שעושה כל כך הרבה כבוד לתעשיית היין והאלכוהול הישראלית, מגיע להם פירגון. מלבד יינות ומשקאות מכל העולם ומכל הסוגים ומעדנייה עשירה וטעימה, יש שם קיר עצום שמוקדש ליינות ישראלים מיקבי בוטיק קטנים ועד גדולים, ובמחירים אטרקטיביים. דאגתי שארסנל היינות הדל שהצלחתי לחלץ מהדירה ההרוסה שלי ייגמר, אבל לשמחתי מצאתי מיד מקום לרכוש בו את היינות שאני אוהבת בלי להתאמץ. אתמול גיליתי שיש שם גם ספיריטים נהדרים של מזקקת יוליוס מקיבוץ חניתה, שגם היא לא פועלת כבר כמה שבועות לרגל המצב.

בשעות הבוקר המאוחרות הייתי מגיעה לבר עם המחשב, מנסה להתניע עבודה, לפגוש אנשים שהבינו שלוקח לי קצת זמן להסתובב ברחבי העיר ובאו עד אליי. תמיד רציתי להזמין קפה כי זה הדבר ההגיוני לעשות בבוקר, אבל איכשהו הייתי מתחילה עם כוס יין. ישראלי כמובן. כן, נראה לי שאני מתחילה להחלים.
אז מה שתיתי השבוע? הרבה. קחו את זה כהמלצה חמה ממני.

החברים הטובים מיקב ננה שבמצפה רמון התגייסו המון למען התושבים המפונים שהגיעו לעיר, וזה הזמן לפרגן להם בחזרה. את קסיופאה, הבלנד האדום של היקב, לא יצא לי לשתות לפני כן, ולמרות שעדיין חם בחוץ, משהו בלב שלי דרש יין אדום. מדובר בבלנד שמזכיר דובדבנים ושוקולד. יין מנחם שאפשר לשתות כבר בצהריים. ממליצה מאד גם על השנין בלאן הנפלא שלהם, למי שמעדיף לבן ורענן.

בתווית שמתחת לבקבוק על המדף בחנות, צוינה בכתב יד מתחת לבקבוק הזה המילה: "מעולה"!. ראיתי את זה ושמחתי שיש עוד אנשים שיודעים להעריך את הגוורצטרמינר הזה של יעקב אוריה, שאם אתם שואלים אותי, הוא בכלל לא הגוורץ הקלאסי שאתם אולי חושבים שהוא. "זה לא יין לכוס זה יין לבקבוק" אמר לי מישהו שבדיוק עמד והתלבט מול הקיר והיה לו בקבוק אחד ביד. עניתי לו שהוא צודק ויצאתי גם אני עם בקבוק הביתה.

"את חושבת יותר מידי" אמר לי אחד העובדים בחנות, כשבהיתי בכוס ריקה בחלל. "טוב, לא יוצא מזה". אז החלטתי שאני מפסיקה לחשוב וכדי להקליל מזמינה משהו מרענן, ים תיכוני וכייפי כמו שהמקום הזה עוד יכול להיות. הבלנד הזה של רקנאטי הוא לגמרי וואליו פור מאני, ואפשר לשתות אותו בלי ייסורי מצפון גם לפני השעה 12:00.

הסתכלתי על הלב האדום שעל התווית כבר כמה ימים. דרום אדום של יקב יתיר, אחד היינות שהצלחתי לחלץ מהדירה הרוסה שלי, עמד על השיש הפך סמלי הרבה יותר מתמיד.

ביום שישי האחרון כשכולם הרימו כוסית לחיי עומר ונקרט, אחד החטופים שנמצאים בעזה, שאוהב את החיים הטובים ובעיקר יין, החלטתי שאולי זה בדיוק היין המתאים לפתוח ולהרים כוסית עבורו. אז לחיי הדרום ולחיי עומר, יאללה תחזור כבר.