EAT ליסט: 10 המסעדות הכי שוות של יולי 2025, כולל מקום ראשון מובהק

זוכרים את הביקורת ההיא שעשתה לכם חשק לבקר שוב במוסד הוותיק שגם אתם זוכרים לו חסד נעורים? ומה עם ההמלצה המסקרנת ההיא, זאת שסימנתם ושמרתם איפשהו, שהתאימה בול לנסיעה צפונה, דרומה, ולכל רוחות השמיים בעצם?

המסעדות הכי שוות של אוקטובר 2023, כולל מקום ראשון חלומי
המסעדות הכי שוות של ספטמבר 2023, כולל מקום ראשון קצת חצוף

והתור התל-אביבי הלוהט החדש, זה שעוד לא הספקתם לדגום? הדוכן שבדיוק נפתח על הרחוב שלכם, לא רחוק מהעבודה, ועוד חודש כבר לא יהיה כאן כי הכול הפך להיות פופ-אפ (ובעיקר החיים שלנו, מסתבר)? ומה עם המסעדה שלא עושה רעש, אבל עובדת מצוין יותר משנתיים, ולא צריכה טובות, אבל אולי צריכה שתפרגנו לה פה ושם?

אינספור הכותרות של חדשות האוכל מבלבלות גם אותנו, מודים. מקומות שבכל תחום אחר היו זוכים לתשומת לב ראויה מוחלפים מדי יום בדברים חדשים יותר, אך לא בהכרח משופרים. זה הגיוני וטבעי, אבל גם קצת עקום, ובדיוק בגלל זה החלטנו לעשות קצת סדר לפני שאנחנו פותחים יחד שולחן, ולתת בסוף כל חודש רשימת המלצות אמת, EAT ליסט שווה וטעימה שעונה על שאלת השאלות הקבועה של כולנו - איפה *באמת* כדאי לאכול עכשיו?

(ועוד משהו קטן, אישי: זה התחיל, כפי שרוב הדברים התחילו כאן, חודשים ספורים לפני המלחמה הארורה. זה לקח הפסקה כי רשימות של פאן ויציאות הרגישו מוזר מאוד, תלוש. זה חוזר עכשיו כי מרגיש שהגיע הזמן, והכי מרגיש שהגיע הזמן לדבר על רשימות פאן ויציאות תוך כדי הבנה שהן קיימות בעולם שבו אין מלחמה על הראש, אין מלחמה באוויר, ואין מלחמה כלל. אפשר?)

השלב האבולוציוני השלישי של מזללת הבשר מבית מיטמן הוא כבר לא פופ-אפ ולא דוכן, אלא מקום של ממש, עם שורשים בשרונה מרקט ושאיפות התפשטות מהירות, ומאוד מוצדקות.

הפורמט פשוט ויעיל - בשר מהקצביה ואנשים שיודעים מה לעשות איתו - והמסלול נטול המתווכים וגזירת הקופונים מביאים יחד קומבינציה מנצחת של סטייק וצ'יפס במחיר שכבר לא רואים פה בלי מצלמה נסתרת, ובאיכות שכבר שכחנו שאפשר.

מדובר במחזה - דנה לי ברמן בלב לבו של נחלת בנימין - על גבול הסוריאליסטי, אבל בהינתן שסוריאליזם היא תיאור עדין של המתרחש ברחוב הזה, אנחנו זורמים, אפילו נסחפים.

פרדיסו הוא בר אוכל שעושה כבוד לשני צדדי המשוואה, עם קנקני קוקטיילים חברתיים ומנות שנעות בין המושחת והמטוגן, הסקסי והרומנטי. מי כמוה יודעת לחבר את כל אלה.

הגשמת החלום המושחתת של דולב אללי ומורן שקוף (מושחתת יותר, כי דולצ'ה שלהם כבר מגשימה חמש שנים) רצתה איטליה במבטא אמריקני, וארצות הברית במבטא ניו יורקי, ופיצה בעגה דטרויטית, ואיכשהו הכול שוטף בשפה אחת אחידה, ומעולה בדרכה.

אמריקן דולצ'ה מטגנת בלי להתנצל, מעניינת בלי להתסחרר סביב עצמה, ולגמרי מצוינת מא' (גרליק בייטס) ועד ת' (גלידת סופט סרב עם וופל שעושים במקום, ברור). כל שאר האותיות הן פיצה, כמובן, אבל זה כמעט ברור מאליו.

