שיר השכונה: בר יין שהוא אוסף פרטי

יש משהו במגורים במרכז תל אביב מעל גיל 40, שגורם לי להרגיש קצת לא רלוונטית בעיקר בשעות הלילה. רחוב נחלת בנימין הפך מזמן לטריטוריה נפרדת, ואני מגיעה לשם לעיתים נדירות, רק אם יש לי סיבה ספציפית להגיע לאזור.

אזור הכרם ,שהוא מקסים לכשעצמו הפך להיות בשנים האחרונות לסוג של סוהו. מצד אחד זה מעולה, אבל למי שאינו היפסטר ושכבר הזדכה על תעודת הסטודנט שלו, זה קצת פחות מעולה.

וכך יצא, שבדיוק שנה אחרי שאני גרה בלב ליבה של תל אביב, ואחרי כמעט 25 שנה כתושבת קבע בברים שכונתיים בצפון העיר, לא מצאתי בר אחד בשכונה החדשה שלי שבו אני מרגישה בנוח. לא כמו מי שהגיעה למסיבה שהיא לא הוזמנה אליה, כי היא זקנה וכי יש לה טעם מאד ספציפי ביין.

עד שבאחת השבתות האחרונות גיליתי, שעל חורבותיו של הבר המיתולוגי גאולה, בו היינו יושבים פעם, החבורה מהצפון עם חברנו ג'קי ז"ל, נפתח בר יין חדש קטנטן וחמוד בשם מיא.

קודם כל חשדתי. הפינה המזרחית של רחוב גאולה זו שמתחברת עם אלנבי ידעה עליות ובעיקר מורדות בתקופה האחרונה של עבודות הרכבת הקלה.

הצטרפות המאפיה של שרויטמן ובר 'גאולה' לפוד-קורט הגדול בשמיים, הייתה ללא ספק סיומה של תקופה, אבל בשבועות האחרונים גילינו ניצנים של אופטימיות בקצה הרחוב, שהפך לאחרונה למעין "מדרחוב", בעקבות עבודות הרכבת הקלה.

זה התחיל בפיצה קוטה, של נרקיס אלפי ממסעדת "ביינה" הסמוכה, עם יין קליל ופיצות משובחות, והמשיך בבר יין שצמוד לקפה "צ'אצ'וס".

הגענו אל 'מיא' ראשונים כיאה לגילנו וגילינו שיש שעה שמחה. לא ציפיתי לראות שם יותר מבירה וכמה בקבוקי יין שאני פוגשת בכל מקום בעיר אלא שאז התגלה הנס.

מדובר בבר קטנטן של שני חברים מיכאל ברקאי וינאי תורן, תל אביביים מהשכונה בני 23 שהבינו שחסר באזור בר יין שאפשר לצאת אליו לדייט אבל גם לרדת עם הכלבה ולשבת איתה שעה בכיף.

השניים אוחזים באוסף יינות פרטי משובח שמתחיל בתוצרת ישראלית שלא רואים בכל בר יין בעיר, כמו של היקבים עגור ולטם, וממשיך עם מגוון של יינות סלובנים, איטלקים, כתומים מעניינים, ויינות מיוון. מצאתי גם מבעבעים משובחים כאלה טבעיים וגם כאלה שלא.

זה לא בר יין של יבואן אחד שפורק סחורה, אלא אוסף פרטי שנבנה בקבוק בקבוק ועונה על הצורך של חובבי יין משכילים, לצד זוגות וכאלה שסתם מתחשק להם דרינק קטן אחרי העבודה.

המחירים לכוסות הם סטנדרטיים גם כשמדובר ביינות יקרים יחסית. המטרה, כך סיפר לי מיכאל שעמד על הבר, הוא להנגיש את מחירי היינות ובעיקר לתת אלטרנטיבה למי שרוצה דרינק קליל (יש גם קוקטיילים וקצת נשנושים כמו טוסט, פילמני, וגבינות), בלי לצעוד לתוך ההמולה של שוק הכרמל.

אה, ועם כל הכבוד לתל אביב, סוף סוף יש משהו מתחת לבית שלי שהוא גם שכונתי וגם פתוח בשישי בערב.

איפה:
רחוב גאולה 51, תל אביב.

מתי:
בימים ראשון עד שבת, בין השעות: 18:00-00:00
ביום שישי, בין השעות: 20:00-00:00