פעם בשנה יש לנו מפגש קבוע של אמא ובת, אנחנו קוראות לו "מפגש פורים" - ערב לזכרה של סבתא אסתר מצד אמי, שנערך לפני פורים. סבתא שלי אהבה מאוד את המטבח וכל דקה פנויה שהייתה לה הוקדשה להכנת מאפים ואוכל מיוחד וצבעוני. את האוכל שלה אנחנו מנסות לשחזר בעיקר בערבי חג, אבל זה שמוקדש לה יותר מכל, הוא פורים.

את עוגיות הדבלה המסורתיות, שמטגנים וטובלים בסירופ מתוק לימוני כפי שנהגה להכין, אנחנו מכינות אחת לשנה באותו מפגש - עוגיות פריכות הדומות לשושנים זהובות. הטריק הוא לרדד את הבצק דק ככל האפשר ואם אפשר להיעזר אפילו במכונת פסטה.

זו דרכנו לזכור אותה בחג שכולו שמחה, צחוק והפתעות מתוקות וברגע שהן נכנסות לשמן החם ומתחילות להופיע על הבצק בועיות שיעידו על פריכותן, מופיע גם החיוך של שתינו עם מבט של 'הצלחנו'.
פורים שמח.