ראש השנה לפי עדות המזרח הרחוק

סין

ב-19 לחודש פברואר 2015 תסתיים שנת הסוס, ומיליארדי סינים (וגם טאיוואנים, סינגפורים ופיליפינים) יחגגו את המעבר לשנת הכבשה – השנה ה-2565 לספירה הסינית. השנה הסינית היא שנה לונארית – נקבעת לפי מועדי מולד הירח, והסינים מציינים מחזוריות לא רק שנתית, אלא רחבה יותר, של 12 שנים, כשלכל שנה יש את החיה המסמלת שלה – וכמו באסטרולוגיה המערבית, כך באמונה הסינית החיה שתחת חסותה נולדת משפיעה על האופי, ההתנהגות והמזל של האינדיבידואל.

בעוד אנחנו מסתפקים ביומיים של ארוחות, תפילות ותקיעות בשופר, השנה הסינית החדשה מביאה איתה חמישה עשר ימים של חגיגות משמחות, כשאוכל הוא כמובן חלק חשוב מהן. בימי החגיגות מוגשים מאכלים עם סמליות אחרת, ואלו גם כמובן משתנים לפי ה'עדה' או ליתר דיוק המחוז הסיני ממנו אתה מגיע. המאכל המפורסם של עדות צפון סין הוא כופתאות מאודות ממולאות שנקראות ג'יאוזה (Jiaozi), ואנחנו מכירים מכירים יותר את האחות היפנית המטוגנת שלהן שנקראת גיוזה. הבצק להכנתן הוא עדין אך יחסית עבה שממולא בתערובות בשר טחון (מכל מיני חיות, עדיף לא לשאול), כרוב סיני, בצלים ירוקים, כרישה, סלרי ועוד, שמקופלות ליצירת צורה יפה ומזמינה, והן מוגשות לצד רוטב שמורכב מג'ינג'ר, שום, חומץ, שמן שומשום ועוד. בגזרה המתוקה לא תמצאו עוגות דבש אלא את הניאן גאו (nian gao), עוגה מאודה על בסיס קמח מאורז דביק וחלב קוקוס. יש עוד שפע של מאכלים וגם אמונות טפלות שנוגעות לאוכל בשנה הסינית החדשה, אבל זה כבר כתבה אחרת.

יפן

היפנים נהגו לציין את ראש השנה הסיני עד שנת 1873. בשנה זו החליט הקיסר היפני, כחלק ממהלך רחב שנקרא רסטורציית מייג'י (זמן גרוע להיות סמוראי), לפתוח את יפן, שהייתה מסוגרת מאות שנים, אל המערב, ובהקשר של כתבה זו לאמץ את לוח השנה הגרגוריאני, ולגרום ליפן ליישר קו עם מעצמות אירופה וארצות הברית, לפחות מבחינת תאריכים. התאריכים שונו אבל המנהגים והאוכל לא. השנה החדשה נפתחת בצלצול פעמונים, ציטוט שירה, משחקים, מוזיקה, החלפת גלויות עם ברכות ואיחולים והענקת דמי כיס לילדים.

ביום שלפני השנה החדשה, 31 לדצמבר, שקרוי ביפנית אומיסוקה (Ōmisoka) נוהגים היפנים לאכול קערת מרק שעונה לשם טושיקושי (toshikoshi) עם אטריות ארוכות, שיכולות להיות אטריות סובה על בסיס כוסמת או אטריות אודון עבות ועתירות גלוטן. המרק מורכב, בהתאם למסורת היפנית, מדאשי – ציר אצות קומבו ושבבי טונה עשיר באוממי, שמשתלב עם סויה ומירין ומקושט בבצל ירוק ופתיתי טמפורה. האטריות צריכות להיות ארוכות בכדי לסמל את המעבר משנה אחת לאחרת. בעבר, לפני שהיו מקררים בכל בית נהגו להגיש מנות מרוכזות – מלוחות, מתוקות או חמוצות, והיום סושי וסשימי נכנסו לתפריט חגיגות. בדומה לצד מוצ'י – עוגות אורז דביקות וקפיציות, שמקבלות שלל צורות ולפעמים גם מילויים. בניגוד לניאן גאו הסיני, שלרוב יהיה חום, את המוצ'י מגישים לבן או צבוע בצבעים חגייגיים ומשמחים.

