EAT ליסט: המסעדות הכי שוות של אוקטובר 2023, כולל מקום ראשון חלומי

זוכרים את הביקורת ההיא שעשתה לכם חשק לאכול במוסד הוותיק שגם אתם זוכרים לו חסד נעורים? ומה עם ההמלצה המסקרנת ההיא, זאת שסימנתם ושמרתם איפשהו, שהתאימה בול לנסיעה צפונה, דרומה, ולכל רוחות השמיים בעצם?

המסעדות הכי שוות של ספטמבר 2023, כולל מקום ראשון קצת חצוף

והתור התל-אביבי הלוהט החדש, זה שעוד לא הספקתם לדגום? הדוכן שבדיוק נפתח על הרחוב לא רחוק ממקום העבודה, ועוד חודש כבר לא יהיה כאן? והמסעדה הזאת שלא עושה רעש, אבל עובדת מצוין יותר משנתיים, ולא צריכה טובות?

אינספור הכותרות של חדשות האוכל מבלבלות גם אותנו, מודים. מקומות שבכל תחום אחר היו זוכים לתשומת לב ראויה מוחלפים מדי יום בדברים חדשים יותר, אך לא בהכרח משופרים. זה הגינוי וטבעי, אבל גם קצת עקום, ובדיוק בגלל זה החלטנו לעשות קצת סדר לפני שאנחנו פותחים יחד שולחן, ולתת בסוף כל חודש רשימת המלצות אמת, EAT ליסט שווה וטעימה שעונה על שאלת השאלות הקבועה של כולנו - איפה באמת כדאי לאכול עכשיו?

אחרי שקילפה את הנוסטלגיה והרגש, את המיתולוגיה ואת המילה "מוסד" בכבודה ובעצמה, נותרה חני חייניק עם הדבר עצמו, והוא תשוקה אדירה ובלתי ניתנת לריסון לאוכל, ולמסעדנות.

לא עזרו הפצרות ההורים, ולא עזרה הסטטיסטיקה. בוודאי שלא עזרה הקורונה, אבל היא התעקשה, והצליחה. צעד אחר צעד, מנה אחר מנה, ואפילו הרומנים שאינם רומנים מודים לה ברומנית מדוברת.

לניצחון של חני

מוזר מאוד, כמעט מופרך, לתייג מקום של כמעט 15 שנה כלוהט, אבל מה נגיד ואיך נתווכח עם ההיגיון החיפאי הידוע של לעשות מה שטוב בלי להתחשב בכלום?

והטוב הזה הוא צפרירים 1, מוקד כרמלי שצופה מגבוה על העיר הקולינרית המצוינת. צופה, משווה ומגדיל. ככה זה כשהסטנדרט משורטט על ידך, ובעיקר ככה זה כשהשרטוט הזה הוא רק נקודת הפתיחה של המחר.

לצפרירים 1

יש מספיק מהפיכות שרשומות על שמו של חיים כהן, אבל אין כיפית מזו של פיצי, בית קפה זעיר שהצליח לשנות הסדרי תנועה יותר מכל שר תחבורה ישראלי.

כעת, נקודת החן הזאת משכפלת את עצמה לתוך שרונה מרקט, במה שמוגדר כפופ-אפ עם חוזה קצוב בזמן, אבל אנחנו, וכהן, יודעים יותר טוב - ובעיקר יודעים לא להסתכל על הפיצי, כי אם על הענק.

לפיצי

השלוחה התל-אביבית של עזורה עושה הכול אותו דבר, אבל קצת אחרת. האוכל והשם דומים, הכוונות והלהבות כמעט זהות, ובכל זאת תזוזה, קפיצה, זינוק.

קצת יותר משנה בפאתי שוק לוינסקי, ואלרן שרפלר תיקן את המעט שדרש תיקון, שייף לוגיסטיקות וביטל ביורוקרטיות, ובעיקר המשיך. אותו דבר, אבל קצת אחרת, ואפילו עוד יותר טוב.

לאבן עזרא

מערכת היחסים של מור חזן ודור אבן עם שוק הכרמל התחילה הדדית והתפתחה רומנטית, אבל התייצבה ככל שחלף הזמן כקשר כמעט א-סימטרי - מסעדה גדולה בתוך מתחם שקשה מאוד לגדול בו.

עד שהצמיחה הזאת תקבל את המענה הראוי לה, הם מלהטטים עם מה שיש, ומה שיש זה הרבה דגים במעט מחירים, וכל מיני הברקות שהופכות ימים סתמיים לחגיגה טעימה, שוק או לא שוק.

למרלוזה

יותר מעשור בגינה הקשוחה שהיא עולם המסעדות הירושלמי, והאנשים של מונא מסרבים להתחספס, ומוסיפים להתמסר לעדינות.

כך, ספר המתכונים והסיפורים שהוציאו לכבוד התאריך העגול היה פחות טפיחה חייתית על החזה ויותר חיבוק. פחות צעקה, ויותר קריצה. ככה זה כשהשקט מדבר מהצלחת, ולא צריך יותר מדי מילים כדי להגיד את שלו.

למונא

לא קל לעצור את הרכבת הדוהרת של מידד סטבינסקי, והמשימה מתסכלת יותר אם התמזל מזלך לעלות באחת התחנות שלה בעבר, ובדיוק בגלל זה ההתייצבות המחודשת שלו במסעדה האסייתית בעוד בשרון כל כך משמחת.

כי זה העניין - תנו לו לנסוע לבנגקוק ולאיסטנבול, למזרח ולמערב, ואז תנו לו לחזור ולהראות לכם איך אוכל שכבר היה מושלם נהיה פתאום יותר מושלם. נכון, זה לא מתיישב עם חוקי הפיזיקה, אבל זה מסתדר היטב עם תנועת הרכבות.

לדלי אסיאתי

לא לוהטת ולא רותחת, לא טרנדית ולא ויראלית, אבל כמה *לא* חשובות המילים האלה מול האוכל של רנם ברהום.

אתה מביט על התפריט, רואה שישברק וממולאים וכנאפה, ותוהה בפיהוק עד מתי, אבל הפיהוק הזה, וכל התהיות כולן, משתתקות מול השולחן, ומפנות מקום לתמיהה והשתאות. כי יש אוכל ערבי, ויש את הפלא שהוא רשטא.

לרשטא

צריך קצת אנרגיה חיובית ואופטימיות כמעט קוסמית בשביל לגשר על הפער שבין נמל תל אביב והקומה השנייה של שוק נמל תל אביב, אבל סמכו על ענר בן רפאל שיידע להתיך אנרגיה ואופטימיות לכדי קסם.

וכך, תמצאו פה טמפורה של תמרים ופנקוטה מעגבניות, צלחת עמוקה של סרטנים ותו לא וגם חציל וטחינה. חציל וטחינה?! קצת אופטימיות, קצת ענר, וגם עליו לא תפסיקו לדבר.

לתריסר

אם אני מיניסטר האוכל של מדינת ישראל, אני מקצה ביום הראשון לתפקיד קפסולת שינה שתעקוב אחר אבי קשי לכל אשר יילך, ותאפשר לו לחלום בשקט, ולנו להקיץ מהחלום להתגשמותו.

כי אם הוורמוטריה נולדה מתוך חלומות הספרדית שלו, ואם היא עושה כבר כעת מדריד טוב יותר ממדריד, אז למה לא להמשיך את מעבדת השינה הטעימה הזאת, ולהשאיר את כולנו קצת מעורפלים משמחה?

לוורמוטריה