מרינדה טובה, משרה בעברית, נותנת גוון נוסף של טעם.יש שתי אסכולות מרכזיות הקשורות למרינדה: אלה הטוענים, שבשר משובח אינו זקוק לשום תוספת, מלבד מלח בהגשה, כדי שלא להפריע לטעמו המקורי המשובח. לעומתם, יש את אלה שאוהבים לעזור קצת לטבע עם רטבים ותבלינים.

ואנחנו, שאיננו פנאטים לכאן או לכאן, אבל אוהבים לאכול טוב ומגוון, טוענים שבאותה ארוחה אפשר לתת קצת מזה וקצת מזה. פרגיות מתובלות ואנטרקוט בטעמו המקורי, שיפודי שוק טלה שנחו בתבליניהם כל הלילה, וצלעות עם קצת מלח גס וזהו. דג במרינדה יבשה, וברבוניות טריות מטוגנות שרק סוחטים עליהן לימון בסוף.

* אני ממליץ למעט במלח בזמן ההכנה, ולהוסיף אותו בסיום הצלייה, כדי שלא לייבש את הבשר.

*ככל שהמרינדה יותר חמוצה, כדאי להשרות בה פחות זמן את הבשר, כדי שלא יעבור כבישה. גם זה, בהתאם לסוג: דג עדין או בשר משובח - רגישים יותר. לעומתם, נתח צלי גדול, שמצפה לו אפייה ארוכה, יכול לשכב במשרה אפילו יום יומיים.

*רוב המרינדות נשמרות בכלי סגור במקרר בלי בעיה, אם לא באו במגע עם בשר, לכן גם לא ציינתי מספר מדויק של המנות להן הן מתאימות.