מלון מוסיף המון

המלון כבר ממלא את השווקים בריחו הרענן והחמסינים עוזרים לו להגיע לשיאים של מתיקות וטעם. כמו הקישוא, המלפפון והדלעת, הוא שייך למשפחת הדלועיים (קרוב יותר למלפפון מאשר לקישוא), ואת השם שלו הוא קיבל מהמילה היוונית לתפ?וח.

המלונים הראשונים הגיעו ממרכז אסיה ומאפריקה לאירופה במאות האחרונות שלפני הספירה, ובימי השיא של האימפריה הרומית כבר נקלטו בשמחה ונפוצו ברחבי היבשת. עם יכולתם לתפוח למימדים שפירות עץ אינם מתקרבים אליהם, ועם שפע זרעים, הפכו המלונים במהירות לסמלים של פריון ויוקרה.

הוא צומח בכל היבשות מלבד אנטרקטיקה, ועם השנים פותחו עשרות זנים שונים שלו, שנבדלים זה מזה בגודל, צבע ומרקם הקליפה, צבע ומרקם הפרי, חיי מדף וארומות. אחד הזנים יוצאי הדופן הוא המלון המשונן, שגדל באפריקה ובולט בשטח בזכות קוצים שמעטרים את חלקו החיצוני, מרקמו ג'לטיני וטעמו חמוץ. זן נוסף בעל צורה ייחודית הוא המלון המריר (bitter melon), שנפוץ בפיליפינים, הודו וסין וניתן גם להשיג בתל אביב באזור נווה ששאנן, מאופיין בפני שטח עמוסים בבליטות ומשמש בעיקר למוקפצים מכל מיני סוגים.

בניגוד לפירות שמבשילים עם הזמן, כמו מנגו ואבוקדו, המלון בשיאו ברגע שהוא נקטף ולא משתפר בזמן שחולף עד אכילתו. כדי לבדוק שהמלון שאתם עומדים להרים מוצלח, מריחים אותו מהחלק שהיה מחובר לגבעול (בצד הכי קעור בו מרקם הקליפה משתנה). ככל שהריח יותר חזק ומלוני כך הפרי יותר בשל. אגב, הריח הייחודי של מיני המלונים השונים הוא תוצר של למעלה מ-200 תרכובות ארומה.

מכיוון שהוא עמוס בסוכר, מלונים שניזוקו מהווים מגנט למיקרובים ופטריות, ולכן חשוב לסרוק את המלון היטב ולבדוק שאין סימנים לפגיעות או חבטות. מבחינה בריאותית, הוא מקור טוב לחומצה פולית, סיבים, אשלגן, ברזל, מגנזיום, ויטמין C, והזנים הכתומים מכילים בטא קרוטן, שהוא החומר שהגוף שלנו יודע להמיר לויטמין A.

בזמן שרובנו משליכים כלאחר יד את זרעי המלון, מחקרים שבוצעו בשנים האחרונות מגלים כי יש להם ערך תזונתי רב, ובדומה לזרעי דלעת (גרעינים לבנים) ניתן לקלות אותם ולפצח, וזהו נשנוש פופולרי בסין. במטבח האירני מבשלים אותם עם חלב לקבלת משקה מרענן.

כמו יינות יוקרה ודגים משובחים, גם מלונים נחשבים ביפן כסמל סטטוס. פירות בעלי ייחוס יכולים לקטוף מחירים גבוהים מאוד בשווקים, כשהמחיר הגבוה ביותר ששולם אי פעם עבור צמד מלונים הוא 2.5 מיליון ין (כמעט 24 אלף דולר). המלון הגיע מהעיר היפנית יובארי, בה פותח זן בעל טעם מתוק וריח חזק מאוד, ועם השנים הפך לאחת המתנות השוות ביותר שיפני יכול להביא לחברו. אגב, המחיר הגבוה הזה ניתן בשנת 2008, שנה שהייתה קשה למגדלי המלונים בעיר, והוא הוענק כתרומה. לפני שנתיים, בשנת 2013, צמד אחר של מלונים נמכר (ששקלו יחדיו קצת יותר מ-4 ק"ג), קטפו מחיר של 1.6 מיליון ין, שזה כמעט 16 אלף דולרים.

מבחינה קולינרית משתמשים במלון בעיקר בצורתו הטרייה, וזאת מכיוון שבישול משנה מאוד את אופיו ומעלים רבים מטעמיו היחודיים.

במטבח האיטלקי אוהבים לעטוף קוביות של מלון בנתחים מיושנים כמו ברזאולה, פרושוטו או בייקון פרוס דק, הגרסה הצרפתית לאבטיח ובולגרית כוללת שילוב של מלון וגבינת קממבר (שהרבה יותר ריחנית מכל קממבר שתקנו בארץ). במטבח התאילנדי הוא מצטרף לפניני טפיוקה, בזמן שבמקסיקו המלון הופך להיות בסיס לסלסה חריפה, ביחד עם בצלים קצוצים דק, פלפלים חריפים וכוסברה. במטבח ההודי טוחנים אותו ביחד עם יוגורט וג'ינג'ר כדי לקבל את משקה הלאסי, והוא עובד מצוין בהקפאה, בתור סורבה או ארטיק.

סורבה אננס מלון
מרק מלון קר