אין הרבה אנשי אוכל שיכלו לעשות כאן (שכונת כוכב הצפון המורכבת בצפון תל אביב, להזכירכם) מה שענר בן רפאל פורמן עושה כאן (ביסטרו ישראלי שבוחר *לא* לפנות למכנה המשותף הרחב ביותר, והשטחי ביותר), ולכן כדאי לשמוח מראש על כמה טוב שהוא, והיא, הצליחו.

תלם היא מסעדה של שכונה ושל אדמה, של המבורגר וסטייק, אבל גם של בולונז תמנון. של בצקים נפלאים וירקות נפלאים לא פחות, והכי היא הוכחה שאפשר גם אחרת, בלי לטרחן ובלי לחנך. כל עוד טעים כמו שטעים פה, כמובן.

המהדורה החדשה של ספינת הדגל הראשל"צית לקחה כל מה שטוב ועובד ממסעדת האם, שיפרה והרימה, ויצאה שוב לים.

התוצאה היא קרוז לגמרי בקונטרול וחוויה הוליסטית מקצוענית שמשתמשת באוכל של חי-גיל מונטיסינוס ועוטפת אותו מכל עבר, כראוי.

מעט מורכב ואנתרופולגי לצפות בברבור עושה את שלה דווקא בלב מדרחוב נחלת בנימין בתל אביב, אבל בדומה לדנה לי ברמן ולפרדיסו שלה מלמעלה, גם כאן יש פחות הצהרות ופחות צעקות ובאופן כללי הרבה פחות ווליום, ולכן מתפנה מקום לאיוונט יוצא דופן, חריג בנוף, ונהדר בפני עצמו. כן, גם בבלגן.

יש כאן שני חללים, ועוד אחד לפחות בדרך, שמציעים שניהם חווית יוניק, עם אוכל שמדבר את השפה ודרינקים ששוטפים אותה, ובעיקר צוות שעוזר לך לצלוח דייט, ולצלוח את השבוע. ביותר מזה אין צורך, נשבעים.

אחד המקומות המדוברים ביותר בתל אביב לאחרונה עושה את זה בלי לדבר יותר מדי על עצמו. כבר מרענן, לא?

ה-Cue פתח את עצמו לעולם טבעי לגמרי ונתן לשיח השגרתי של "מקום חדש" לדעוך במהירות עם תפריט מצוין, בועט בדיוק במידה הנכונה, של בן כהן, ואווירה שנותנת לכולם להרגיש בתוכה בנוח. רצוי על פינת הבר כמובן.

אם יש צדק בעולם, או לפחות קארמה, לולו תישא את הצפון כולו על כתפיה.

המסעדה האיטלקית (למעשה טרטוריה קיבוצית, ולכן קיבוצטריה) של רועי כהן ואופיר זילברשטיין היא אמנם התגשמות חלום זוגי, אבל גם מימוש פנטזיה ישראלית קולקטיבית לחלוטין. מקום טוב בצפון שמסמן וי כמעט על כל גחמה, נכון לכל המלצה, עובד על כל מטייל ותייר, והכי בול לתושבים ולשכנים עצמם. אין לפספס.

אל תתנו לגלים לשטוף את צ'אקולי מהתודעה. היא רק משתפרת, ונכנסת כעת לקיץ הראשון שלה כדי להישאר, ואז להשתפר עוד.

העונה החמה הזאת היא לא בדיוק מה ששירטטו המתכננים וההוגים, היזמים והשותפים, אבל היא מה שיש לנו כעת, ועם זה אולי לא ננצח, אבל בטוח ניסחף. רק אל תשכחו לקחת איתכם - לרוח ולאוויר המלוח ולבריזה שעדיין מתרחשת פה מדי פעם - איזשוהי צלחת מהמטבח של ירדן שי. רצוי את כולן.

יצור פלאי, מיתולוגי כמעט, שביקום מקביל היה רק חומר לאגדות אורבניות ופזמוני עם מסביב למדורה, וכאן קורה באמת, תוך כדי אש, תוך כדי "מצב".

רובע א' של אביתר מלכה ויונתן גרינברג היא גם כשרה וגם מלונאית, גם סקסית וגם משוחררת. איך ייתכן? אולי כי שום דבר פה, ואף אחד, לא עשה הנחות לעצמו, מהקוקטייל בבר (נגרוני עם עגבניות ושמן זית, מישהו?) ועד הקובה על השולחן. על כל שולחן. אה, ועכשיו יש גם בראנץ'. אגדה, כבר אמרנו.