נדמה שהלחם שאפו בני ישראל יכול היה להיות גם צ'אפטי או רוטי או אפילו פיתה דרוזית, לאו דווקא מצה מרובעת ומלאת חורים. ובכל זאת, כמדי שנה, אנו אוכלים דווקא מצות כזכר ליציאת מצרים הבהולה.

השנה, לצורך גיוון ועל מנת להכנס לאווירת החג, המצות ייאפו בבית, כפי שנהגו לעשות פעם. המצות שנאפות בבית לא דומות לאלו התעשייתיות. צורתן לא מוקפדת במיוחד ואף מרושלת, כיאה לדבר שנאפה בחופזה, וטעמן קלוי ומעט מעושן.

אפיית מצות בבית מאפשרת לכל אחד להתחבר רוחנית לחג ולראות את עצמו כאילו הוא יצא מארץ מצרים.

לפני שתחילים בעבודה כדאי לסייג ולומר שיש הרבה כללים ואיסורים בהלכות אפיית המצה והטור לא מתיימר ליצור מצות כשרות למהדרין. למי שרוצה לאפות מצות לפי כל כללי ההלכה מוזמן להכנס לקישור ולקרוא את המדריך.

* את הקמח יש לשמור במקום שאין בו לחות.

* יש להקפיד לנקות את הידיים, את משטח העבודה ואת המערוך לפני כל מחזור של בצק. על מנת להקל על נקיון המערוך אפשר לעטוף אותו בניילון נצמד ולהחליפו אחרי כל מחזור.

* לפי ההלכה המים אמורים להיות "מים שלנו", כלומר מים שישנו (עמדו) באותו מקום אחרי השאיבה. מאחר ואנו לא שואבים מים בעצמנו, אפשר להשתמש במים מינרליים.

* את המצות יש להכניס לתנור בתוך 18 דקות מרגע שהמים נוגעים בקמח. זמן האפיה אינו נכלל ב-18 הדקות הללו.

* כדאי מאד לנפות את הקמח כמה שעות או יום לפני כן ולחמם את התנור מראש על מנת לא לבזבז זמן.

* מומלץ להיעזר בטיימר של מטבח או בסטופר על מנת לדעת בכל רגע נתון כמה זמן נשאר.

• מומלץ להכין בכל פעם כמות קטנה של בצק, ההמלצה היא על 250 גרם לכל מחזור, מאחר ובכמויות גדולות הבצק עלול לעמוד הרבה זמן ולהחמיץ.

• יש לבצע את הכנת הבצק, כולל הרידוד, הרחק מהתנור (עדיף בקירור) על מנת שחומו לא יזרז את החמצת הבצק.

את המצות כדאי ומומלץ להכין מקמחים מלאים, כמו חיטה מלאה, שיפון, שעורה וכוסמין, להם ערכים תזונתיים גבוהים יותר והם מכילים סיבים תזונתיים. למרות שהמצות הבסיסיות עשויות מקמח ומים בלבד, אפשר להפוך אותן למעניינות יותר עם מלח גס, עשבי תיבול, שומשום, קצח ופשתן.