תאילנד

בעוד התאילנדים מנהלים לוח שנה לונארי, בדומה לסינים, מבחינת המדינה שרובה בודהיסטית השנה מסתיימת באפריל ולא בפברואר, בפסטיבל של ממש שמתפרש על פני שלושה ימים (13-15 באפריל אם אתם מתכננים נסיעה לשם) ונקרא סונגקאן (Songkran, ר' שותקת), משמע לעבור או לעשות שינוי. פסטיבל דומה מצוין גם בצפון הודו, ושמו סאנגקראנטי (Sangkranti ). ביום הראשון לחגיגות מנקים היטב את הבית, ביום השני מכינים אוכל תאילנדי מסורתי למשפחה וגם לנזירים וביום השלישי מגיעים למנזר ומביאים לנזירים את האוכל ומתפללים בפני פסל של בודהה. שיא החגיגות הוא 'מלחמת מים' ענקית (כן כן) – השלכת מים מבושמים אחד על השני ורחיצת פסל הבודהה – שניהם מסמלים שטיפה של כל הרע.

איזה אוכל אוכלים? השפית סוואלי אלדר (שמייבאת ארצה חומרי גלם תאילנדיים) מסבירה שמעצם היות הסונגקאן החג החשוב ביותר בשנה, מכינים בו מנות ייחודיות רק לו. לדוגמה מנת ה - קאנום צ'ין (Khanom chin ) - אטריות אורז ארוכות שמייצרים בכפרים בימים שלפני החג, בתהליך ארוך שכולל שלושה ימים של התססה טרם הפיכת האורז לאטריות. ההגשה של אטריות משתנה מאזור אחד לאחר, כשלרוב הן מקבלות המון רוטב, עשבי תיבול – בדגש על נענע ובזיליקום תאילנדי, לוביה תאילנדית, בשר כלשהו ולפעמים גם עם חלב קוקוס – באזור בנגקוק ובלעדיו בצפון.

מנה נוספת היא ה-קאו טום מאט (khao tom mat) – מנה של חג שלא מכינים לעיתים קרובות, מכינים ואוכלים אותה למשך כל השבוע. המנה יכולה להיות עיקרית או קינוח, תלוי איך מגישים אותה. המנה מורכבת מאורז דביק (glutenous rice) שמשרים מספר שעות, ואז מניחים בעלי בננה, שמים עליו בננה צהובה (למה צהובה בפסקה הבאה), אוטמים היטב ומרתיחים למשך 4 שעות. מנה זאת יוצאת דופן בנוף התאילנדי שבדרך אוהב את האוכל שלו מאוד מהיר. הכנה המנה מתבצעת בצורה משפחתית בצורה מאוד טקסית. המנה מוגשת כמו שהיא, ולא מקבלת תוספות בכלל. כשרוצים להפוך את המנה לקינוח, מקטינים את גודלה ומפזרים מעל סוכר דקלים וקוקוס מגורר.

בגזרת הקינוחים, מקפידים להכין קינוחים בצבע צהוב, שמסמל את בגדי הבודהה וטהרה קינוח אחד כזה הוא פוי טונג (Foi thong) – חלמון ביצה שנטרף עם מעט סוכר ואז מועבר לשקית ומזולף לסירופ סוכר שם הוא מתבשל. החוטים הזהובים (שזה גם פירוש שם המנה) נאספים בעדינות ליצירת קינוח שנקרא כמו קן זהוב.

כל מתכוני ראש השנה של וואלה! אוכל
עוגת דבש מיוחדת של חמותי
פסטייה מרוקאית של אבי ביטון