אנחנו אוהבים סוכר. אין איך להתחמק מזה: המוח שלנו מתוכנן לחפש, לאתר ולצרוך אותו, ובכל פעם שאנחנו מספקים סוכר למערכת, אזורים במוח מתחילים לפעול, והתחושה שנוצרת דומה לזו של התמכרות לסמים. כיום הסוכר מסתתר בכל פינה: לא רק בעוגות, עוגיות ומיני ממתקים, אלא גם בכל מיני קינוחים שבשמיעה ראשונה (ושנייה, ושלישית) עשויים להישמע הזויים: חלקם יציאות של שפים עם עודף יצירתיות, חלקם בעלי מסורת והיסטוריה וחלקם פשוט מציגים שימוש לא קונבנציונלי לחומר גלם יומיומי.
Tavuk Göğsü פודינג חזה עוף טורקי
שירים ידו מי שלא אוהב פודינגים: קרם ברולה, פנקוטה, ואפילו מילקי ודני נכנסים לקטגוריה רחבה זו של קינוחים. כדי שפודינג יקבל מרקם רך, יציב ונימוח, משתמשים בסוגים שונים של מייצבים ומתחלבים, שמחזיקים את החלב (או השמנת, או המים) במרקם יציב. הפנקוטה האיטלקית מתבססת על חלבון בשם ג'לטין, קרם הברולה מתייצב בזכות הוספה של חלמוני ביצה, ואת המקום הראשון ברשימת הקינוחים ההזויים שלנו לוקח הטאבוק גוגסו קינוח טורקי שמיוצב בעזרת........ חזה עוף!
זהו קינוח בן מאות שנים, שהוגש לסולטני האימפריה העותמנית, והיה אחד מקינוחי הדגל של מומחי המתיקה בארמון המפורסם בטופקטי. חזה העוף נטחן דק דק (למנה אין טעם מובהק של עוף, לפחות ככה אומרים), ואז מצטרף לחמאה, חלב, אורז וקינמון. מעין פודינג אורז אם תרצו. רק עם עוף.
חמאה בטיגון עמוק
את התרומה הקולינרית של ארצות הברית לעולם אפשר לסכם בשתי מילים: טיגון עמוק. עוף בטיגון עמוק נפוץ ברחבי דרום ארצות הברית כמו כוכבים בשמי הלילה, במדינות החוף מטגנים ללא היסוס שפמנונים ואליגטורים, בלונה פארקים מטגנים נקנקיות (מה שנקרא corn dog) ואפילו מק&צ'יז נכנס שם לשמן העמוק. אז הגיוני מאוד שהאמריקאים יטגנו גם את הדברים המתוקים: חטיפי מארס, טוויקס וסניקרס, פאי תפוחים ואפילו עוגות גבינה. עם כל אלו עוד אפשר לחיות בשלום, אבל הם חצו את הגבול ברגע שהחליטו כי שילוב המילים deep fried butter הוא תקין, תקף ואכיל.
השפית הדרומית המפורסמת (ולא רק בזכות האוכל שלה) פאולה דין מכינה את פצצת הקלוריות הזו על ידי ערבוב חמאה, גבינת שמנת, סוכר וקינמון, כדרורם לכדורים, הקפאה, ציפוי בפירורי לחם (שניצל בסטייל), ולבסוף אמבט חם של שמן רותח, שגורם לפירורי הלחם להיות פריכים וזהובים, ולחמאה המתובלת להתנפץ ולגעוש בביס מלא בטעם. אולי זה לא רעיון כזה הזוי בסופו של דבר.
שעועית בקינוח: Manju, Ais Kacang, Mochi
האסייתים אוהבים את השעועית שלהם. בעוד שאנחנו רגילים לחשוב עליה כחלק מהחמין, במרק או לכל היותר באיזה סלט רענן, תושבי המזרח הרחוק לוקחים את הקטניה הזו הרבה יותר רחוק: ראשית, הם מתסיסים אותה ביחד עם פולי סויה, וזהו אחד המרכיבים החשובים ביותר של המטבח הסיני, באותה נשימה עם רוטב סויה. אבל לא רק: השעועית, ובעיקר השעועית האדומה, משמשת להכנת קינוחים. מוצ'י הוא קינוח האורז המפורסם של יפן וקוריאה, שעשוי מקמח אורז, בעל מרקם ג'לטיני וצורה כדורית. הוא לרוב מקבל שלל מילויים, החל משוקולד וכלה בממרח שעועית אדומה ממותקת, שאפשר לקנות במרכולים כאילו הייתה גבינה. דוגמה נוספת לקינוח שעועית הוא מנג'ו: עוגות/לחמניות קטנות ואישיות שעשויות משעועית טחונה ומתובלות בסוכר. גם במלזיה וסינגפור אוהבים את השעועית על הצד המתוק, ושם תוכלו למצוא את ה - Ais Kacang תחשבו על ערימה של ברד נטול טעם, כלומר שבבי קרח, ובה טמונות של ההפתעות כמו שעועית, תירס, ליצ'י קוביות ג'לי ועוד, ומעליה מזולפים שלל סירופים מתוקים וצבעוניים. שמח.
גלידת אבוקדו
האבוקדו התמים לרוב מוצא את עצמו נמעך לגווקמולה או מצטרף למיני סלטים חביבים, אבל בברזיל ובדרום מזרח אסיה מעריכים את הפרי הירוק בזכות העובדה שהוא משתלב מצוין בקינוחים, במיוחד כאלו שפונים לתחום הקרמי, כמו מיני שייקים, וגם בגלידה. מומחה האוכל אלטון בראון מסביר כי לאבוקדו תכונות דומות מאוד לאלו של הביצה, בעיקר בכל הקשור לשומן וחומרים מתחלבים, ולכן יכול להחליף אותה ללא היסוס בגלידה וניל, שאמנם תצא ירקרקה אבל טעימה וקרמית, ואת זה אני אומר מניסיון. אבל חכו, יש עוד! אם הוא יוצר גלידה כזו טובה, אז למה לא ארטיק? ברחבי הפינטרסט וגם בכמה מהמסעדות בישראל (כגון הבית התאילנדי ומסעדות מכסיקניות למיניהן) מתרוצצות תמונות חביבות וירקרקות של מגוון ארטיקי אבוקדו, על בסיס חלב, שמנת או קרם קוקוס, לחלקם מוסיפים תה ירוק מריר בשביל הבריאות ואיזון הטועמים, חלקם אפילו מצופים שוקולד - אבוקדו, אם תרצו.
5 המאפים הכי מוזרים בעולם
למדור ההיסטוריה של האוכל