אופרה אחרת: יין קטן מאזור הבלקן

זה קטע ישראלי כזה, לחפש תמיד בחוץ ולא בפנים, ולהתלהב יותר מדברים שהצליחו בעולם כשבעצם הדברים הטובים באמת נמצאים לנו מתחת לאף. אני זוכרת שפעם, כשהייתי רקדנית באופרה הישראלית, לא הייתי מבינה איך מיטב הזמרים הצעירים הישראלים לא מצליחים להתברג בתפקידים ראשיים, אלא אם עשו לפני כן סיבוב בעולם, הצליחו שם ואז נקטפו פה בקלות.

אני דוגלת אמנם במשפט מ"סיפור גן חיות" של אלבי, שאומר שלפעמים צריך לצעוד דרך ארוכה בכלל לא בכיוון שלנו כדי לחזור נכון בדרך הקצרה. ובכל זאת, תמיד תהיתי האם בכל המדינות הקטנות כמו ישראל, מסתכלים החוצה כדי שהדברים המקומיים שלהם יצליחו, לפני שהם מתחילים להעריך את עצמם כמו בשאר העולם.

כל ההקדמה הזו נועדה כדי לספר לכם שהשבוע איפה שהוא בין ארוחות חג לחול מועד, גיליתי שבסלובניה יש יינות מדהימים ואולי בגלל שזו מדינה יחסית קטנה ולא מאוד משמעותית בעיני, אפילו לא חשבתי שיש שם מסורות יין עתיקות ויינות מופלאים. אז לא, לצערי לא הייתי שם פיזית ומדובר בחבל ארץ שטרם ביקרתי בו לבושתי, אמנם הייתי לפני כמה שנים ברבע אחר של יוגוסלביה ז"ל, אבל חיבבתי את הסלובנים בעיקר מהשירים שלהם באירוויזיון, וזכרתי שיש, במה שהייתה מעצמה שהתפרקה לארבע, אזורי טבע מופלאים.

איכשהו כשיש בסביבה יינות מאיטליה, צרפת וספרד אני מודה שפחות התעסקתי ביינות שמגיעים מחבלי ארץ קטנים ושוב אני מתביישת בכך! אולי אני כישראלית, שרואה את תעשיית היין הנפלאה שלנו כאן, קטנה עדיין, מסתכלת על האחים הגדולים שלנו בעיניים כלות ופחות מתעניינת בקטנים.

היינות הסלובנים, כך מסתבר הם שם דבר, ובישראל זה משהו שבא לידי ביטוי בעיקר בשלוש ארבע השנים האחרונות. לפחות לקהל הרחב. זה היה הימור לא קל למקום היחסית רווי והקטן שלנו, אבל אני מתחילה לראות ולשמוע סקרנות של אנשים שיצאו החוצה וגילו שיש עולם נפלא גם מחוץ למיינסטרים. שיטוט קטן ברשת גילה לי שאמנם אנחנו גילינו את האור קצת מאוחר ושכבר בעשרים השנים האחרונות מדובר בתעשיית יין שמתחילה לקבל תשומת לב ראויה וגם פרסים.

באירופה אוהבים אותם, את הזנים הייחודיים משם. אפילו בביקור במסעדת מישלן לונדונית זכור לי שראיתי המון יינות סלובנים אבל זה היה לפני שלוש שנים, ולא ניסיתי. יין מסלובניה? לא יודעת אפילו למה זה נשמע לי אז מוזר. איזה פספוס.

Gonc The little one הוא היין שגמענו השבוע, ואפשר לומר שבכמות די גדולה אחרי שסומלייה מקומית המליצה לנו על משהו אגסי שירענן אותנו מרכיבת הצהריים אחרי ה"על האש", הוא מורכב מפינו בלאן, וקרנר שהוא זן ענבים ארומטי לבן ושונה בטעם שאנחנו מורגלים אליו כאן בישראל. אני מניחה שאמנם לא חסרים יינות לבנים מרעננים פה לעונה הזו, אבל היה בו משהו מיוחד והמחיר שלו הגיוני בהחלט (כמובן שבמסעדה זה מתומחר פי שלושה מהחנות). היין הנוסף שהגיע אלינו הוא בקבוק שהביא חבר, 'קובל, שיפון', שהרגיש כאילו שתינו זר פרחים אלכוהולי, ובמובן הטוב של התיאור.

עוד משהו על תעשיית היינות מסלובניה, הם מייצרים בעיקר יינות לבנים ולמעלה מ 90 מיליון ליטר בשנה. מסתבר שהסלובנים הם צרכני יין גדולים מאד, והאמת שזה לא מפתיע אותי מדובר במדינה שתרבות השתייה שם היא משהו שמגיע כמעט כמו שחייבים לשתות 8 כוסות מים ביום. עוד התברר לי שישראלים מאד אוהבים את היינות הסלובנים והתעשייה מייצאת אלינו (כמו גם למדינות השכנות ואפילו לארה"ב) די הרבה ליטרים במהלך השנה. יש שם שלושה חבלי יין עיקריים, שבחלקם השפעות שמגיעות כמובן מאיטליה.

לסיכום, במקום להיות יותר מידי דידקטיים עם פרטים שבין כה לא תזכרו אחר כך, אני ממליצה לכם שבפעם הבאה כשאתם רואים בתפריט יין מסלובניה, פשוט לטעום בלי להסס. במיוחד עכשיו, כשמתחילה עונת השרבים האביבית.