ביג אין יוון: יין מצוין במחיר קטן

העדויות הראשונות לייצור יין ביוון הן בנות כ-6500 שנה ועוסקות בעיקר בייצור ביתי לצריכה עצמית. בימי האימפריה הרומית, כאשר המסחר ביין החל להתרחב, יוצאו היינות מיוון למדינות הים התיכון, וזכו להערכה רבה, בעיקר באיטליה. היוונים הקדומים גם נטעו כרמים ועשו יין במושבות שהקימו במדינות כמו איטליה, צרפת, סיציליה וספרד, ובימי הביניים הגיעו היינות מכרתים והפלופונס אף למדינות במרכז וצפון אירופה, שבהן נמכרו ככל הנראה במחירים גבוהים.

בשנות השישים של המאה העשרים, עם הפיכתה של יוון ליעד תיירותי מבוקש, הפכו יינות הרצינה, יינות מסורתיים, לבנים או וורודים מתובלים בשרף אורנים, למשקה הלאומי של יוון. לצד האוזו והציפורו.

הסיווג היווני האזורי, שנקבע בתחילת שנות השבעים כולל מספר דרגות: P.D.O - יינות אזוריים באיכות גבוהה, P.G.I - יינות אזוריים סטנדרטיים, ויינות שאינם משויכים אזורית: Epitrapezios Oinos - יינות שולחניים, קאווה - יינות בוגרים ואיכותיים יותר, ואיך אפשר בלי: רצינה.

קברנה סוביניון ניטע לראשונה ביוון בשנות השישים של המאה העשרים, אבל הזנים המקומיים נשארו הכוכבים הגדולים: אסירטיקו הלבן, מוסקופילרו ואגיורגיטיקו האדומים וזנים נוספים. בשנת 2021 יוצרו ביוון על פי ההערכות כשני מיליון וארבע מאות אלף הקטוליטרים של יין, מי שמעוניין לדעת כמה זה יוצר בליטרים, מוזמן להכפיל את המספר הזה במאה ולהתחיל לספור אפסים.

'גריק ווין סלרס', הוא אחד מיצרני היין הגדולים במדינה שחלק גדול מהתוצרת שלו מיועד לייצוא. החברה הוקמה תחת השם 'קורטאקי' בשנת 1895 על ידי ואסילי קורטאקיס, בין היוונים הראשונים שלמדו ייננות בצורה מסודרת. בתחילת דרכו ייצר היקב יינות רצינה שהופצו במכלים גדולים לטברנות ברחבי המדינה.

לאחר פרישתו של ואסילי, לקח את המושכות בנו דימיטרי, שלמד ייננות בדיז'ון, צרפת, ושביוזמתו החלו יינות הרצינה של היקב להימכר בבקבוקים, שהפכו פופולאריים במיוחד בשנות השישים והשבעים. בנו של דימיטרי, שנקרא ואסילי, כמו סבו, היה זה שהחליט, בין היתר לאור הירידה בביקוש ליינות רצינה, לקחת את החברה לכיוונים אחרים.

תחת שרביטו של הנכד, הוקמו יקבים נוספים בכרתים ופלופונס, הושקו יינות חדשים וסדרות חדשות ברמות שונות של איכות, אחד מהיינות אפילו נכנס לתפריט היינות של חברת התעופה לופטהנזה, והיה היין היווני הראשון שזכה לכבוד בחברת תעופה שאינה יוונית. בשנת 1990 שינה ואסילי את שמה של החברה ל-'גריק ווין סלרס', במטרה לשקף את מגוון האפשרויות שהיא מציעה.

לאחרונה הגיעו לישראל יינות מתוצרת החברה. תוספת מעניינת ולא מאוד יקרה למדף היינות היווניים בחנויות היין, שבין הבולטים בהם: יקב 'ארגירוס' מסנטוריני, ויקב 'דומיין סקורס' מאזור נמאה, בפלופונס.

היין נעשה ממאה אחוז ענבי אסירטיקו מהזנים היוונים המובילים, שמקורו באי סנטוריני, הממוקם בצמרת הזנים המוכרים והמוערכים של יוון. בסנטוריני מגדלים אותו בשיטה ייחודית, כאשר הגפנים שרועות על הקרקע ומעוצבות בצורת צמיג, כדי להגן על הפירות, שגדלים בצדו הפנימי של אותו צמיג, מהרוחות העזות שנושבות באי, אולם הוא גדל היטב בכל אזורי המדינה.

כמתבקש מהזן, גם היין הזה, מתאפיין בניחוחות של הדרים טריים, תפוח ירוק, פירות לבנים ומעט מינראלים, מבנה מוצק, חמיצות טובה, טעמים נקיים, מאוזנים ורעננים וסיומת חדה ומינראלית. המחיר: 55 שקלים

אגיורגיטיקו, זן הענבים ממנו נעשה היין הזה, הוא זן רבגוני המאפשר עשייה של מגוון סגנונות: מיינות רוזה מרעננים, דרך יינות אדומים ועד ליינות קינוח עשירים ומתוקים, אולם השימוש העיקרי בו הוא לעשייתם של יינות אדומים יבשים.

היין, הוא בעל צבע אדום בוהק וריחות נקיים, מעוררי תיאבון של פירות אדומים טריים. המבנה שלו מלא, הטעמים רעננים ומאוזנים והסיומת נעימה. נכון, זה לא היין האדום שישנה את עולמכם, אבל הוא נותן יופי של תמורה למחירו הצנוע, ואם תקררו אותו מעט לפני ההגשה, תוכלו ליהנות ממנו מאוד, גם בפני עצמו וגם כבן לוויה לארוחות קלות. המחיר: 55 שקלים.