המילים הגבוהות ושאיפות הנורמליזציה של טקס פיפטי בסט (50 Best) פינו את מקומן לרעשים האזוריים המסיביים של המלחמה בעזה, אך הרשימה היוקרתית שמתפרסמת היום (שלישי) מנסה בכל זאת לצקת מעט שפיות וטעם לעולם האוכל השופע של המזרח התיכון ואפריקה, תוך דילוג - מסורבל משהו, אך הכרחי כנראה - על המשוכות הפוליטיות הגבוהות מאוד כעת.
דמעות, דרמות וקטטה ישראלית כמובן: הסודות הגדולים של פיפטי בסט
ועם הרשימה, גם חדשות טובות כחול-לבן. כמה שאנחנו שמחים לקבל כאלה עכשיו. במיוחד עכשיו: שש מסעדות מקומיות נכנסו לדירוג של שנת 2024, ושמרו על הנוכחות הישראלית היפה בתוכה (אם כי גם העלו מעט סימני שאלה, באופן טבעי).
מסעדת OCD של רז רהב היא הישראלית הבכירה בדירוג, במקום ה-10, וג'ורג' וג'ון של תומר טל הגיעה למקום ה-20. מסעדת נומי מכפר מונש מספקת את הרוח המרענת ברשימה, עם כניסה חדשה למקום ה-25 והופעה נדירה למסעדה בלתי תל-אביבית - אם כי היא עדיין לא שבה מסגירת המלחמה, ולפחות לעת היא פועלת במתכונת בייקרי-בוקר בלבד.
מיד אחריה שוכנת מסעדת אנימאר בהובלת הלל תווקולי, ואילו מלגו ומלבר של מוטי טיטמן שומרת על נוכחותה ברשימה, במקום ה-34. OPA של שיראל ברגר, שסומנה אשתקד כהבטחת השנה של הפיפטי בסט, מקיימת עם כניסה למקום ה-43, וחותמת את הופעת המסעדות "שלנו" בדירוג.
"למדתי הרבה ברמה האישית על פרופורציות בתקופה הזו וכמה המקצוע שבחרנו גדול יותר מעוד צלחת או עוד דירוג", סיפר רהב, "ההתנדבויות הממלאות את הלב, האחדות דרך האוכל ואפילו האפשרות לתת למישהו את הרגע 'לברוח' וליהנות ולחזק ברמה כזו או אחרת את העורף - זה יותר ממלא מכל מה שהכרתי עד היום".
לדבריו, "זה לא משמח אבל זה בהחלט מרגיע שהמדריך לקח החלטה לא לקיים טקס השנה מתוך הבנת המצב הקשה שמתרחש בישראל, וככל שחושבים על זה יותר ויותר, כניסה לרשימה בימים כאלו אפילו משמחת יותר כישראלים ציוניים שלומדים ומייצגים את המטבח הישראלי המתהווה".
טל תיאר כיצד הוא מגיע בכל בוקר למטבח "כדי לחדש, לשפר, לייצר חוויה קולינרית טובה יותר ולהביא לאורחים מסע של טעמים שלא חוו קודם", והוסיף כי "דירוגים כמו ה-50 בסט הם תוצר לוואי מבורך של העשייה הזאת, ותזכורת והערכה בינלאומיים שתמיד נעים לקבל - חלק מתגמל מהדרך, אך לא המטרה לשמה אנחנו קמים בבוקר".
דירוג המסעדות האזורי סקר זו השנה השלישית יעדי אוכל בולטים במדינות המזרח התיכון ואפריקה, ובהן מרקש, ביירות, דובאי (שמחזיקה בלא פחות מארבעת המקומות הראשונים ברשימה) וקהיר (מקום חמישי). בבסיסו, הוא משקף את החוויות הקולינריות המוצלחות ביותר שנאספו מהמצביעים - מאות מומחים מקומיים שנותרים אנונימיים - אך אינו אדיש למתרחש מסביב. מחוץ למסעדה, ובשדה הפוליטי-מדיני כמובן.
בטקס שנערך אשתקד באבו דאבי, הגיעה מסעדת ג'ורג' וג'ון למקום ה-6 ואילו OCD התייצבה במקום ה-14, תוך שהיא מקבלת במקביל ציון לשבח על יכולות ומאמצי הקיימות שלה. מסעדת a הגיעה למקום ה-24, אנימאר של הלל תווקולי זכתה במקום ה-32, מסעדת מלגו ומלבר של מוטי טיטמן קיבלה את המקום ה-40 והבסטה בפאתי שוק הכרמל חתמה את הנוכחות הישראלית המרשימה במקום ה-48. שש המסעדות הללו הצטרפו לחגיגה ישראלית מוקדמת, שזיכתה לפני הטקס את מסעדת OPA בהובלת שיראל ברגר בפרס "One To Watch".
לפני כשנתיים, נבחרו שש מסעדות ישראליות לרשימה היוקרתית - מלגו ומלבר, פסקדו האשדודית של יחי זינו, אנימאר, הבסטה, ג'ורג' וג'ון ו-OCD, שהגיעה עד למקום השלישי. "כשהגענו לעשיריה האחרונה", סיפר רהב לאחר הטקס, "התחלתי לבכות מהתרגשות. זה לא רק להיכנס לרשימת חמישים המסעדות הטובות. זה להיכנס לעשר הטובות".
הסטטוס המדיני-פוליטי כעת הוביל לדחייה של הטקס, ולבסוף לביטולו, לפחות כפורמט חגיגי השואף להתקיים באזור נורמטיבי. לוח הזמנים הזה גם יצר את האנומליה שהיא נומי, ולא הצליח "לעקוב" בזמן אמת אחר הסטטוס הנוכחי שלה. מסעדות ישראליות שנדחקו מהרשימה - a של יובל בן נריה והבסטה - ומסעדות חדשות ששאפו להשתלב בה מעלות ודאי תהיות נוספות משלהן.
כמו עולם האוכל הישראלי כולו, גם ג'ורג' וג'ון סגרה דלתות ב-7 באוקטובר, התכנסה לתוך עצמה ופעלה רק כדי להיטיב עם חיילים ולוחמים, פצועים ומפונים. טל עצמו תיאר בטור מיוחד לוואלה! אוכל את הלבטים שליוו את הפתיחה המחודשת, את התחושות הקשות ואת סימני השאלה הרבים שעטפו אותו ואת חבריו.
"כל בוקר, או בעצם כל דקה, הראש חושב על אלו שנשארו מאחור, אלו שהקריבו את חייהם למעננו, על המדינה היקרה שלנו שהסתבכה כבר תקופה ארוכה בינה לבין עצמה", כתב, "המחשבות קשות מנשוא ולא נותנות מנוח, אבל גם מספקות בשבילי את הכוח לקום על הרגליים ולחזור לחשוב על אוכל, לחשוב על הנאה, על התענוג הרגעי הזה שאולי אוכל להעניק לאורחיי".
הוא הביע תקווה "להשכיח מחשבות קשות ומצב רוח ירוד" ושאף "אולי להעלות חיוך על פניהם" של האורחים. "אם כך, ועם האמונה שאוכל לתרום משהו קטן, אצא שוב למסע. אני, העובדים, והחקלאים. אליהם אפנה. הם והטבע יודעים מה נכון עכשיו. החיים ממשיכים, הזכרונות נשארים, הפצעים מגלידים והנפש מייחלת לימים טובים יותר, לשקט ולנורמלי, למה שבאמת מגיע לנו", חתם.