עולם המסעדנות הישראלי עובר בשנים האחרונות מהפכים, זעזועים ותהליכים. חלקם מבורכים, אחרים ממש מצערים. הסיבות, כיאה למציאות הפסיכית שבה אנו חיים, מגוונות - תגידו קורונה (אח, כמה היינו רוצים עכשיו שקט יחסי של מגיפה עולמית), תגידו עוד מבצע צבאי, תגידו מלחמה איומה שגובה מחירים איומים, הן בנפש והן בכלכלה.
שנמשיך עם הגלים שמכים ללא הרף במסעדנים? בבקשה - יוקר המחיה (אם העגבניות והעוף מתייקרים לנו בסופר, אל תדאגו, המסעדנים לא מקבלים הנחות מיותרות), ונוסיף גם את עבודות הרכבת בתל אביב שפשוט סתמו את סצנת הקולינריה הראשית במדינה בפקק אחד רועש ומלוכלך. והמסעדנים? חלקם מאלתרים, חלקם מתייאשים, רובם מנסים להתאים את עצמם למצב הקיים.
תופעה חיננית שכן התפתחה בשנים האחרונות היא זליגה מבורכת של מקומות נחמדים מחוץ לגוש דן רבתי, מקומות שמיועדים לקהל בערי הלווין, שפעם היה נכנס למכונית לעשרים דקות נסיעה (בשעות הערב, לא נגזים) גם בשביל לשבת על כוס קפה ופרוסת עוגה בבולנז'רי איכותי, רק כדי לנשום קצת עירוניות אופנתית, קהל שהיום מתחלחל מהמחשבה להיכנס לתל אביב. מסעדות שרוצות להצהיר משהו נפתחות בחולון וגם בהרצליה.
אחת מהמסעדות האלו היא רגב בהרצליה, שמתהדרת בטייטל "מטבח שף של פסטות ופיצות", וגם מצוידת בתעודת כשרות.
רגב הוא רגב יחזקאל, תושב העיר, שף עם עבר במוסדות קולינריים ממציאות תל אביבית אחרת ורחוקה, כמו כרמלה בנחלה או מל ומישל (שם כיהן גם כשף הראשי) שהיו לשנים רבות חלק מהמיתולוגיה הטעימה של העיר העברית הראשונה.
משם, הוא עבר למטבח של סבסטיאן, עד שהקורונה הגיעה במלוא העוצמה, "מצאתי את עצמי יושב בבית בסגר וחושב מה לעשות", הוא מספר, "התחלתי להכין פיצות בבית לשכונה ולשכנים. זה התחיל לתפוס ולתפוס. מהשלמת הכנסה, מצאתי את עצמי כל יום מכין 30-40 פיצות. לבסוף, הבחירה לפתוח פיצרייה שכונתית הייתה פשוטה וקלה, כי הייתה לזה דרישה מאוד חזקה וגם היה לי מוניטין באזור".
אם אתם חושבים עכשיו על פיצה שכונתית כמו שתמצאו בכל עיר בארץ, ובכל מעמד סוציו-אקונומי, עם משולש פיצה ומיץ ענבים, תחשבו שוב.
רגב הביא את כל הידע שלו ויצר מטבח שף, שכן מאפשר לבוא עם הילדים אחרי בית הספר או החוג ולפתור את עניין ארוחת הערב. "מה שהלקוח טועם פה עומד כתף מול כתף עם המסעדות הכי טובות שעבדתי בהן", הבהיר, "אבל האווירה והמחירים לוקחים את הכול לעניין נגיש יותר. יש פה פסטות ופיצות, אבל את הבצק והרטבים אני מכין מאפס, מנות הפסטות שלי מוכנות מפסטות טריות שאני מכין במקום".
החלל הקטן מוקדש לטאבון ענקי עם אבן מסתובבת ולמטבח עצמו, ובמעטפת יש דלפק קטן ושולחנות בודדים. עיקר העוצמה של רגב מגיעה מהרחבה החיצונית. בעורף של מרכז מסחרי חדש יחסית בשכונה חדשה גם היא (שכונת זבולון, למרות שכולם מכנים אותה חנה רובינא, על שם הרחוב שמקיף את הבלוק שבעצמו על שם השחקנית המיתולוגית), כשהכול צופה למדשאה גדולה ומרחבים שנותנים גם אופציה לכוס יין מול שקיעה יפה ולילדים מקום לרוץ ולפרוק אנרגיות.
מבט בתפריט מגלה מחירים שכבר לא מוצאים היום בשום מקום. "פיצה בלי כלום", כמו שילדים קוראים לה (הכוונה כמובן לפיצה מרגריטה) שתשביע גם הורה רעב וילד ב-68 שקלים, או "פיצה דרום קרוליינה" שמגיעה עם רוטב שמנת, דלעת במייפל, פקאן, צ'דר וצ'יפוטלה - מפתיעה לטובה, רוטב השמנת אינו כבד והפיצה היא אחת המיוחדות שאכלתי בשנים האחרונות - באותו מחיר.
בגזרת הפסטות יש את החשודות הרגילות שמותאמות לכולם כמו רוזה, עגבניות ושמנת ב-44 שקלים, אבל הקרקס של רגב מתחיל במיוחדות, עם ניוקי חמאת עגבניות, אספרגוס ומוצרלה (58 שקלים), וגם פסטה שחורה עם פרמזן וכמהין (64 שקלים), רביולי ערמונים עם קרם תירס ותרד (66 שקלים) וגם רביולי גבינות, עם קרם שום ולימון, עשבי תיבול, עגבניות שרי צלויות ושקדים ( 66 שקלים).
המנות אכן עומדות בגאון מול כל מסעדה, למרות שחלק מהשולחנות הם שולחנות קק"ל מעץ. המסעדה כשרה, פונה לכולם, או כמו שאמר הסבא הקשיש לבתו לנכדותיו שהתיישבו לידינו, "אין לי מושג מה להזמין, הכול נראה פה טוב. אל תדאגו לי, אני אוכל מה שתזמינו".
יש גם מנות פתיחה כמו ארנצ'יני גבינות בחמאת עגבניות (42 שקלים) או סלקים צלויים שמוגשים עם גבינת עזים, פקאן מלוח, ובלסמי (38 שקלים). אציין לטובה גם את מחירי המשקאות. בירת אלכסנדר חיטה, למשל, בירת קראפט ישראלית מעולה, עולה 29 שקלים לחצי ליטר, וגם בקבוקים וכוסות של יקב מוני הישראלי במחירים נהדרים של 86 שקלים לבקבוק. לא נבקש יותר, אם כי בימים אלה מקיימים פה גם מסורת נהדרת בימי שני של פיצה ללא תחתית, כולל יין ובירה, ב-100 שקלים בלבד לסועד.
רגב מתפיח בצק במשך 48 שעות ומכניס אותו לטאבון המרהיב שמגיע לטמפרטורה של 400 מעלות, ולא שוכח לשבח את אשתו, עזר כנגדו שאחראית על כל נושא הכספים במקום ("המבקרת הכי קשוחה שלי"), ובזמן ששליחי וולט יוצאים ונכנסים מהמקום, הוא מסביר כי "זו לא פיצה נפוליטנית וגם לא ניו יורקרית. מלכתחילה ייצרתי אותה במטרה שהיא תעבור משלוחים, והיא אכן נוסעת טוב. יש מקומות איכותיים שהפיצה שלהם מעולה, אבל אז במשלוחים היא נהרסת. לא אצלי".
רגב הרצליה, אבן עזרא 17, הרצליה