ימאנאשי Yamanashi, אזור היין החשוב ביפן, משובץ בהמון כפרים ועיירות, בבתי אוכל יפני - מקומי, לאומי ובינלאומי, במסעדות ומלונות מהמרשימים במדינה והכי חשוב: אנשים טובים וחייכנים שאוהבים לארח. וכל זה במרחק שעה וחצי של נסיעה ברכבת מטוקיו.
באזור גדלים זנים יפנים מקומיים שהמפורסם בהם נקרא קושו - Koshu ומכונה "צמר הגפן המתוק", מדובר בזן ענבים לבן, שאותו נהוג לגדל בשלוש שיטות עיקריות. אחת מהן היא פרגולה, שיטת גידול גפנים שבה עלי הגפן מגנים על הענבים מקרני השמש, כאשר האשכולות עצמם נמצאים בגובה שמאפשר בציר ידני נוח.
אזור ימאנאשי הרים סביב לו
נאטו סאן, אחד האנשים המדהימים שפגשתי במהלך הטיול שלי באזור, הוא כורם של ענבי מאכל ויין. הוא בן 78, דור שני לכורמים יפניים, שמגדל ענבים למעלה משלושים וחמש שנים.
ימאנאשי, הוא מספר, היה מהמחוזות הראשונים בהם החלו לגדל ענבים יפן בסוף המאה ה-19. הודות למיקום - לוע הר געש עתיק, הגובה הרב, כמות המשקעים הגדולה, וההרים סביב, המגנים על הכרמים מהרוחות העזות.
המגדלים באזור מתמודדים עם כמה קשיים עיקריים, קרות בחלק היותר שטוח במרכז העמק, חשיפה גבוהה לקרני השמש, כמות משקעים גבוהה ועוד.
אחד האתגרים בעונת הבציר הוא שבשעות היום הענבים חשופים לקרינת שמש חזקה ואילו הלילות קרים מאוד, והרבה מעלי הגפנים נושרים. המגדלים מסדרים מעין כוסות נייר סביב האשכולות במטרה להגן על הפרי מקרני השמש.
ענבי טעם
בביקור שלי אצל נאטו סאן טעמתי שלושה זני ענבים יפניים: אחד שמשמש למאכל, אחד שמשמש לעשיית יין וזן אחד דו שימושי, המשמש גם ליין וגם למאכל.
קושו. ענב מתפצח עם קליפה יחסית דקה פרחוני ועשיר טעמי אפרסק וקליפות הדרים ממותקות
מוסקט שיין. זן מאכל לבן. בכל מקום שבו ביקרתי בעונת הבציר, ניתן היה לראות קינוחים מהענבים הללו. ולא סתם. אלה הם פירות גדולים, עגולים, מלאי תירוש מתוק עסיסי ובשרני, אשר כל ביס מהם ממלא את הפה בטעמים נעימים ועשירים
מוסקט ביילי איי. סוג של מוסקט אדום שפותח ביפן והוא מתוק בשרני עם קליפה קריספית ועבה.
אל תפספס
Grace Winery. מחלוצי היין היפני
גרייס וויינרי - Grace Winery הוא יקב משפחתי שהוקם בשנת 1923, על ידי בני משפחת מיסאווה. היקב והמשפחה אחראים על כמה וכמה רגעי מפתח בעולם יין היפני. הם היו הראשונים ליצור יין תחת חוקי האזוריות היפנית, והראשונים שגידלו ענבי קושו בשיטת הדליה הצרפתית.
בשנת 1998 הקושו שלהם נבחר ליין הקושו הטוב בכל יפן בתחרות הראשונה של עולם היין היפני, ובשנת 2004 כיכב בטעימה של מבקר היין רוברט פארקר ששמה את תעשיית היין היפנית על המפה העולמית.
במטרה להבין לעמק את הזן ואת הדרכים שבהן ניתן לבטא את התכונות שלו, היקב מגדל מספר כרמים עם בעלי אופי שונה, שכל אחד מהם מקבל טיפול ייחודי.
יינות הקושו של Grace Winery
גרייס קושו: נעשה מענבי כרמים בגובה 400 מטר מעל פני הים לפחות. יין לבן רענן מלא בהדריות פרחונית ונעימה מאוד מזכיר הכלאה של שרדונה עם העשבוניות של סובניון בלאן.
קושו "אישאיאמה": יין מענבי כרם יחידני הגדל על צלע ההר בגובה 580 ממוצע עם אדמה שעיקרה גרניט. היין עם חמיצות חדה כתער, מרקם קרמי, תיבול עשבוני ירוק וסיומת של פאי לימון ריחני.
קושו "קאיאגטאקאה": הקושו הראשון שנעשה ללא שימוש בחביות עץ או התבגרות על השמרים, אלא על פי המסורת של בורדו. יין שמציג עננות פרחוניות, ארומה של דשא לאחר הגשם, ותפוח ירוק חמוץ
קושו "טורייבירה" פרייבט רזרב: מארג של הכרמים הנבחרים של היקב. ביין מורכב ועשיר עם גוף שזמכיר חמאתיות, התפוח הירוק שהיה נפוץ ביינות הקודמים התחלף בתפוח אדום ואגסים מתקתקים ואפויים, הפרחוניות הטרייה התחלפה בלוונדר מתפרץ.
קושו "מיסאווה": סחיטה של אשכולות, תסיסה באמצעות שמרים אשר מגיעים מהכרם בלבד, ותסיסה מלולקטית חלקית (תסיסה לא אלכוהולית בה חומצה מאלית מתחלפת בחומצה לקטית במטרה לשמר את יציבות היין) מביאים ליין, שאי אפשר שלא להשוות לאופי של שרדונה מדרום בורגון. השוואה שחידדה אצלי את ההבנה שהוא מאוד מזכיר שרדונה.
יש גם יינות אדומים
היקב, שעם עליית שתיית היין ביפן, נדרש לעשות גם יינות אדומים (היפוך מלא מישראל בקטע הזה),
נטע בשנות השמונים כרמים מזני בורדו אדומים ואת הזן היפני מוסקט ביילי איי (אשר בו הוא משתמש ליין קינוח בסגנון פורט נהדר ומשולב בבלנד עם זן הקושו לכדי יין מופתי).
יין אחד אחרון שלא ניתן להתעלם מנוכחותו היה הרוזה - רוזה מבלנד בורדו קלאסי, אשר עובר יישון קצר בחבית, על המשקעי השמרים, ומביא קרמליות גוף וטעמי פטל ודודבנים אדומים וחמוצים שהצטיין מאוד בטעימה. יין קולינרי שמתאים לדגים נאים כמו כפפה
עולם היין היפני מתקדם, חוקר, ומחפש ועושה יינות נהדרים וגם לא נהדרים, ממש כמו כל מדינה.
זן הקושו הוא לא גימיק, אלא זן אשר יכול לעמוד בפני עצמו בורסטיליות רבה ונעימה לחך.