טבעות שקדים ופולי קקאו גרוסים

דודי היקר יוסף, אחיה הבכור של אמי בן ה-94, ואשתו שרה היפה, פתחו לנו את דלת ביתם הממורק (למה שלי אף פעם לא ממורק ורק מבורדק?), כשריח משגע של מרק שורשי ועמוק נישא באוויר. לפני כמה חודשים צעד לתומו יוסף במעבר חציה, כשצעירונת בת 80 דרסה אותו. כעת, כשבכח עקשנותו הסורית הוא שוב על רגליו, באנו אמי, אחי אריק ואני לבקרו בביתו.

שרה טרחה במטבח כשאנחנו במרפסת לוגמים קפה שחור עם עוגת גבינה טובה ורק מבקשים מיוסף לשמוע סיפור. תמיד יש לו סיפורים מפעם, מבוגרים כמעט כמוהו. שרה הגיחה עם מגש עמוס כל טוב. לביבות כרישה מופלאות (פריטיקס די פראסה) מוקפות בפלחי לימון עסיסיים ומשטחים עצומים של קובה בסיניה (פשטידת קובה בורגול). סחטנו המון לימון וטרפנו את המעדנים. הטעמים התפוצצו בפינו והדליקו לנו מיליוני נורות בפינות החשוכות של זכרונות הילדות בבית סבתא. "אז איך הכרת את שרה?" שאל אחי בפה מלא פראסה. "אני כבר לא זוכר כל כך טוב", ענה בשקט. "תאכלו, תאכלו". אכלנו, אכלנו וידענו שבעוד כדקה תחזור רכבת הזיכרון ונזכה לשמוע ממנו סיפורים מופלאים ומלאי פרטים שנוכל ממש להרגיש ולהריח איך פגש את שרה, ואיך העביר משפחות שלמות לארץ דרך ראש הנקרה. וגם את הפעם ההיא בה נתפס ונשלח לכלא וסבא בא ושחרר אותו.

רצתי להביא נייר ועט ושאלתי את שרה איך מכינים את לביבות הפראסה המושלמות האלה. "עזבי, זה המון עבודה, את לא תכיני את זה ממילא". נפרדנו בנשיקות והמשכנו לנסוע הלאה לדודה אסתר, אחותה הקטנה ביותר של אמי. אשה מדליקה ויפה שהיא תופעה מיוחדת במינה. כבר כמה עשורים שהיא עיוורת ואצבעותיה הרגישות והמטופחות מציירות לה את הפנים של יקיריה, רושמות במוחה את הזמן שחולף. היא פתחה לנו את דלת ביתה והחלה צועקת: "מה הבעיה לזכור ארבעה מספרים קטנים ולהקיש אותם באינטרקום? למה אתם מקימים אותי מהספה? אני בדיוק רואה משחקי השף". אשה חריפה וחכמה שיודעת, בכל עת מה מתרחש בעולם, מי ניצח בגמר האח הגדול ואיפה כדאי לקנות את התבלינים הטריים ביותר. "גדל לך קצת התחת", היא אומרת לי ואני מיד שולחת אליה את אריק אחי, שתמשש לו את הכרס קצת.

עזרא, בעלה, חזר מהעבודה וקרא "הנה המכוערת הגיעה". כך כינה אותי מאז שאני זוכרת, עם "ע" גרונית ו"ת" סופית בהחלט. בתור ילדה תהיתי האם אני עד כדי כך כעורה, ורק כשיצאתי מבועת הקיבוץ הבנתי שמדובר ב"נגד עין הרע". יצאתי איתו החוצה למרפסת שם הראה לי את הכנריות הקטנות והצבעוניות שהוא מגדל באהבה של ילד. כשנכנסנו חזרה לסלון, לקפה אחרון עם כעכים מלוחים הוצאתי שוב נייר ועט ורשמתי כל מילה שיצאה מפיה של דודה אסתר (חוץ מהקללות כמובן). איך מכינים את הכרוב הממולא ואת גלילות המצה הממולאות בשר, אלו שטובלים ברוטב חמצמץ לאחר האפיה. קיבלתי ממנה ברכות וטיפים לזוגיות ארוכת שנים ולתבשילים מזינים ומעולים ויצאנו בדרכנו חזרה הביתה, כשליבנו פתוח ואוהב, וכרסנו מעכלת את כל מה שעבר עליה.
העוגיות הללו שבחרתי להכין לכם היום, מזכירות במרקמן את בצק המעמולים של סבתא. טעימות וקלות מאד להכנה.

מצרכים:
לכ-20 עוגיות בקוטר של 10 ס"מ. ניתן לזלף עוגיות קטנות יותר ולקבל כמות גדולה יותר של עוגיות

100 גרם חמאה בטמפ' החדר
30 גרם סוכר (3 כפות שטוחות) למתיקות מעודנת מאוד
1/4 כפית מלח
1/2 כפית תמצית וניל
1 ביצה טרופה
100 גרם שקדים טחונים דק
100 גרם קורנפלור (3/4 כוס)
20 גרם פולי קקאו גרוסים (2 כפות)

אופן ההכנה:
1. במיקסר עם גיטרה מעבדים חמאה, סוכר, מלח ותמצית וניל במהירות בינונית כ-2 דקות, עד להיווצרות משחה.

2.תוך כדי ערבול, מוסיפים את הביצה עד שהיא נטמעת לחלוטין ועוצרים את פעולת המכשיר.

3. מוסיפים את השקדים הטחונים, הקורנפלור ופולי הקקאו
וממשיכים לעבד כחצי דקה עד להטמעות החומרים היבשים ולקבלת בצק רך ואחיד.

4.מחממים תנור ל-170 מעלות ומעבירים את הבצק לשק זילוף עם צנתר עגול או פשוט גוזרים את קצה השקית.
מזלפים טבעות (או כל צורה אחרת) על נייר אפיה.

5.אופים כ-20-25 דקות או עד שהעוגיות מזהיבות מעט. לאחר קירורן העוגיות יקבלו מרקם פריך.

ניתן לשמור בקופסא אטומה במשך כשבוע.


לעוד מתכונים ללא גלוטן:
פונדנט שוקולד ואספרסו
עוגת פאדג' שוקולד
נפלא: עוגת מרציפן תפוחה