EAT ליסט: 10 המסעדות הכי שוות של אוגוסט 2025, כולל מקום ראשון משום מקום

זוכרים את הביקורת ההיא שעשתה לכם חשק לבקר שוב במוסד הוותיק שגם אתם זוכרים לו חסד נעורים? ומה עם ההמלצה המסקרנת ההיא, זאת שסימנתם ושמרתם איפשהו, שהתאימה בול לנסיעה צפונה, דרומה, ולכל רוחות השמיים בעצם?

המסעדות הכי שוות של יולי 2025, כולל מקום ראשון מובהק
המסעדות הכי שוות של אוקטובר 2023, כולל מקום ראשון חלומי

והתור התל-אביבי הלוהט החדש, זה שעוד לא הספקתם לדגום? הדוכן שבדיוק נפתח על הרחוב שלכם, לא רחוק מהעבודה, ועוד חודש כבר לא יהיה כאן כי הכול הפך להיות פופ-אפ (ובעיקר החיים שלנו, מסתבר)? ומה עם המסעדה שלא עושה רעש, אבל עובדת מצוין יותר משנתיים, ולא צריכה טובות, אבל אולי צריכה שתפרגנו לה פה ושם?

אינספור הכותרות של חדשות האוכל מבלבלות גם אותנו, מודים. מקומות שבכל תחום אחר היו זוכים לתשומת לב ראויה מוחלפים מדי יום בדברים חדשים יותר, אך לא בהכרח משופרים. זה הגיוני וטבעי, אבל גם קצת עקום, ובדיוק בגלל זה החלטנו לעשות קצת סדר לפני שאנחנו פותחים יחד שולחן, ולתת בסוף כל חודש רשימת המלצות אמת, EAT ליסט שווה וטעימה שעונה על שאלת השאלות הקבועה של כולנו - איפה *באמת* כדאי לאכול עכשיו?

(ועוד משהו קטן, אישי: זה התחיל, כפי שרוב הדברים התחילו כאן, חודשים ספורים לפני המלחמה הארורה. זה לקח הפסקה כי רשימות של פאן ויציאות הרגישו מוזר מאוד, תלוש. זה חוזר עכשיו כי מרגיש שהגיע הזמן, והכי מרגיש שהגיע הזמן לדבר על רשימות פאן ויציאות תוך כדי הבנה שהן קיימות רק בעולם שבו אין מלחמה על הראש, אין מלחמה באוויר, ואין מלחמה כלל. אפשר?)

זאת רמאות לשמה לפתוח רשימה כזאת עם משהו שבבירור כבר לא קיים יותר, אבל בהינתן שפופ-אפ יינות הרוזה של עמיחי באר השתלט במשך שלושה ימים תמימים על סדר היום, על הבטן ועל הלב, לא נותר אלא לכופף מעט את הכללים.

זה היה שיתוף פעולה שהוציא את איש התוכן הפופולרי החוצה מהאינסטגרם, ולתוך המרפסת המקסימה בקומה השנייה של רביבה וסיליה בתל אביב. שם, IRL, נוצרה חוויה ייחודית של צלחות וכוסות והרבה יותר מהן, ונוצר גם ביקוש ער, ערני, רעבתני לפעם הבאה כמובן.

אפשר כמובן לגשת מיידית לתפריט הענקי של קאפרי, לתעות בו (אבל לא לטעות בו), לנסות להבין איך בונים כאן ארוחה שפויה לאנשים שפויים בלי להגזים יותר מדי עם ההזמנה מול כל האופציות הללו.

אפשר, אבל כדאי גם לדבר על הפלא המובהק עוד יותר שלה, והוא מקום מצוין בלב המתחם הכי הומה כרגע במדינה שלא מושפע מהרעש, לא מתרגש מההמון ומצליח לפלטר עבור הנכנסים מעבר ליקום מקביל.

שלוש שנות פעילות בצפון, וחודשים ספורים גם כשלוחה אמצע תל-אביבית מיצבו את צמד המסעדות של פאדי דבאח כגו-טו בשרני, וכיעד גם למי שלא נוגע בבשר כלל. עד כדי כך מגוון וטעים פה.

אומניה היא מקצוענות מטבחית ומקצוענות שירותית, ידיים עובדות וראש שלא מפסיק לחשוב קדימה, מעטפת ניהולית וצוות שממש חושב עליך. בלעדי כל אלה, נדמה, לא היה סיכוי לשרוד כאן. איתם, בונים כבר על חגיגות השנה הבאה.

