מדובר בזמנים משונים, ובכל יום שאנחנו אומרים וכותבים את זה, הזמנים האלה הולכים ונהיים משונים עוד יותר. קחו את דיוויד צ'אנג למשל. השף המעוטר והמוערך, אי של יצירתיות קולינרית בשגרה וגאון של אוכל על פי כל קנה מידה, מוצא את עצמו כבר יותר משנה בבית.
לעמוד האינסטגרם הטעים של וואלה! אוכל
ומה שהחל כאמביציה של אוכל מורכב הפך במהירות ראויה לציון למדיניות מוכרת מאוד במטבחים, גם בזה הפרטי שלנו - בואו נקרא לה "תנו לי את המתכון הכי מהיר, הכי קל, הכי יעיל, הכי טעים, ואל תבלבלו לי את המוח".
צ'אנג מאכיל את המשפחה הגרעינית (וגם את המעט יותר מורחבת) שלו מדי יום, מתחזק תפריטים למבוגרים ולבן הקטנטן שלו, מצליח על הדרך לשמור על לא מעט מסעדות שתלויות על בלימה, להיות פני מאבק המסעדנים במדיניות הממשל האמריקני (הקודם, לכל הפחות) ולהמשיך לשחרר ללא הרף פרקים חדשים ברשת הפודקאסטים העניפה שלו.
אחד האחרונים שבהם כלל פצצת-מטבח כל כך קטלנית, עד שהוא השתלט לגמרי על השיחה, וגרם לנו לרוץ לשחזר.
שלוש גירסאות, בננה אחת. האזינו
פרק הבננות של "Recipe Club", פודקאסט המתכונים בהובלת צ'אנג, כלל יצירות מורכבות יחסית לפרי הצהוב (דג עטוף בעלי בננה ירוקים), מורכבות מעט פחות (פאי בננה וקוקס שאינו דורש אפייה), וגם את מה שהוגדר במהירות על ידי המשתתפים כ"קינוח הכי טוב שהיה בהיסטוריה של התוכנית הזאת".
מדובר, אין לייפות את המציאות, במעין בננה מטוגנת, אך לפני שאתם משחזרים זכרונות מורכבים מהאייטיז, בואו והקשיבו עד הסוף. כאן מדובר בגירסה מלאזית לבננה-פריטרז שנקראת Kuin Kodok ומציעה למעשה מעין "פירה" בננות עטוף בשכבה קריספית נהדרת, עם טוויסט ממזרי שהופך את הכול לרך יותר מבפנים ולפריך יותר מבחוץ. זה קל להפליא, מהיר להפליא וטעים להפליא. השילוש הקדוש של בישולי הקורונה.
המתכון, אם אפשר לקרוא לדבר הזה "מתכון", הולך ככה:
3 בננות בשלות
חצי כוס קמח
ביצה אחת
כחצי כף סוכר
שמן לטיגון
זהו
כן, זהו
ברצינות. זהו
בקערה גדולה, מעכו את הבננות עד שיהיו צ'אנקיות. הוסיפו את הקמח, הביצה והסוכר, וערבבו הכול עד שתיווצר תערובת אחידה.
חממו שמן לטיגון עמוק במחבת, וברגע שהוא חם, הכניסו פנימה בעזרת שתי כפות מעין דיסקיות קטנות (בגודל לביבות, למשל) של התערובת.
הוציאו את היצירות המטוגנות כשהן זהובות, והניחו על נייר סופג.
מכאן, אתם יכולים להשקות אותן מלמעלה באבקת סוכר, להזריק לתוכן נוטלה או חמאת בוטנים, או להפסיק לשחק משחקים ולפנטז כי ברור מאליו שהן לא ישרדו עד שתחליטו.
וזה כבר מתכון קל נוסף לבננה מטוגנת:
צ'אנג ושותפיו לפרק - כריס יינג ורייצ'ל קואנג - היו מודעים לגודל האירוע ולפוטנציאל המתכונאי הזה. "ברור לי לחלוטין שזה קינוח של בית, אבל בימים כאלה זה מה שאנשים צריכים", הסביר, "זה מה שאני צריך, והעובדה שהמצרכים האלה תמיד-תמיד זמינים - לכולם יש אותם במטבח - זה גדול".
השלושה עוד דנו במקורות המתכון, הפליגו למזרח אסיה, עצרו בירידים האמריקנים שמציעים טיגון עמוק לכל דבר בעצם, והגיעו עד הבנייה של "קפה דו מונד" בניו אורלינס, גירסה נייטרלית יותר של ה-Kuin Kodok, אך מיתולוגית הרבה יותר. בסוף, הסכימו פה אחד, מדובר פשוט בשיחוק קורנה אמיתי, שאינו דורש התנצלות על פשטותו.
פורמט מועדון המתכונים הזה החל בימי הקורונה המדכאים שבהם ניסה צ'אנג לא מעט ספין-אופים לפודקאסט-האם המפלצתי שלו. אחד מהם, התברר, תפס מצוין את המאזינים ומשך גם את תשומת הלב של האנשים החשובים באמת - מנהלי ספוטיפיי ואנשי "The Ringer", אתר הבית שמפעיל אותו בשנים האחרונות, ואימפריית פודקאסטים בפני עצמה.
וכך, עדיין בתוך המגיפה, ועם צורך ציבורי עז לתוכן בכלל ולתוכן מתכונים ובישולים בפרט, הוא יצא לדרך, תוך שהוא מספק גירסה טעימה יותר - גם אם תיאורטית - ומצחיקה יותר לבוק-קלאב הקלאסי.
זה התחיל בכמה הרמות לכבוד חג ההודיה האמריקני, והמשיך מהר מאוד לסופה ויראלית, שכוללת גם סודות מקצועיים (אך מפחידים) על הכנת פירה במסעדות, וגם סיפורים משפחתיים קורעים על עוגות יום הולדת במיקרו. במובן מסוים, אנחנו מתגעגעים לצ'אנג של המסעדות. בכל המובנים האחרים, צ'אנג של הבית שווה יותר.