כך שתיתי את חנוכה עד הסוף. בלי לאבד את זה

היי, אני ריי וייט, no & low advocate ו־mindful drinking goddess. הבר שלי הוא כל מקום שבו אנחנו מרימים כוס: בבית, אצל חברים, במטבח בין המחבת של הלביבות למגש הסופגניות.

אני בעד לשתות בכבוד, לגוף, למשקה ולרגע, ולא בגישה של: "טוב, חג היום, תמזגו כבר".

חנוכה הוא אחד החגים שהכי קל בהם לאבד ספירה על כמה שתינו. שמונה לילות ברצף אפשר "לחגוג משהו": נרות, חברים, ילדים, הורים, עבודה, עוד חברים.

כל ערב עוד "לחיים קטן", עוד "נפתח אדום, מה קרה?". היין האדום נשפך כמו השמן למחבת. ועבור חלק מאיתנו זה פחות נס ויותר מבחן סיבולת.

החדשות הטובות: בישראל כבר יש מבחר די מעניין של יינות ללא אלכוהול. אנחנו עדיין לא אירופה ובטח שלא לונדון, אבל יש באמת ממה לבחור.

אם אתם מעוניינים ביינות ספציפיים, חפשו אותי באינסטגרם, ואשתף אתכם בהעדפות שלי בשמחה.

כיום אפשר כבר למצוא יינות לבנים, וורודים, אדומים ואפילו יינות מבעבעים לא רעים בכלל, כולם ללא אלכוהול.

האסטרטגיה שלי הייתה פשוטה מאוד: מתוך שמונת הלילות בחרנו לבלות לילה אחד "עם יין". בלילה הזה שתינו, כוס אחד של יין עם אלכוהול, כוס אחת בלי, וכן הלאה. כך שמרנו על אווירת החג, בלי לסיים אותו על משככי כאבים.

לא כולם אוהבים את המילה "מוקטייל", אז נלך על: Virgin Cocktail. זהו אינו לא רק "משקה בלי אלכוהול", אלא כזה שמכיל כל המרכיבים של החוויה: מתיקות, חמיצות, קצת מרירות, וכמובן אסתטיקה.

אנחנו רוצים משהו יפה ביד, כוס שאפשר להרים איתה לחיים עם חברים ומשפחה, בלי להרגיש כמו "המוזרים האלה עם כוס מים מהברז".

Virgin רימונים
מערבבים את כל המרכיבים למעט מי הטוניק ב־כוס יין, כדי שגם המוח ירגיש "בדיוק כמו כולם", ממלאים את הכוס בטוניק עד השפה, ומקשטים בפרוסת תפוז חרוכה ענף רוזמרין.

מה צריך:
60 מ"ל מיץ רימונים
60 מ"ל מיץ תפוחים
10-15 מ"ל מיץ לימון סחוט טרי
קרח
מי טוניק

המראה: כמו יין אדום רציני או אפריטיף מריר. הטעם: פרי, טאנינים, חמיצות ומרירות עדינה. ההרגשה: אתם לגמרי בפנים, עם כוס חגיגית ויפה ביד, אבל ברמת האלכוהול אתם עדיין על אפס. כן, יש פה סוכר מהמיצים. אבל לעומת מה שבדרך כלל נכנס לגוף בערב חג אחד, זה ממש מעט.

NoNo Bitter הוא אפריטיף מריר ללא אלכוהול וללא סוכר, שמתנהג כמו משקה "למבוגרים בלבד", ולא כמו משהו מתוק מתפריט הילדים. ואפשר לעשת איתו שפריץ.

מה צריך:
Spritz 80 מ"ל NoNo Bitter
קרח
סודה או מי טוניק
פלח תפוז

מה עושים:
מערבבים את האפריטיף והטוניק בכוס יין עם קרח ומקשטים בפלח תפוז.

ההרגשה: שפריץ קטן לפני שזה מתחיל. המציאות: אין סוכר, אין אלכוהול, אין ייסורי מצפון בבוקר שאחרי.

לשתות במחשבה תחילה
לפעמים אנחנו מרגישים זוועה אחרי שתייה של יין אדום לא רק בגלל האלכוהול, אלא בגלל כל הסולפיטים והחומרים המשמרים שיש בו. ככל שהיין יותר זול ופשוט, המכה יותר חזקה: כאב ראש פועם, נפיחות בפנים, גוף כבד, מצב רוח על הרצפה.

לכן, אם כבר אמרתם: "אוקיי. הערב אני שותה." אפשר לעשות את זה חכם יותר. במקום לבלות את כל הערב בתוך ליטרים של יין אדום בינוני, אפשר, אחרי שניים-שלושה גביעים, לעבור ל־אלכוהול חזק ואיכותי. נקי או על קרח. בלי קולה, בלי טוניק, בלי מיצים וסירופים. רק המשקה עצמו.

שני תנאים שלא מתווכחים איתם:
לשתות יחד עם אוכל,
ללוות כל מנת אלכוהול בכוס מלאה של מים

זה לא יימחק את הנזק של האלכוהול, אבל עבור הרבה אנשים, הגוף מתמודד עם זה טוב יותר מאשר עם ים של יין אדום אקראי "כי זה מה שכולם שותים", ובטח כשהיין יותר "מבצע" מאשר "וואו".

לפני כל כל כוס שתייה נוספת, עם אלכוהול או בלעדיו, תזמינו את עצמכם לטקס קטן שאני קוראת לו ההתעוררות הכפולה:

1. שאלה ראשונה:
האם אני באמת רוצה לשתות עכשיו, או שאני פשוט עושה מה שמקובל

2. נשימה עמוקה, נשיפה, שתי שניות של שקט.

3. שאלה שנייה:
"אם אני מדלג/ת על הכוס הזו, מה אני מפסיד/ה? את האווירה? את החברותא? או רק עוד מנת אלכוהול ו כמה שעות שינה טובות?"

אם אחרי שלושת השלבים הללו אתם עדיין רוצים לשתות אלכוהול, הכל טוב. תמזגו לעצמכם, ברוגע ובמודעות. אם לא, נראה לי שיש לכם מספיק אלטרנטיבות.