זה פופ-אפ בהגדרתו, ולכן מצופה היה למעט עיגול פינות או סתם התפשרות על נקודת האמצע. זה פופ-אפ של אסף גרושקובסקי, עם זאת, ולכן שום דבר מהערכים האלה לא חילחל לכאן, ובמקומם יש את מה שמייחד אותו גם בשגרה - מקצוענות-על, השקעת-על, טעמי-על.

קאסה די קנולי תשחית את מפלס הרחוב של רביעיית פלורנטין עד אזור ראש השנה עם, ובכן, קנולי, אבל גם טירמיסו ומאצ'ה ועוגיות ובריוש וגלידה בתוך בריוש. זאת יכולה להיות הפוגה מתוקה או ארוחה של ממש, עם מנה ראשונה ועיקרית וקינוח וקינוח לקינוח. מה שבא לכם, רק רוצו.

דוכן הפיצות של עומר וצ'לסי סימון הצליח להעביר זרם חשמלי לוהט ומעקצץ ברחבי שוק הכרמל, והצליח גם לחשוב מחדש על מיתוגו כפופ-אפ, ולהתחיל להתפשט נדל"נית וקונספטואלית בסביבתו הקרובה. בצדק מוחלט.

Not Your Nonna's צנוע במימדים וצנוע באפשרויות התפריטיות, אבל הכי לא צנוע בהוצאת תגובה ממך כשהבצק נכנס לפה. יש כאן קלאסיקות ויש שיגועים כמיטב בני הזוג, ובעיקר יש פיצה וואוו ותוספות וואוו ועירפול רגעי שגורם לך לחשוב שאתה לא כאן, והרבה שם.

התירוץ היה בכלל פופ-אפ קינוחים קייצי שעושה קוריאה בלב תל אביב, אבל JMT מושכת אותך להישאר הרבה יותר ממה שתיכננת.

המזללה שפועמת כבר שנה בגב של נחלת בנימין מחזיקה לפתע מדרחוב נסתר וחבוי משלה, משפך רוח מפתיע מאוד באפקטיביות שלו ותפריט שאין בשום מקום אחר. המתוקים, במקרה הזה, יהיו אכן רק תירוץ, וגם אליבי.

17 שנות מרקים של Zuppa בצפון רחוב אבן גבירול הסתיימו בהפתעה יחסית, והוחלפו בהפתעה מוחלטת.

Bbang Bang מדברת קוריאנית במבטא אסייתי שעשה עלייה לישראל, ולכן אפשר להגיד כבר מימיה הראשונים שהיא יוניק. כשהאוכל מגיע, הדיבור הזה נהיה צפוף יותר, רועש יותר ושוטף יותר, ובעיקר ממלא באופן אידיאלי מובלעת עירונית נדירה שעד עתה הייתה מעט רעבה.

השורשים הירושלמיים מעט מבלבלים בתחילה, אבל השלוחה התל-אביבית של הגריל רום מסדרת הכול תוך כמה שניות - מסדרת אותך ומסדרת קצת גם את העולם שבחוץ.

מסעדת הבשר התמקמה נהדר מול קו החוף העירוני, וכבר בצעדיה הראשונים הגדירה גבולות גזרה, הבליטה רף מקצועני ויצאה לדרך. השירות חריג, הסלט חריג, הבשר ברור שחריג, ואפילו הקינוחים חריגים. כשהכול חריג, עם זא, לא נותר אלא לקבוע שזאת הנורמה.

היא יפה מבחוץ פנימה ומבפנים החוצה, עדינה בהצהרותיה אבל חזקה מאוד כאישיות, ואיכשהו מצליחה להיכנס למרחב האוכל הכי צפוף בישראל, ובכל זאת להתבלט בתוכו.

Nura הכשרה בקריית ענבים הבעירה אש גבוהה במטבח, הדליקה טאבון ופתחה חלונות ודלתות וזרועות רחבות להרי ירושלים. האוכל של שמוליק בן חמו שווה נסיעה וכל השאר מרגיש כאילו הגעתם בכלל הביתה.

בר האוכל של התאילנדית בהר סיני מושך אותך אליו עם לא מעט סימני שאלה, ומוציא אותך מתוכו עם כמות שווה וסימטרית של סימני קריאה, עד כדי זינוק נון-שאלאנטי לפסגת הרשימה הזאת.

יש במולאם השקעה ניכרת בדרינקים ומטבח נהדר שיודע לעבוד, צוות שמרים עוד קצת ומכלול חוויתי מעט מבלבל. רגע אחד אתה באתר הבנייה המתקרא בימינו מרכז תל אביב, ופתאום עפת. יש מקומות שעדיין יודעים לעשות את זה, מסתבר.